שרת המשפטים איילת שקד התחייבה להגיש עד תחילת המושב הבא של הכנסת את תזכיר הצעת החוק הממשלתית לאיסור צריכת זנות ושיקום נשים המבקשות לצאת ממעגל הזנות. הצעת חוק פרטית ברוח זו, שאחד מסעיפיה העיקריים הוא הפללתם של לקוחות (או צרכני) הזנות, כבר עברה בקריאה טרומית ברוב גדול של 74 תומכים/ות, ללא מתנגדים. בכך הביעו המחוקקים/ות את עמדתם המוסרית הברורה אשר מכירה בניצול העמוק עליו מושתתת תעשיית הזנות, בנזק הפיזי והנפשי הקשה הנגרם למרבית הנשים (וגם הגברים) שנמצאות במעגל הזנות ובהשפעה העמוקה של התופעה על מכלול היחסים החברתיים בין גברים לנשים.

למרות העמדה הברורה הזאת מסרה לאחרונה מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור לוועדת המשנה של הכנסת למאבק בסחר בנשים ובזנות כי השרה שקד נוטה לתמוך באופציה של הגדרת צריכת הזנות כעבירה מנהלית, כלומר כזו שאינה כרוכה בפתיחת הליך פלילי ומחייבת רק תשלום קנס מצדו של העבריין, בדומה לעבירות תנועה או עבירות בתחום התכנון והבניה.

ניתן להניח כי הנטייה של שקד לאופציה המנהלית נובעת מהרצון לקיים תהליך חינוכי והסברתי משמעותי שיאפשר לחברה להסתגל בהדרגה לחוק החדש, ולא להטיל בבת אחת על צרכני הזנות תג מחיר פלילי ביחס לנורמה חברתית שהיתה רווחת ומקובלת במהלך רוב שנות ההיסטוריה האנושית.

הרצון בהדרגתיות הוא מובן, ואף הגיוני במידה מסוימת. אך חשוב לא פחות להבין כי הגדרת מעשה מסוים כעבירה פלילית נושאת בחובה מסר חינוכי-תודעתי ראשון במעלה. זהו מסר שבו המדינה מבהירה לכלל אזרחיה היכן עובר הקו המוסרי של החברה בה אנו חיים. מה נחשב נורמטיבי בחברה שלנו ומה לא. מה אנו מגדירים כפוגעני כלפי בני אדם אחרים שחיים בקרבנו ומה לא.

את המסר הזה אסור לפספס ואסור למסמס כאשר אנו באים להגדיר את צריכת הזנות כעבירה.

איילת שקד

אסור לפספס את המסר. איילת שקד

עבירות פליליות נחשבות מבחינה משפטית "רע כשלעצמו" (Mala in se) – כלומר פעולות שפוגעות במוסר ובתרבות של החברה ומגלמות בתוכן 'רוע' מעצם טבען ומהותן - כמו רצח, אונס וגניבה.  אלו מעשים שאין חולק על כך שהם פוגעניים כלפי בני אדם וכלפי החברה האנושית כולה. לעומת זאת, עבירות מנהליות בחוק הישראלי נחשבות "רע כי נאסר" (Mala prohibita) – כלומר כאלה שאופיין הוא טכני ביסודו, ומטרתן העיקרית היא להסדיר תחומים שונים של החיים המודרניים כדי למנוע כאוס ולהבטיח את שלום הציבור.

הפרקטיקה של קניית גופו של אדם (במרבית המקרים זו תהיה אישה) לשעה קצובה כדי להשתמש בו באופן חד צדדי לצרכים מיניים של הקונה, תוך ניצול יחסי הכוח המגדריים והחברתיים ומצבי המצוקה שמרבית העוסקות והעוסקים בזנות נשאבים מתוכם לתוך מעגל הזנות, חייבת להיות מוגדרת כ"רע כשלעצמו". השימוש הזה בגופו ובמיניותו של אדם אחר מייצר במרבית המקרים פגיעה מתמשכת קשה וחמורה באותו אדם, גם אם לכאורה בחר לעסוק בזנות באופן חופשי. ההגדרה החוקית חייבת לשקף את הסתייגותה המוחלטת של החברה שלנו מפרקטיקה פוגענית, מבזה ולא שוויונית שכזו, על אחת כמה וכמה כאשר ידוע לנו עד כמה היא כוללת בתוכה גם פעולות אלימות שאסורות כבר כיום בחוק הפלילי (כמו התעללות מינית ופיזית), ועד כמה כרוכה בה השפלה חברתית ותיוג מבזה שקשה להסירו גם לאחר היציאה ממעגל הזנות.

האם יעלה על הדעת לסווג פרקטיקה כזאת באותה קטגוריה כמו נסיעה במהירות מופרזת?

העניין הערכי-מוסרי הוא החשוב ביותר, אך חשוב לא פחות להצביע על כך שרמת ההרתעה של עבירה מנהלית נמוכה בהרבה מזו של עבירה פלילית – גם כלפי אזרחים 'נורמטיביים' שבדרך כלל מקפידים על שמירת החוק. אם באמת רוצים לצמצם את צריכת הזנות יש לייצר הרתעה אפקטיבית. את ההדרגתיות המבוקשת ניתן להשיג בתהליך היישום והאכיפה של החוק, אך לא על חשבון האמירה המשפטית הברורה.

גם התהליך החינוכי של שינוי תודעתי לא יינזק, ואף יתחזק, מהגדרת צריכת הזנות כעבירה פלילית. לפני מספר שנים שאל אותי נער נבוך ומבולבל בן 14.5 במהלך סדנה שהעברתי בבית ספר במרכז הארץ מה לדעתי עליו לעשות, לאחר שאביו נתן לו כסף כדי ללכת לזונה. ניתן לשער שאותו נער לא היה מתלבט כלל בשאלה זו אילו היה קיים כבר אז החוק להפללת לקוחות, מכיוון שאביו היה נמנע מלכתחילה מלסבך את בנו בעבירה פלילית הנושאת עמה אות קלון חברתי ועונש חמור.

אכן, מן הראוי להעביר את אות הקלון החברתי שמוצמד כיום דווקא לנשים שנמצאות במעגל הזנות ולהדביקו על מצחם של צרכני הזנות, באמצעות הפיכתה של צריכת הזנות לעבירה פלילית. אך מטרתו העיקרית של האקט הזה איננה ענישה כי אם מניעה: העברת מסר חברתי-חינוכי שייצור נורמות התנהגות חדשות שיביאו בהדרגה להקטנה וצמצום של הביקוש לזנות. כל פעולה חינוכית והסברתית שתתבצע לאחר חקיקת החוק תקבל ממנו משנה תוקף והאפקטיביות שלה תגדל בהתאם.

יתרה מכך: החוק החדש יוכל לתרום תרומה משמעותית לעיצובה מחדש של תפיסת הגבריות הרווחת בחברה. תפיסה זו גורמת לנערים צעירים לעמוד מול לחצים חברתיים עצומים "להפוך לגברים" על בסיס של החפצה, ניצול ושימוש ביחסי הכוח המגדריים כדי לבנות את אותה גבריות נשאפת על גופן של נערות ונשים כה רבות. העיוות התפיסתי הזה ממשיך ומשפיע בצורה קשה על מכלול היחסים בין גברים לנשים בחברה, ואמירה ברורה של המדינה בנושא הזנות יש בה כדי לסמן את תחילת הדרך לתיקון וריפוי מערכות היחסים המגדריות.

האופציה של צריכת זנות פשוט צריכה לרדת מהשולחן – עבור בנותינו ובנינו כאחד.