כשאומרים 'אחת מתוך אחת', מתכוונים לרוב לעובדה שכמעט כל אישה חוותה הטרדה מינית ברחוב, החל מקריאות לא רצויות, שריקות, ופניות פוגעניות וכלה במגע לא רצוי. דיווחים בבריטניה מצביעים על רפורמה מתקרבת ביחס של החוק וגורמי האכיפה להתנהגויות כאלו. מסתמן כי בקרוב, המשטרה בכל רחבי האי הבריטי תתייחס אל הטרדה מינית של נשים כאל פשע שנאה על בסיס מגדרי.

הדרישה לשינוי במדיניות המשטרה בכלל בריטניה מגיעה עם סיומן של שנתיים מוצלחות בהן המשטרה המקומית בנוטינגהאם שינתה את מדיניותה באופן זה, והציבור במחוז הביע שביעות רצון גורפת.

החל ממאי 2016, משטרת נוטינגהאם בשיתוף עם מרכז הנשים בעיר הפכה למשטרה המקומית הראשונה שהחלה לערוך רישום של הטרדות מיניות שחוו נשים בעיר כפשעי שנאה מיזוגניים. בין המקרים שזכו ליחס כזה בעיני החוק נרשמו נגיעות וליטופים, שפה בוטה, צילום של תמונות לא רצויות, כמו גם מקרים חמורים יותר של תקיפות מיניות.

שנתיים לאחר מכן, קבוצות מיקוד בעיר שנערכו בשתי אוניברסיטאות מקומיות וסקרו קרוב ל-700 מתושביה הציגו נתונים מרשימים בנוגע לשביעות הרצון משינוי המדיניות של המשטרה בעיר. לפי הממצאים, הרוב הגורף של הנשאלים רצו שהמשטרה תמשיך לנקוט במדיניות זו.

בבריטניה, ההגדרה הרשמית למה הוא פשע שנאה אינה קבועה בחוק. על כן, כוחות המשטרה מעודדים לכלול סוגים של פשעי שנאה לפי סדר העדיפויות המתאים לאזור. בנוטינגהאם, ההגדרה של הטרדות מיניות כפשע שנאה מיזוגני מאפשרת לתושבות לדווח על מקרים שלא בהכרח היו זוכים ליחס וטיפול כפשע בידי המשטרה במצב אחר, ומאפשר למשטרה לחקור את המקרים, כמו גם להציע תמיכה בלנפגעות.

בתחילה, ההכרזה על המדיניות הזו גררה אחריה יחס תקשורתי מעורב, כשחלק הציגו אותה כ"מעצרים על שריקות ברחוב". הציבור המקומי ניגש גם הוא למדיניות הזו ביחד בתחושות מעורבות, אולם ממצאי הסקר שנערך שנתיים לתוך יישומה בפועל מציגים קונצנזוס חיובי כלפיה.

כעת, פעילים בבריטניה שואפים להשתמש בנוטינגהאם כדוגמא. לקראת דיון בנושא במועצה הלאומית של ראשי המשטרה (NPCC) ביום רביעי הקרוב, הם כתבו מכתב פתוח למועצה עם בקשה להצביע בעד רישום פשעי הטרדה ותקיפה מינית כפשעי שנאה בכל רחבי המדינה. הפעילים טוענים כי הקמפיינים #MeToo ו-#TimesUp הכשירו את הקרקע להתמודדות אגרסיבית יותר עם תקיפות, הטרדות ושאר התנהגויות פוגעניות שנשים חוות על בסיס יומיומי.

הטרדות מיניות כפשע שנאה

 

בשנתיים האחרונות, משטרת נוטינגהאם קיבלה 181 דיווחים על פשעי שנאה מיזוגניים, ביניהם שימוש בשפה בוטה, איומים אלימים, תקיפות ונגיעות בלתי רצויות. 74 מהמקרים דווחו כפשעים וקיבלו יחס בהתאם שכלל חקירה ואכיפה.

יחד עם זאת, התוצאות בפועל לא מרשימות: 181 הדיווחים הללו הובילו ל-4 מעצרים בלבד, ורק מקרה אחד הסתכם בהגשת תביעה.

"יש הרבה פוקוס על מספרי התביעות, אבל זה לא העניין פה", אומרת בראיון ל-Guardian מנכ"לית מרכז נוטינגהאם לנשים, הלן וואוס. "המטרה הראשונית של שינוי המדיניות של המשטרה לא היתה לראות מאות תביעות, אלא לגרום לאנשים לדעת שההתנהגות הזו אינה מקובלת, ולא תזכה לסובלנות במחוז נוטינגהאמשייר. אנו מאמינים שמיזוגניה היא הקרקע שעליה אלימות נגד נשים ונערות צומחת. הגישות העומדות בשורשם של סקסיזם והטרדות מיניות הן אותן הגישות שמובילות לאלימות במשפחה ולתקיפות מיניות. סיווגה של מיזוגניה כפשע שנאה מאפשר למשטרה להתמודד באופן נוקשה יותר ומהשורש עם מה שגורם לאלימות נגד נשים", המשיכה.

