קמפיין #לא_רואים_עליהם פוגע בבטן הרכה של כולנו
"מי שפגע בי היה מושבניק בן 17", "האיש שתקף אותי היה סבא חביב", "האדם שאנס אותי היה החבר הכי טוב שלי" – שני שטלריד מספרת על #לא_רואים_עליהם, קמפיין הרשת שיזמה על מנת להוכיח שאנסים ועברייני מין חיים בינינו ולא מגיעים עם סימני אזהרה

ביומיים האחרונים מתחוללת סערה בעמוד הפייסבוק של שני שטלריד. הקיר שלה מוצף בסיפורים של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית שחושפים את הסיפור הקשה שלהם ובכך מצטרפים למאבק של שני ולקמפיין הרשת החדש שיזמה #לא_רואים_עליהם.
הקמפיין, שבינתיים הפך לוויראלי, נועד להמחיש לציבור שעברייני מין מגיעים מכל גיל, מגזר, דת, מוצא, מצב משפחתי ומקצוע ולכן ״לא רואים עליהם״. הקמפיין מוכיח שבלתי אפשרי לזהות או להגדיר אנסים לפי פרופיל מסוים, ושתוקפים הם ברובם נורמטיביים לחלוטין ו"חיים בינינו". אין להם בהכרח עבר פלילי, הם לא תמיד רווקים, הם אוחזים לפעמים במקצועות נחשקים, חלקם נראים מצוין ופעמים רבות יש לקרבן הכרות מוקדמת איתם.
מרגע שהתחיל הקמפיין, נשים וגברים - נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, פונים לשטלריד בהודעות פרטיות ובתגובות ומבקשים שתפרסם את הסיפורים שלהם על הקיר שלה. הם שופכים את הלב ואת הכאב שהם נושאים איתם כבר שנים על מנת שנפגעות ונפגעים אחרים לא יאשימו את עצמם על כך שלא הצליחו לזהות מראש את התוקף.
שטלריד, עדיין המומה מההיענות ומכמות הפניות שקיבלה, סיפרה ל-Onlife מדוע פתחה בקמפיין: "כבר תקופה ארוכה שאני עובדת בהתנדבות למען נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. בסוף השבוע שעבר, אחרי חודש וחצי במהלכו ליוויתי נשים שנפגעו ונאנסו על ידי אותו אדם, שמתי לב שרבות מהן שלחו לי הודעות בהן הן כתבו שראו על האנס שהוא אדם מגעיל. זמן קצר לאחר מכן שוחחתי עם חבר חרדי, מפקד בצבא, שהיה בשוק על זה שגילה שאדם שהוא מכיר היטב הוא פדופיל. כל זה התחבר לי למשפט שזרק לי נער בן 15 באחת ההרצאות שאני מעבירה, הוא אמר לי 'לא רואים עלייך שנאנסת'. לאותו נער עניתי שהצרה האמיתית היא שלא רואים על אותם אנשים שהם אנסים. אבל המשפט הדהד אצלי בראש ויחד עם המקרים האחרים הבנתי שאני חייבת לעשות עם זה משהו".
"הבעיה היא שאנסים נראים בדיוק כמונו", אומרת שטלריד, "הם לא מגיעים ממגזר, תפקיד או השכלה מסוימת. יש אבות שמשתמשים בילדים שלהם ככלי לסיפוק היצרים שלהם ושל החברים שלהם ולא "רואים עליהם". המטרה היא לא לזרוע היסטריה. המטרה היא שמישהו יתייחס כבר לתופעה הנוראית הזאת, כי אף אחד לא עושה כלום. אנשים לא מבינים כמה זה עצום ונפוץ והגיע הזמן שמישהו בממשלה יתייחס אל אותם אנשים, אנסים, כמו למחבלים".
מאות נשים וגברים כותבים על הקיר של שטלריד, חלקם באנונימיות וחלקם בשמם המלא, מרגישים שהגיע הזמן עבורם להיחשף ולספר את הסיפור הקשה שלהם. והסיפורים נוראיים. במשפט אחד מסכמות נפגעות (ונפגעים) את החוויה שהרסה להם את החיים והותירה אותן מצולקים לנצח: מורה לנהיגה שפגע בתלמידה, "סבא מצחיק וחמוד" שהתגלה כאנס, רופא מצליח, מדריך בתנועת נוער, ילד מהשכבה, הידיד הכי טוב, מתנדב עם קשישים, שכנה, מורה אהוב. זה יכול להיות כל אחד, בלי סימני אזהרה ובלי תוויות מיוחדות.
"זה בדיוק העניין", אומרת שני, "אנסים לא מגיעים עם קרניים, אי אפשר לזהות אותם. הייתה מישהי שפרסמה שאחד מההרוגים של אסון המסוקים פגע בה והטוקבקים היו נוראיים. קיבלנו הרבה ביקורת - איך אפשר להגיד שחלל של צה"ל הוא שטן. זה לא נועד להתריס אבל דברים כאלה קורים. יש הכל מהכל. לא מדובר בקבוצה ספציפית וזאת בדיוק הבעיה. מישהו צריך כבר להתעורר! חייב לקום גוף שמיועד ספציפית לטיפול בנושא, שיתמקד בשלושה תחומים עיקריים: ליווי נפגעים, חינוך למניעה והחמרת הענישה".
זה לא קמפיין הרשת הראשון של שטלריד. בעבר יזמה את קמפיין האותיות, שנועד להראות שלכל נאנסת יש שם, ובהמשך הובילה מחאות נוספות שמטרתן הייתה להציף את השיח על אונס ותקיפה מינית בישראל. לא כל אחת מסוגלת לשאת על כתפיה את האחריות הגדולה ששטלריד לקחה על עצמה אבל היא רואה בכך שליחות: "נאנסתי כשהייתי חיילת", היא מספרת בכנות, "והיום, בגיל 40, אני פעילה למען נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. אחרי קמפיין האותיות פנו אליי מאות נפגעות, הוא סלל את דרכי ואני לא מתחרטת על כך. זה קשה נפשית ולפעמים בקמפיינים כאלו עוד יותר, אבל זאת זכות שקיבלתי אחרי גיל 40. פנוי אליי מעל 150 נשים וגברים ביומיים האחרונים וההודעות לא מפסיקות. אני לא יודעת כמה זמן הוא ימשיך. הייתי שמחה שהקמפיין יהיה רק השבוע, אני לא בטוחה שאצליח יותר מזה. אנשים לא מבינים כמה סיפורים כאלו יש".