מזה שנתיים וחצי מסתובב ברחבי האינטרנט סרטון מיוחד מאוד. רוב הגולשים המתעניינים בתעשיית המין בוודאי נתקלו בו: מדובר בהרצאת טד מפי עובדת מין בשם ג'ונו מאק, אשר כותרתה "החוקים שעובדות מין באמת רוצות".

הלוואי ויום אחד מישהו יאהב אותי, כמו שהגברים ברשתות החברתיות אוהבים את הסרטון. המיזוגינים מכנים את הדוברת "מבריקה ורהוטה". הליברטריאנים מפנים אליו בכל הזדמנות, למרות שהוא מקדם חוקים. אלה שגערו בי שאני "מדברת בשם נשים אחרות", מראים לי את הסרטון כהוכחה שה"נשים האחרות" רוצות דברים שונים ממני. צפיתי בסרטון, הסכמתי עם חלק מהדברים הנאמרים בו, לא הסכמתי עם האחרים. מבחינתי, הוא היה יכול להישאר בגדר דעה שונה שאני מכבדת – לולא הטעות האבסורדית בנוגע לעובדות היבשות, עליהן מבוסס הטיעון העיקרי.

 

ההרצאה בנויה וערוכה בצורה אשר הופכת אותה לנוחה לצפייה ולהבנה. ג'ונו מאק סוקרת ארבעה מודלים שונים של רגולציה החלה על תעשיית המין במדינות השונות, במטרה להצביע על המועדף מביניהם. תוך כדי סקירת המודלים, היא לפעמים טועה או פונה לאנשי קש. המודל הראשון שהיא מציגה הוא "הפללה מלאה של כל הצדדים המעורבים: הקונה, המוכר והצד השלישי", הנהוגה לטענתה בדרום אפריקה, ברוסיה ובארה"ב. מאק טועה – מודל ההפללה של כל הצדדים המעורבים אמנם קיים בדרום אפריקה, אך ברוסיה ובארה"ב (רוב החלקים) מופללים רק הזונות והסרסורים. למרות הטעות, אני מסכימה עם עמדתה של מאק לגבי הרעיון של הפללת הנשים בזנות: קרימינליזציה של החוליה החלשה ביותר בשרשרת המזון החברתית לא יכולה לקדם שום מטרה חברתית טובה. למרות שרוב מאזיניה - אם לא כולם - אמורים להסכים אתה, היא מתעקשת להביא מספר דוגמאות מקמבודיה, שבה זנות כשלעצמה דווקא חוקית. נו, העיקר שהכוונה טובה.

המודל השני הנדון בהרצאה הוא מודל ההפללה החלקית – מצב שבו זנות עצמה היא חוקית, אבל הפעילויות התומכות בה, כמו למשל אחזקת בית בושת, אסורות. למודל זה גרסאות רבות, אחת מהן קיימת כיום בישראל והוא לא חף מליקויים. מאק מתייחסת אליהם, ואני מסכימה עם הביקורת. גם הביקורת על מודל המיסוד מדויקת לטעמי. ג'ונו מאק מונה אחת אחרי השנייה את הרעות החולות של תעשיית המין הפועלת תחת רגולציה: חשיפה כפויה בפני הרשויות שאף זונה לא רוצה בה; תהליך רישוי יקר ומסורבל מדי בשביל אוכלוסייה ענייה ומוחלשת; בדיקות בריאות כפויות המהוות הפרת זכויות יסוד; וכתוצאה מכל אלה - התפתחותה של זנות לא חוקית, השואבת לתוכה את המוחלשים ביותר ההופכים לעבריינים דווקא בגלל המיסוד. כמובן שגם מודל הפללת הלקוחות אינו חביב על מאק, ולא אתעכב על הביקורת משום שאיני מסכימה אתה אך מכבדת גם עמדה שונה משלי.

