כשנבנתה מדינת ישראל בידי פועלי בניין עבריים, קם הצורך בקרן לפיצוי הפועל שנפל ונפצע, כך נולד חוק הביטוח הלאומי, המדרג את אחוזי הנכות בהתאם ל "מידת הפגיעה בכושר העבודה". חלפו עידן ועידנים ודיני הנזיקין המודרניים ממשיכים ברוב חלמאותם למדוד את הנזק שנגרם לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בהתאם לאבדן כושר העבודה. כאן מתחילה למעשה בעיה משפטית הגורמת לשקיפות של מגדר שלם בראי המשפט הנזיקי, שהרי כל נפגעת עבירת מין יודעת שהנזק שנגרם לה כתוצאה מאונס או מהטרדה מינית, איננו נמדד רק לפי הפגיעה ביכולתה לצאת לעבוד ולהתפרנס, אלא יש למדוד את גובה הנזק ואת הפיצויים בהתאם למידת הפגיעה הרגשית, הנפשית, ומידת הפגיעה בתפקוד המיני. העדרו של "העונג המיני" של נשים, צורם מאד לעין המשפטית, שכן, אין בנמצא פסק דין המשקף באמת ובצורה ריאלית את השווי של פגיעה ביכולת לתפקוד מיני והפקת הנאה מיחסי מין בריאים.

בתיק זה, נפגעה באופן מהותי יכולתה של הצעירה לקיים יחסי אישות שהיא ממש נהנית מהם. חשוב לציין כי לא כל הנפגעות מעבירת מין חוות קשיים ביחסי אישות, אך זה בהחלט הופך נושא רגיש וכאוב וגורם סבל רב ללא מעט מהנפגעות- נזק שקוף, שאינו דובר מעולם עד לפסק הדין החדש.

ניתן למצוא פסיקות רבות המעניקות לתובע גבר שנחבל באיבר המין, או סובל מאימפוטנציה וכד', פיצויים ניכרים עבור אבדן יכולת עתידית ליהנות מיחסי מין, אך במאות תיקי אונס ועבירות מין, אין באמת כימות סכום הכסף הראוי לאשה שכל מגע מיני מעתה, גורם לה סיוטים, פחד ובחילה, בכי וכאב. כמה שווה הפגיעה בזכות הקיומית לעונג מיני טהור?

בפרשה זו, בעל חנות פאות בעיר חרדית נשוי ואב לילדים, הטריד וביצע מעשים מגונים בצעירה חרדית בת 19, שיצאה לעזור לפרנסת משפחתה מרובת הילדים. כבוד השופטת יעל הניג פסקה כי המעסיק החרדי המטריד יפצה את העובדת בסך 666,326 אלף שקל. למעשה בית המשפט מכיר לראשונה באבדן זכותה של התובעת להנאה מינית עתידית כתוצאה מהפגיעה, בית המשפט שיקלל את הפיצוי המיוחד במסגרת הפיצוי על נזק לא ממוני: "הנכות הרפואית אינה ממצה את נזקה של התובעת, שכן כתוצאה מהתנהגות הנתבע סבלה התובעת ותסבול גם בעתיד מפגיעה בהנאות החיים, מנזק רגשי בעל ביטוי גופני המתבטא בפגיעה בהנאה המינית".

בבואה להעריך את הפיצוי ההולם לתובעת, התייחסה השופטת, מלבד הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת ע"י מומחית מטעם בית המשפט (בשיעור של 10%), גם להתנהגות הנתבע, אשר ביצע את מעשיו במשך כחצי שנה במהלכה הציב את התובעת במרכזה של מסכת ניצול מתמשכת הכרוכה בהשפלה ובפגיעה בכבודה. עוד הדגישה השופטת כי מבלי להקל ראש בהטרדות המילוליות, מעשי האוננות שביצע הנתבע מצויים ברף הגבוה של מעשים מגונים, וכי הוא השתמש בתובעת וניצל אותה כחפץ וכלי לסיפוקו המיני תוך שחילל את גופה ואת פרטיותה, גם במגעים שלא הגיעו לכדי כך.

עוד התייחסה השופטת לטענת התובעת לפיה יש להביא בחשבון אובדן לצמיתות של "הזכות לתענוג מיני". נקבע, כי אין להביא עניין זה בחשבון בעת קביעת שיעור הנכות הרפואית, שכן הדבר אינו מבוסס על התקנות. עם זאת, לדעת השופטת, הנכות הרפואית אינה ממצה את נזקה של התובעת, שכן כתוצאה מהתנהגות הנתבע סבלה התובעת ותסבול גם מפגיעה בהנאות החיים, מנזק רגשי בעל ביטוי גופני המתבטא בפגיעה בהנאה המינית. בנוסף, נזקה של התובעת הלך וגבר מעת היוודע הפרשה למשפחתה, אשר פסלה אותה ונידתה אותה ובכך נגזרו עליה מעין יתמות וחרם בקהילה בה גדלה. לדעת השופטת, למרות שהנתבע אינו אחראי למלוא הנזק שנגרם בהיבט זה, הרי שכמי שמשתייך לאותו מגזר היה עליו לצפות שהתנהגותו תגביר את נזקה של התובעת.