מחדל ערכות האונס: מדוע משרד הבריאות משמיד ראיות למשפט אונס עתידי?
המחדל בטיפול בנפגעות תקיפה מינית נמשך: מקרבנות אונס שהגיעו לבית החולים נלקחות דגימות DNA שעשויות להפליל את התוקף אם יחליטו להגיש תלונה. כעת מתברר שמאות מהדגימות הללו נעלמו ואין אף גורם רשמי במשרד הבריאות שיכול להסביר היכן הן
נשים שנפלו קרבן לאונס ובוחרות להגיע לבית החולים מועברות לטיפול באחד מהחדרים האקוטיים המכונים גם "חדרי 4". שם, לצד טיפול רפואי ומפגש עם גורמי חוק, נלקחות מהן דגימות (שרידי זרע, שיער, רוק, דם) שעשויות לסייע באיתור התוקף, אם וכאשר יחליטו להגיש תלונה. במילים אחרות- נלקחות מהן ראיות בתיק אונס עתידי.
עד ינואר האחרון, לנאנסת הוקצבה תקופה מופרכת בת שלושה חודשים בלבד לעשות שימוש בערכה- כלומר להגיש תלונה. אם לא עשתה זאת, משרד הבריאות היה רשאי להשמיד את הערכה. בתום מאבק ארוך ומתיש של הפעילה החברתית וכתבת Onlife, יעל שרר, האריך משרד הבריאות את פרק הזמן בו הוא מואיל בטובו לשמור על הערכה משלושה חודשים לשנה שלמה.
לפני מספר חודשים פנתה שרר למשרד הבריאות בניסיון לברר כמה ערכות אונס הושמדו בשנים האחרונות וכשסירב משרד הבריאות להתייחס לבקשתה, פנתה לסיועה של ח"כ מיכל בירן שהגישה שאילתא לשר הבריאות יעקב ליצמן.
התשובה של משרד הבריאות מדאיגה, בלשון המעטה. מסתבר שמאות ערכות אונס שהיו יכולות לשמש את המשטרה במקרה של פתיחה בחקירה נעלמו מבתי החולים. לפי נתונים שפרסם הבוקר 'ידיעות אחרונות', ישנו פער עצום בין כמות הערכות שנאספו בבתי החולים לבין הכמות ששוכנת שם כעת בפועל. לדוגמא, בשנת 2017 הגיעו לבית החולים 'וולפסון', 247 קרבנות אונס. 140 הגישו תלונה במשטרה. 107 ערכות נעלמו ואיש לא יודע להגיד לאן. לבית החולים 'הדסה עין כרם' הגיעו בשנה שעברה 159 קרבנות אונס וכעת שוכבות שם 83 ערכות בלבד. נראה כי בבתי החולים השונים לא טרחו לנהל רישום מסודר ומעקב אחר הערכות.
כיצד ייתכן שהמדינה בכבודה ובעצמה משמידה ראיות אופציונאליות? מה יעלה בגורלה של אישה שלקח לה יותר מכמה חודשים לאסוף את עצמה ולהתלונן כשתגלה שהדגימות שנלקחו מגופה ויכולות להפליל את התוקף שלה נעלמו מעל פני האדמה?
מי שבוחן כבר שנים את היחס של המערכת לעבירות מין בישראל לא אמור להיות מופתע.
המשטרה מעבירה נפגעות תקיפה מינית גיהינום שלפעמים גרוע לא פחות מהאונס עצמו ומנהיגה תרבות ארגונית בה אנשים כמו ניצב ניסו שחם מחייכים למצלמות כשמסתבר שהם מורשעים "רק" במעשה מגונה ("ההר הוליד עכבר"- ממתי מעשה מגונה של קצין בכיר במשטרה משול לעכבר?).
הפרקליטות ממהרת לסגור עסקאות טיעון (דני ביטון שנאשם בשורת עבירות מין ישב בכלא שנתיים במסגרת עסקת טיעון כזו. בקושי הספיק להשתחרר וכבר נעצר שוב בחשד לתקיפה מינית נוספת).
העונשים שניתנים בבתי המשפט לעברייני מין הם מגוחכים (יניב נחמן, אנס מורשע בישראל, נכנס לכלא לשנת מאסר אחת. להזכירכם, גזר דינו של קובי פרץ על העלמת מס היה שנתיים).
משרד החינוך מעניק לתלמידים שיעורי חינוך מיני שתקועים אי שם בשנות ה-80 כשברוב המוסדות החינוכיים עדיין מדברים על מחזור ואולי גם על אמצעי מניעה אבל אף אחד לא מדבר על הסכמה והעדרה.
חותמים את הרשימה העצובה הזו כלי התקשורת שעדיין מאפשרים לעצמם לפרסם כותרות מרתיחות כמו "שערוריית קלטת הסקס" ולתאר אונס אלים במילים "קיימו יחסי מין".
אז מה הפלא שאל החגיגה הזו הצטרף גם משרד הבריאות?
הרי הם בסך הכל מיישרים קו. הם בסך הכל מצטרפים לזלזול, לאטימות הלב ולהעדר האכפתיות שנוקטות המערכות השונות בהתייחסותן לעבירות מין.
לו היה מדובר בראיות D.N.A של חשוד ברצח, גם אותן היו משמידים כי "אין להם מספיק מקום"? לו היה מדובר בצילום סרטון אבטחה בתיק של שוד אלים הן גם היו מוצאות מקום בפח הקרוב? לו היה מדובר בעדות קריטית בתיק הלבנת הון, כזו שיכולה להכניס את החשוד מאחורי סורג ובריח, היא גם הייתה מושמדת אחרי שלושה חודשים או שנה?
ועכשיו לשאלת מיליון הדולר- למה בכלל שמישהו ישמיד ראיות מתישהו באיזשהו תיק ולא משנה מהי העבירה? מישהו מוכן לספק תירוץ סביר לעוול הזה? האם נגמרו החדרים הפנויים ואין מקום בו אפשר לאחסן את הערכות? האם הגורמים האחראים במשרד הבריאות קולטים עד כמה מגוחך הטיעון הזה? מה השלב הבא? אולי נפתח בקמפיין מימון המונים עבור תשלום חודשי למחסן בו ינוחו הראיות?
מדינת ישראל קבעה שתקופת התיישנות בעבירות אונס (לא כולל קטינים) היא עשר שנים. מדוע, אם כך, לא נשמרות הראיות במהלך התקופה הזו?
הראיות בתיק 4000 ו-3000 ו-5000 לא יושמדו לעולם. אני מוכנה להתערב על כך שגם ראיות קריטיות בתיקי פעולות טרור שמורות היטב. עבורן יש מקום ובוודאי שמנהלים רישום מסודר ומדויק שלהן. אבל אונס? אלימות מינית? אז מה אם יש פה D.N.A של התוקף? אז מה אם אנחנו מחזיקים אצלנו בידיים את האפשרות למנוע את התקיפה הבאה? הרבה יותר קל לומר על תיקי אונס שהם "מילה כנגד מילה" וש"אין הוכחות". ובכן, חברים, בוודאי שאין הוכחות. לא יכולות להיות הוכחות אם המדינה משליכה אותן לפח.