בשבוע שעבר צוין ברחבי העולם יום האישה הבינלאומי. באותו יום נראו לא מעט נשים חוגגות. בין היתר, פגשתי אם ובת שיצאו בדיוק מהרצאה על סיפור חיים מעצים ומעורר השראה של אישה אחרת ונתקלתי חברה שנפגשה עם חברות טובות לארוחת צהריים צוהלת ודרינק במקום טרנדי בעיר.

אם אאמץ נקודת מבט אופטימית, אז בהחלט יש מה לחגוג: בזכות מאבקים קודמים של נשים אמיצות אנחנו רשאיות להצביע, לנהוג, ללמוד, לפרנס את עצמנו, לנוע במרחב גם אם לא חיתנו אותנו, ואנחנו בעלות זכויות גם אם בחרנו לא להביא ילדות/ים לעולם.

לפני שהחברות המסחריות השתלטו גם על היום הזה והפכו אותו לעוד יום המקדש צרכנות של קרמים וסיילים מיוחדים לערכות איפור, יום האישה הבינלאומי ציין מחאה פורצת דרך של נשים במפעלי ביגוד וטקסטיל שהתקיימה ב8 במרץ 1857 על תנאי העבודה והשכר הנמוך, בה הותקפו ופוזרו על ידי המשטרה. אם אאמץ לרגע נקודת מבט אופטימית קצת פחות, המאבקים עדיין איתנו וההיסטוריה ממשיכה ללמד אותנו שהצלחות קורות כשאנחנו מסוגלות להסתכל אחת על השנייה ולהבין שהצרות של האישה שלצדי יכולות להיות גם שלי. כי בינינו לבין עצמנו, אמנם התקדמנו, אבל לא מספיק.

בשנת 2018, עדיין יש נשים שהבחירה שהן עשו לא מספיקה, שאין להן שליטה איך ישיגו כסף כדי לא להעביר את הלילה ברחוב. רוב הפעמים אחרי שבררו את האופציות המועטות והלא מזהירות (לא כאלה שאני הייתי שמחה לבחור בהן), הן מוצאות את עצמן באותה נקודה בה הן מוכרות את הגוף בשביל כסף, ועדיין ללא קורת גג או מקום אחד בטוח.

הדיונים בעד ונגד זנות מעייפים ומתישים ובעיקר מלאי ספינים. בסופו של יום אני גם מבינה שהם לא ממש משנים, כי יש כאלה שלא רצו את זה, יש כאלה שרצו ובחרו בזה וגם חשבו שזה טוב להן. עכשיו הן רוצות אחרת ונלחמות בכל הכוח. אבל כשהחברה נוהגת לתפוס אותך כשקופה, המלחמות והמאמצים לא מספיקים כדי להצליח.

שותפתי, איריס שטרן לוי, ואני הקמנו את 'המכללה', בית ספר חברתי עבור נשים שורדות זנות ואלימות, כדי שנוכל ללמד נשים מקצוע בעל אופק ויכולת פרנסה.

הפלאות שהתחוללו לנגד עיננו נותנים לנו כוח כל הזמן להמשיך בעבודה שנראית לא פעם סיזיפית. ההצלחות שלנו לובשות צורות שנראות מהצד כפעוטות: לסיים קורס, לקבל תעודה, שיאמרו עליך מילים טובות מול הילדות/ים של,. ללמוד לעמוד על שלך ולהגיד מה שאת רוצה.

אנחנו רואות כמה קשה תלמידות 'המכללה' עובדות כדי להצליח ולהגשים את החלומות שלהן שלעתים מסתכמים ברצון ל״מקום קטן לשים בו את הראש, אולי גם כרית״. הן גם מצליחות בצעדים קטנים להתקדם במסלול הארוך לחיים בטוחים.

אם בתחילת הדרך היינו כחולמות ותמימות וחשבנו שיהיה די במענה התעסוקתי ש'המכללה' יוצרת כדי לספק פתרונות למצבים חסרי המוצא בהם נמצאות נשים המנסות להיחלץ מהזנות, היום אנחנו מבינות שזה עובד אחרת. לפעמים אין קשר בין הכמות האדירה של המאמצים שתקדישי לבין ההצלחות שתשיגי. לפעמים כל מה שהשגת בעבודה קשה יכול לרדת לטמיון בגלל חסם ביורוקרטי מטופש, או כי לרגע איבדת שליטה כמו כל בת ובן אדם.

הפתגם ״צריך כפר שלם בשביל לגדל תינוק/ת״ נכון גם בהקשר הזה – צריך מערכת שלמה כדי לעזור לנשים לעמוד על הרגליים, במיוחד כשהן מגיעות מתופת. הקשיים והמכשולים לא מפסיקים להגיע, וזה ברור שאישה אחת ללא משפחה תומכת, או בן/בת זוג אוהב/ת, או ביטחון כלכלי לא תוכל לעמוד מולם. מן העבר השני, לפעמים אפשר לפתור בעיות גדולות ומורכבות ברגע אחד – כי מצאת מישהי שאכפת לה ויש לה את הכוח לעזור. ״זה מפחית את המועקה״ כתבה לי השבוע בוגרת 'המכללה' כשעול כבד ומאיים ירד מכתפה בזכות כמה טלפונים ומיילים בין נשים שאכפת להן.

בין כל החושך שאנחנו מתנהלות בו, אנחנו פוגשות נשים שנותנות לנו הרגשה שעל אף שהמנהרה הזו עוד ארוכה, ניתן ליצור יחד נקודות אור לאורך הדרך ולרומם נשים אחרות. אז כיצד נחגוג אנחנו את יום האישה? ובכן, בלי מבצעי קוסמטיקה ובלי איזו הופעה של אמן כלשהו. אנחנו נחגוג באירוע מיוחד בשיתוף ״גלריית אורלי דביר״ בה תוצג תערוכה מיוחדת חגיגית של נשים שיצאו מהזנות.

אנחנו מזמינות אתכן/ם לחגוג אתנו ולקחת חלק ביצירת אופציות לעוד נשים שמבקשות לעצמן דרך חדשה, כי כמו שאנחנו תמיד אומרות: ״כשנשים תומכות בנשים, קורים דברים מופלאים״.

 

Angels’

14.3.18, 19:30, גלריית אורלי דביר, רבנו חננאל 5, תל אביב.

רווחים מהאירוע נתרמים לעמותת ״המכללה״

העתיקו קישור שתפו בפייסבוק שתפו במייל שתפו ב-Whatsapp