מסקר שערכו אוניברסיטאות נוטינגהאם ונוטינגהאם טרנט בנוגע למדיניות המשטרה כלפי פשעי הטרדה ותקיפה מינית ברחובות עלו ממצאים נוספים, לפיהם התופעה עדיין נפוצה בעיר. לפי הסקר, 93.7% מהנשאלים והנשאלות חוו או היו עדים למקרה של הטרדה מינית ברחוב. נשים שחורות ונשים בנות מיעוטים אחרים הרגישו חשופות פי שניים לתקיפות על בסיס מין או גזע.

בנוגע לסוגי ההטרדות המיניות ברחוב, המגוון הוא רחב: 63% מהנשאלים חוו או היו עדים לשריקות, כ-55% שמעו פניות עם אופי מיני בוטה, כ-52% חוו או ראו התנהגות אגרסיבית ומאיימת כלפי נשים ברחוב, וכ-48% נתקלו בהצעות לא רצויות למין. כ-46% חוו או חזו בנגיעות שלא במקום ברחוב. בין הסיטואציות הנפוצות פחות, כ-25% מהנשאלים העידו על התערטלות, על תקיפות מיניות ועל מקרים של גבר (או אישה) שעקב אחרי אישה לביתה.

"מיזוגניה היא כל כך נפוצה, שהיא הפכה לדבר נורמלי בחברה שלנו", אומרת סם סמית'רס, מנכ"לית עמותת פוסט – אחת החתומות על המכתב הפתוח שנשלח ל-NPCC לקראת ישיבת המועצה ביום רביעי הקרוב. "כתוצאה מכך, נשים חוות החפצה והטרדה כחלק מהשגרה. אם לא נאתגר את התפיסה הזו, היא לא תשתנה. אנחנו חייבים להתחיל ולקרוא למיזוגניה בשם האמיתי שלה – פשע שנאה".

"החלה של הדיווח על מיזוגניה כפשע שנאה בכל רחבי המדינה יאפשר למשטרה, לציבור ולמחוקקים להבין את גודלה של ההטרדה והפגיעה היומיומית שנשים חוות", אמר סאג'יד מוחמד, העומד בראש ארגון הצדקה Himmah המבוסס בנוטינגהאם. "כך, נוכל לבנות חברה שלא מגלה סובלנות כלפי שנאה המכוונת נגד אף אדם על בסיס הזהות שלו".

עוד ממשיך מוחמד ומסביר כי פשעי שנאה על בסיס מיזוגני אינם שונים מפשעי שנאה על בסיס מוצא, שזכו ליחס מוכר יותר כפשעי שנאה בחברה הבריטית ומחוץ לה. "פגיעה מיזוגנית היא מציאות יומיומית עבור נשים", הוא אומר. "אותה גישה טעונת שנאה שמצמיחה איסלמופוביה ואנטישמיות יכולה להיות מכוונת גם כלפי נשים, בגלל המין שלהן".

"אם רישום של הפגיעות הללו כפשעי שנאה ייכנס לתוקף ברחבי האיחוד הבריטי, זה קריטי שהמשטרה תעבוד בשיתוף עם האוכלוסיה המקומית, כולל קבוצות נשים, כבר מההתחלה", אומרת שרה גרין, מנהלת שותפה בקואליציית "סוף לאלימות נגד נשים". "ברמה הרחבה יותר, אנחנו צריכים לדבר על כיצד למנוע את ההתנהגות הזו מלכתחילה, דרך בתי ספר, מקומות עבודה, ולגרום לגברים ונערים לאתגר זה את זה בנוגע לקבלתה של התופעה".

הטרדות מיניות כפשע שנאה. צילום: shutterstock

 

בצרפת, שרת השיוויון המגדרי מרלן שייפה הציעה להטיל קנסות של עד אלפי דולרים על גברים שמטרידים מינית נשים ברחוב. השרה הצעירה ביותר בממשלת צרפת (34) זכתה לתמיכתו של עמנואל מקרון, אשר בנובמבר האחרון הודיע על שורה של צעדים תקיפים במלחמה באלימות נגד נשים. "הרחובות שלנו לא יכולים ולא צריכים להיות גיהנום עבור נשים", אמר מקרון אז. נראה שהשכנים מהאי הבריטי נושאים עיניהם למה שקורה בצרפת ושואפים להדביק את הפערים.

מועצת ראשי המשטרה בבריטניה צפויה להתכנס כאמור ביום רביעי ה-11.7 ולדון בשינוי המדיניות ברחבי המדינה. "כוחות המשטרה באנגליה, ווילס וצפון אירלנד עוקבים אחרי 5 סוגים של פשעי שנאה", נמסר לעיתון ה-Independent בתגובה מדוברות ה-NPCC. "בפני ראשי המשטרה יוצג מסמך שייבקש מהם לשקול את האפשרות לעקוב אחר פשעי שנאה מבוססים על רקע מיני באותו אופן".

למרות שטרם התקבלה החלטה מדינית בנושא, מדובר בצעד משמעותי. גם אם לא נזכה לבשורה ביום רביעי הקרוב, בתקווה, הצלילים הנשמעים מהאי הבריטי כעת הם צליליהם של צעדים גדולים לקראת ההבנה העמוקה יותר בעיני החוק של מיזוגניה והבסיס ממנו צומחות ההתנהגויות הללו, שפוגעות באחת מתוך אחת.