היום בבוקר גיליתי שהבחור ששכבתי איתו לפני שלושה חודשים נעצר בחשד שתקף מינית נשים.

היום בבוקר גיליתי שבאוגוסט האחרון משטרת ישראל פרסמה פוסט בו נכתב שעודד וייס, תושב כפר טרומן, נעצר בחשד שביצע עבירות מין בשתי נשים במהלך פסטיבל בדרום. שהם קוראים לעוד נשים שנפגעו לבוא ולהתלונן. ושהפוסט הזה פורסם לפני שהכרתי אותו. שאם הייתי זוכרת אותו מהפוסט, לא הייתי נפגשת איתו. אבל לא זכרתי. ונפגשתי. והיום בבוקר, אחרי שנפל האסימון, נזכרתי במשהו אחר. נזכרתי שכשראיתי את הפוסט בזמנו רתחתי מכעס וחשבתי "אלוהים אם אני אפגוש בו... עדיף בשבילו שזה לא יקרה".

אז פגשתי אותו. וכלום לא קרה לו. שכבתי איתו. פשוט לא זכרתי. לא קישרתי. לא חשבתי שזה יכול לקרות לי. אבל זה קרה. הייתי עם גבר שנעצר על תקיפות מיניות של נשים אחרות.

ואותו בחור, למרות ששלח לי תמונה ואמר שקוראים לו עודד, היה עבורי סתם עודד מכפר טרומן.

אני לא רוצה שהוא ימשיך להיות "סתם עודד" יותר. אני רוצה שתזכרו שמדובר באדם שנעצר על חשד לביצוע תקיפות מיניות בשתי נשים. אני כותבת כדי להעלות מודעות, כדי להציף, כדי להזכיר לכן ולכם את הפנים האלה. שלא תשכחו כמוני. שלא תסתכנו כמוני.

ומה היה קורה אם לא הייתי רוצה לשכב איתו? אני מפחדת לחשוב.

היום בבוקר כשחברה שלחה את השם שלו כאזהרה, ישבתי ליד אמא שלי באוטו וצנח לי הלב. הרגשתי בום בגוף. בבטן. בראש. לא מאמינה שזה הוא. היד שלי התחילה לרעוד. לא יכולתי להגיד לה שהרגע בישרו לי שמי שהייתי איתו תקף נשים אחרות. לא, אותי הוא לא תקף, אבל אחרות כן. ואולי יכולתי גם אני להיכנס לרשימה הזו? ואולי יש אחרות שעכשיו בסכנה?

אני כבר שלוש שעות על סף בכי מנסה לשחזר מה היה כשנפגשנו. מרגישה כל כך פגיעה. שרויה במין טירוף פנימי שמבקש לשאול ולצעוק כדי שכולם ישמעו - איפה אנחנו חיות? אני מפחדת. היזהרו! איך אדם כזה מסתובב חופשי? מה אפשר לעשות חוץ מלהזהיר? מי שומר עלינו? התיק של עודד וייס נמצא כרגע בפרקליטות, אבל עד שיוכרע הדין הוא פה. הוא יוצא, מדבר עם נשים, יוצא לאירועים חברתיים, נמצא בקהילות שפתוחות לציבור. וזה המצב כנראה ברוב התיקים. אנשים לא נעצרים לנצח. זה טיפול משטרתי וטיפול של הפרקליטות ועודד וייס ממשיך להסתובב חופשי. והוא לא היחיד. ואנחנו שוכחות ושוכחים.

ובתוך הבלגאן שיש לי בראש, אני לא מפסיקה להגיד לעצמי שזו לא אשמתי. לא זכרתי. פשוט לא זכרתי. לא עבר לי בראש לרגע שהבחור שיושב איתי לבירה זה הבחור מהפוסט ההוא. ועכשיו כשאני יודעת, אני לא יכולה לשתוק. אסור לי. יש לי אחריות.

אני משחזרת בראש איך זה קרה. איך הכרתי אותו. האם היו תמרורי אזהרה מהם התעלמתי. אולי קרו דברים בלי ששמתי לב? איך לא זיהיתי אותו. באיזו סכנה אדירה הייתי. אולי התעלמתי מהניצנים של האלימות בהתנהגותו? אולי הקטנתי תחושות שליליות כדי לא להרגיש שאני בסיטואציה שלילית?

אני לא אשמה. אפילו לא טיפה.

אני יודעת שאני לא אשמה כי לא עשיתי שום דבר רע. כי הדבר היחיד שעשיתי זה נתתי אמון באדם. בגבר. כי אני נותנת אמון. אני לא רוצה לחיות בפחד ואני לא עושה על כל אחד גוגל. יש בתוכי כל כך הרבה תחושות. של פחד ובלבול ואחריות. לא מאמינה שסיפור כזה הגיע לפתחי, ושהמקרה העצוב הזה, הוא שלי.