כחמש דקות לפני סיום ההרצאה, מאק שולפת מהכובע את השפן: "החוקים שעובדות המין באמת רוצות". מדובר, לדבריה, ב"מודל הדה קרימינליזציה הניו זילנדי". הדוברת מבהירה, כי דה קרימינליזציה אינה מונח זהה למיסוד, וכי הראשון עדיף בהרבה מהשני. פה כנראה עושה מאק את הטעות המביכה ביותר, המגמדת את אי הדיוקים הקודמים שלה. לפי מאק, "המודל הניו זילנדי" הוא מעין מצב חוקי חדשני ואידאלי. במציאות, בניו זילנד פועל נכון להיום עוד מודל של מיסוד זנות, שיש בו את כל הליקויים שמאק התייחסה אליהם קודם. אני, דרך אגב, לא מגלה פה סוד מדינה – החוק הניו זילנדי נמצא ברשת, וחיפוש פשוט בגוגל מאפשר למצוא אותו ולעיין בו. מי שיעשה זאת, יגלה שבניו זילנד פרסום שירותי המין אפשרי רק תחת מגבלות כבדות; שלא כל אחת יכולה לעסוק בזנות; שהזונות מוכרחות להסכים לבדיקות בריאות כפויות לרבות בדיקות פתע של עובדי משרד הבריאות הרשאים לצלם את הנשים (!) ולדרוש מהן את הפרטים האישיים שלהן כחלק מהבדיקה. הסרסורים, מצדם, נדרשים להחזיק ברישיון עסק, אבל לא מדובר בסיפור גדול, כי הטופס שיש להגיש כדי לפתוח בורדל קצר יותר מהטופס שיש למלא כדי לאמץ כלב מהמקלט.

מאק קוראת למאזיניה לשאול "נערות ליווי יוקרתיות בניו יורק סיטי ועובדות בורדלים בקמבודיה" מה הן באמת רוצות, ומתחייבת שכולן כאחד חושקות במודל דה קרימינליזציה, שאפילו לא קיים. במאמר מוסגר, אציין שלא ברור האם הוא בכלל יכול להתקיים. דה קרימינליזציה מוחלטת מכשירה את בעלי הבורדלים. בניגוד לזונות, בעלי הבורדלים אינם יכולים להיות מוגדרים כאוכלוסייה פגיעה ומוחלשת, הסובלת מטראומה וממצוקה, ולכן לא ברור מדוע לא להטיל עליהם מיסוי ולהחיל עליהם רגולציה. מדובר במודל שכנראה לא ניתן להטמיע במציאות. אבל גם אם היה ניתן להטמיע, הטענה שכל הזונות רוצות בו היא מרחיקת לכת לטעמי.  במסעותיי הרבות בעולם פגשתי גם את נערות הליווי היוקרתיות בניו יורק וגם את עובדות הבורדלים בקמבודיה, ורובן אמרו לי בדרך כזו או אחרת שהן בעיקר לא רוצות להיות בזנות. חלק סברו שהעניין בשליטתן והן עוזבות את העולם הזה אוטוטו, האחרות הביטו בי בייאוש – אבל החלום המשותף שלהן לא היה מודל חוקי כזה או אחר, אלא רצון לחיות חיים נורמטיביים, לחזור לקהילה, להקים משפחה ולמצוא עבודה רגילה.

נשים כמוני, שהגשימו את החלום, רחוקות מכל ניסיון לכפות את רצונן על נשים בזנות ולחלץ אותן לחיים הנורמטיביים בעל כורחן. אני יודעת היטב עד כמה קשה, ולפעמים אפילו אי אפשר, לשקם אפילו את מי שמתחננות לעזרה. כל מי שאכפת לו אפילו קצת, כל מי שנותרה בו אנושיות – עזרו לאחת מהן במקום לנהל דיונים ריקים ברשתות החברתיות.

המציל נפש אחת הציל עולם ומלואו.

תגיות , ,