עירד מרציאנו צייגר, אחת מהמתלוננות כנגד אלון קסטיאל החליטה שלא להסתפק בהליך הפלילי ולהגיש תביעה אזרחית. היא פתחה קמפיין מימון המונים במטרה לאסוף 50,000 שקלים למימון התביעה ותוך פחות מ- 24 שעות גייסה את מלוא הסכום.

בנובמבר 2016, פרסמה מרציאנו-צייגר פוסט פייסבוק אנונימי בו סיפרה שהיא נאנסה ע"י גבר מוכר. היא תיארה בכלליות את התוקף והזמינה נפגעות אחרות לפנות למאגר התוקפים מינית של עמותת "אחת מתוך אחת". בעקבות הפוסט נולד גל אינטנסיבי של עדויות וכעבור מספר ימים פורסמו אלה ב"מקום הכי חם בגיהנום" ולאחר מכן ביתר כלי התקשורת. הפוסט של מרציאנו-צייגר פתח את מה שלימים כונה "פרשת קסטיאל" והוביל 16 נשים להגיש תלונה במשטרה על תקיפה מינית שביצע בהן לכאורה איש הנדל"ן וחיי הלילה. עדותה של מרציאנו-צייגר לא נכללה בסופו של דבר בכתב האישום.

עירד מרציאנו צייגר. צילום: מיכל פעילן

עירד מרציאנו צייגר. צילום: מיכל פעילן

בעמוד הקמפיין שלה כתבה כך:

החלטתי להגיש תביעה אזרחית נגד מי שאנס אותי,  איש הנדל"ן וחיי הלילה - אלון קסטיאל

אני יודעת בכל רמ"ח איברי נשמתי, שזה משהו שאני פשוט אמורה לעשות.
ולא משנה מה תהיה התוצאה- אני ממשיכה לצעוד אל פי אותה תהום שהפכה לדרך.

אני בוחרת להמשיך ללכת בדרך שהתחלתי ללכת בה.

תביעה אזרחית ומאבק משפטי מלא ומקיף מצריכים משאבים כלכליים. כאלה שאין ברשותי. ורחוקים מידיי לשגת.
התקיפה מלפני שלוש שנים הובילה להתרסקות נפשית וגם כלכלית. כי אי אפשר ממש לעבוד ולתפקד באופן מלא וסדיר, כאחת האדם, והחווה, כשאת סובלת מסיוטים, דיכאונות, חוסר יכולת לתקשר, ושאר שלל תסמיני הפוסט טראומה המורכבת.
נפגעתי אנושות וקשות גם כשהייתי פעוטה בת 5.
עד שהרגשתי שהצלחתי להתגבר על הטראומה ההיא- הגיע, ההוא, אלון קסטיאל. שביתר ריסק וניפץ שוב את הנשמה, למיליון ואחד רסיסים, אותם אאלץ לחפש ולנסות לאסוף. רסיס אחר רסיס אחר רסיס אחר רסיס. כל יום, מאז אותו יום, למשך כל שארית ימי חיי.  

כדי לתבוע את האנס שלי ולנהל מאבק משפטי ראוי מול מישהו שמשאבים כלכליים לא מהווים עבורו בעיה, אני זקוקה לעזרתכן ולעזרתכם

בהתחלה, לא רציתי לפתוח קמפיין גיוס המונים והמונות

חששתי שזה ייראה פופוליסטי באיזה אופן, עבור המקרה שלי, ושברתי את הראש מאיפה ואיך, אני משיגה סכום שיאפשר לי לתבוע.  הלוואה מהבנק לא הייתה אופציה. אני כבר עכשיו מחזירה כל חודש מעל אלף שקלים, על חשבון הלוואה ענקית שלקחתי בעקבות ההתמוטטות הנפשית שלאחר התקיפה.

אבל המיזם הזה, שונה בגלל פרט חשוב ומרגש מאוד. שגרם לי להרגיש נוח ונכון להיות חלק ממנו כל סכום שייתרם עבורי, ולא אעשה בו שימוש בסופו של דבר - יועבר להקמת קרן מיוחדת לסיוע משפטי, עבור נפגעות אחרות

הקרן הזו לא קיימת עכשיו, ואני מלאת תקווה שאכן, תוקם.

כאמור, מאז הושק הקמפיין הצליחה מרציאנו- צייגר לעבור את תקרת הסכום המינימאלית שביקשה- 50,000 ₪. בעמוד הקמפיין ובעמוד הפייסבוק שלה נכתבו עשרות תגובות תומכות ורבים שיתפו את בקשתה למימון התביעה.

עירד מרציאנו צייגר. צילום: מיכל פעילן

עירד מרציאנו צייגר. צילום: מיכל פעילן

התגובה האוהדת לקמפיין הזה אמורה ללמד אותנו שני דברים: הראשון, עד כמה רעוע המענה לו זוכות נפגעות תקיפה מינית – החל מהיחס המחפיר בתחנות המשטרה, דרך הקושי להוכיח את האירועים (ברוב הפשעים מהסוג הזה מדובר ב"מילה נגד מילה" ובמקרים רבים, חלק גדול מהעדויות כלל לא נכללות בכתב האישום הסופי) וכלה בעונשים המגוחכים הניתנים לעברייני מין (ע"ע שנה וחצי על אונס ליניב נחמן ועסקת טיעון חתומה מול קסטיאל במסגרתה אין אפילו סעיף אחד של אונס). נפגעות תקיפה מינית מופקרות להתמודד עם התוצאות הנפשיות של הפגיעה שפעמים רבות ממוטטות אותן כלכלית וכמובן- ללא צדק.

הדבר השני שיש לשים אליו לב והוא ככל הנראה נקודת האור היחידה בסיפור הזה- שאנחנו שמות ושמים לב להעדר הצדק הזה. מסתובבים בינינו יותר ויותר אנשים שרואים את העוול הזה, שערים למטרידים, תוקפים ואנסים החיים בקרבנו ושואפים להכתיב סדרי עולם חדשים, שקולטים שכמות הנשים נפגעות תקיפה מינית היא בלתי נסבלת ושמתקוממים נגד אוזלת היד של הרשויות. אלה בדיוק האנשים שתרמו (ויתרמו) למרציאנו-צייגר. כמובן, גם אם תצלח תביעתה וירוקנו מעט כיסיו של התוקף זה רחוק מלהיות צדק אבל זה ככל הנראה הכי קרוב שנגיע.