כותרות העיתונאים הבוקר מבשרות על החלטת הפרקליטות הצבאית להגיש כתב אישום בחשד לאונס שביצע לכאורה תושב השטחים בילדה בת 7, וזאת בנוכחות עדים נוספים. בינתיים הנאשם מכחיש מכל וכל. במקרים כה קשים חשוב להמתין לתוצאות הבירור המשפטי בטרם שלהוב הרוחות בציבור, מאחר שרב הנסתר על הגלוי בשלב זה, וכן פרטים מסוימים בסיפור ראויים לדעתי לבחינה מעמיקה יותר בטרם חריצת הדין התקשורתית. עם זאת, המקרה החדש מחייב להפנות אלומת אור אל התופעה המדאיגה של הסתה פרועה יומיומית בתקשורת הפלסטינית ובמערכת החינוך הפלסטינית, לראות בישראלים תת-אדם, ובנשות ישראל כבנות בלי כבוד ("אין לבנות שלכם שריף"-כך אמר האנס בפרשת גן העיר למדובב שהוכנס לתאו).

ההסתה של הרשות הפלסטינית קוראת לעם שאיננו כוח לוחם מאורגן, לצאת לשטחי ישראל ולהרוס, להשמיד, להרוג ולפגוע בכל צורה ביהודים ישראלים. הסתה שמציגה איורים וקריקטורות יומיומיות בהן נראים חיילי צה״ל פוגעים מינית בדמות נשית שעל ראשה כתר מסגד אלעקצא או אישה שמסמלת את פלסטין הכורעת ברך לפני חיילים שמורידים מכנסיים. הרשות הפלסטינית מטמיעה ומעודדת פשעי מין כנשק נגד האויב הישראלי, ויש בידנו נתונים מכוחות הביטחון המוכיחים שההסתה להשפלה מינית של ישראליות באזורי קו התפר היא תופעה רווחת אך מושתקת משני הצדדים.

בשיחות עם נציגים פלסטינים ואסירים בטחונים נאמר לי לא פעם כי פלסטיני שאונס או מבצע עבירת מין מכתים את המאבק לשחרור פלסטין והם מתנגדים לכך, אך זוהי החלמאות בהתגלמותה שהרי הגולם קם יוצרו - אל תתפלא הנהגת הפת"ח, תנזי"ם והרש"פ שפיגועי טרור כה רבים כוללים גם עבירות מין משפילות של ילדות, נערות ונשים. כשאתה משחרר מפלצת מטורפת לרחובה של עיר לאחר שהרעבת אותה בכלוב, לא תוכל לטעון שאתה לא אחראי למה שהיא טרפה. ההסתה לשנאת ישראלים חצתה מזמן את גבולות דיני המלחמה.

השבוע מתקיים בירושלים כנס בינלאומי על מלחמה ומשפט, למרות שכבר נספרו 810 מקרי תקיפה מינית על רקע לאומני רק בקו התפר-עד היום, לא מצאו מארגני הכנסים הללו מקום לשיח על פשעי המלחמה הללו. אולי המדינה שלנו סבורה שאם לא יקראו לזה בשם-זה יעלם?

 

                                            צילום אילוסטרציה shutterstock

מועצת הביטחון של האו"ם קובעת כי תקיפה מינית שמבצע בן לאום אחד כלפי בן לאום שני, באזור המוכר באזור סכסוך בין שני העמים, יחשב פשע מלחמה. ובכל זאת, היה לנו קשה מאד לשכנע את משרד הביטחון כי האונס של ליפז חימי ז"ל בת ה-8, ביום העצמאות 2006, היה אירוע לאומני. אבל מאבק איתן ומגובה בראיות למניע לאומני עשה את שלו, ובמיוחד חוות דעתו של ניצב מני יצחקי שיצא מהקופסה המרובעת ושקל בעיניים פמיניסטיות רציונליות את הטענות שלי, ובחר לשבור את הקונספציה ששלטה במשרד הביטחון. בזכות המבט המגדרי שהכניס ניצב יצחקי למנעד שיקוליו המקצועיים, הוא החליט לנהל ויכוח לא פשוט עם משרד הביטחון שהתנגד שנים לבקשתנו לראות בליפז המנוחה נפגעת טרור. מאז ההכרה, שאנו רואות בה במשרדנו תקדים משפטי היסטורי בתולדות המאבק לזכויות נשים, הצלחנו להביא הכרה כזאת לעוד 5 קטינות ונשים. ילדות נוספות שאני מייצגת בתיקים אחרים, שגם הן נאנסו בידי פלסטינים, מתעקשות שהיה בכך פיגוע איבה לכל דבר ועניין ובוצע על רקע הסכסוך בין העמים. ויש להכיר בהן כנפגעות איבה בשל אונס לאומני.

גם האונס בגן העיר הוכר כאירוע טרור, גם אונס הילדה ליפז חימי ז״ל הוכר כפיגוע לאחר מאבק משפטי עיקש שניהלנו, גם האונס בגיא בן הינום של סטודנטית מבצלאל הוכר כפיגוע רק לאחר מאבק משפטי קשה, וגם האונס בחוף סירונית הוכר כפיגוע טרור לאומני גם כן רק לאחר מאבק משפטי ארוך. פירות מאבקנו גרמו לכך שגם במקרה של אורי אנסבכר זכרה לברכה, השב״כ הופיע בזירת הפשע מידית למרות שמדובר בעבירת מין לפני הרצח. כך צריך להיות בכל מקרה של אונס לאומני.

אונס היה מאז ומעולם כלי נשק משפיל כלפי בנות העם האויב- הגיעה העת שהרשות תיקח אחריות ותפעל אקטיבית להפסקת ההסתה.