והיום בבוקר אותה חברה ששלחה לי את השם והזהירה, סיפרה גם שביום חמישי האחרון הוא הגיע לאירוע חברתי סגור. כשנכנס לחדר, אחד מהנוכחים זיהה אותו ושאל אותו איך הוא מגיע לשם ולא מתבייש. ועודד לא התווכח ולא התנגד. פשוט הסתלק בבושת פנים. ואם אותו בחור לא היה מזהה, מה יכול היה לקרות. וה"מה אם" הזה, אצלי, ואצלן, ובעוד מקומות, ה"מה אם" הזה מפחיד אותי כל כך.

קראתי את התגובות והשיתופים שהיו לפוסט של המשטרה. הזדעזעתי. הן מדברות בקבוצות סגורות על מעשים חמורים. על מקרים רבים שלא דווחו. על סדרתיות. על כך שהן לא מופתעות. ואלו עוד תגובות עדינות:

תגובה לידיעת המשטרה על עודד וייס. צילום מסך מתוך פייסבוק

תגובות לפוסט של המשטרה על עודד וייס. צילום מסך מתוך פייסבוק

ולכל מי שחושבות וחושבים שמדובר בפגיעה בפרטיות - אם משטרת ישראל לא הייתה חושבת שיש חשד סביר שיש עוד נפגעות (ומהמעט ששמעתי יש עוד ועוד ועוד!), הפוסט הזה לא היה מפורסם. אני מאמינה למתלוננות ומתלוננים. היום, יותר מתמיד. הפגיעה הפוטנציאלית ופגיעות העבר, מטרידות אותי יותר מפגיעה בפרטיות.

אז היום בבוקר הבנתי שיש לי אחריות לכתוב לכן, ולהזכיר - עודד וייס נעצר בחשד לביצוע עבירות מין. ואם הייתי זוכרת את זה לפני שלושה חודשים, לא הייתי מתקרבת אליו. לא הייתי מעמידה את עצמי בפני הסכנה. ועכשיו אני רוצה שכמה שיותר נשים וגם גברים יזכרו את הפנים שלו. את השם שלו. שהוא יוקע מהחברה כמו האנס המורשע יניב נחמן, שלשמחתי הרבה יש מי שהתריעו שהוא ממשיך לפעול בטינדר.

אנחנו חיות בחברה לא בטוחה. צריך להיות כאן מאגר של גברים שנעצרו והוגשו נגדם תלונות על עבירות מין. מאגר גלוי, פתוח, שקוף. אני רוצה שבעלי אפליקציות ההיכרויות, האתרים והפלטפורמות השונות שמחברות בין אנשים, ידעו שגם להם יש אחריות. שמנגנון הדיווח והטיפול צריך להיות מקצועי וכזה שמאמין למתלוננים ולמתלוננות. ליצור מרחב בטוח, לא כסיסמאות אלא באמת. לחסום ולדווח ולערב משטרה אם צריך. והפוסט של המשטרה היה חריג ויוצא דופן ואני שמחה עליו מאוד. המשטרה צריכה להמשיך ולפרסם כאלה דברים. המשטרה צריכה ליצור קשר עם בעלי האתרים, סך הכל פחות מעשרה אתרים פעילים ומוכרים, ולהזהיר מפני אלו החשודים בפגיעות מיניות. 

יותר מידי פעמים אני מרגישה לבד. שאני נפגעת מגברים – מהונאות, שקרים, התחזויות, תקיפות – ואין לי באמת למי לפנות. שהרשויות לא מספיק דואגות לי. שאני לא מרגישה ביטחון לספר מה שקרה. אבל הבוקר הבנתי. אחרי הבוקר הזה אני שונה. והיד שלי לא מפסיקה לרעוד, אבל עכשיו, כבר לא מפחד. אלא מכעס ומידיעה שהיד הזו תמשיך לכתוב ולספר על המציאות הבלתי אפשרית של נשים וגברים שנפגעים פה, ולא מוגנים ומוגנות מספיק. אנחנו נגן אחת על השנייה, לפחות בינתיים.

תגובת דובר מחוז מרכז של משטרת ישראל: "משטרת ישראל סיימה את הטיפול בתיק הזה בחודשים האחרונים, והתיק נמצא בטיפול פרקליטות מחוז מרכז."

תגובת דוברת פרקליטות מחוז מרכז: "התיק בבחינה וטרם התקבלה בו החלטה".

****

קו הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית 1202