הסדרה "סקס והעיר הגדולה" הפכה את שרה ג'סיקה פרקר לאחת הנשים שהובילו את מהפכת ייצוג הנשים בתרבות. אחרי עשורים שבהם כיכבו על המסך בעיקר דמויות עדינות, מנומסות ושקטות, היא וחברותיה הראו לעולם איך נשים נראות באמת: נועזות, משוחררות, מלאות תשוקה ולא חוששות מהומור עצמי. אלא שכעת גם פרקר בעצמה מודה שעד לפני עידן Metoo אפילו היא בחרה להדחיק ולהתעלם מכל ההטרדות שהיו מסביבה, ובדרך כלל העדיפה לחייך בנימוס.

בראיון לתוכנית הרדיו Fresh Air, סיפרה פרקר שבחודשים לאחר התפוצצות קמפיין Metoo, היא התחילה להיזכר "באינספור מפגשים עם גברים שהתייחסו אלי בצורה גרועה או לא הולמת" לאורך הקריירה. פרקר סיפרה שבאותם ימים היא נהגה "להדחיק" את החוויות האלו ולהמשיך הלאה, על מנת שתוכל להמשיך לעבוד בתעשייה. "אם להיות כנה, אני לא יודעת למה לא הייתי אמיצה יותר, או לחילופין הרוסה יותר, מהדברים שלהם הייתי עדה או שהופנו כלפיי".

פרקר מודה ש"לא משנה כמה שחשבתי שאני מתקדמת ומפותחת, לא הרגשתי שאני בעמדה הנכונה – לא משנה איזה תפקיד היה לי על הסט – לא הרגשתי שאני חזקה כמו הגבר שמתנהג לא כראוי...היום זה נשמע לי כמו בדיחה, כי היו הרבה הזדמנויות שבהן זה קרה ואני כן הייתי בעמדה טובה וכן הייתי חזקה. והיתה לי את כל הזכות לבוא ולומר 'זו לא התנהגות הולמת'".

via GIPHY

פרקר סיפרה שהיה רק מקרה אחד שבו בחרה לפעול נגד מישהו "שלא רק התנהג לא בסדר, אלא הייתי אומרת שהוא אפילו לא עמד בהסכמי החוזה איתו". היא סיפרה לסוכן שלה שהיא לא מסוגלת יותר לעמוד בהתנהגות שלו "ותוך כמה שעות הכל השתנה. הוא אמר להם, 'אם זה יימשך, שלחתי לה כרטיס בכיוון אחד מהעיר הזאת' – שבה צילמנו - 'והיא לא תחזור לסט'".

כשהיא נשאלה איך היתה סביבת העבודה על סט הצילומים לאחר התלונה שלה, ענתה פרקר שהיא עדיין לא היתה גמרי נעימה "אבל לפחות לא הייתי צריכה לנסות להתחמק כל הזמן או לפחד משיחה פוטנציאלית. לא הייתי צריכה להקשיב לבדיחות עלי או על הגזרה שלי, או לשמוע מה אנשים חשבו שיוכלו לשכנע אותי לעשות. כל הגברים האלה. כל הגברים האלה. זה הפסיק. הטבע של האדם הזה היה מקובע. הוא היה מבוגר, כוכב קולנוע גדול מאוד וידעתי שהוא כבר 'אפוי', כלומר שהאישיות שלו מעוצבת ושהוא לא הולך להשתנות. אבל הרגשתי טוב יותר ובטוחה יותר, ויכולתי לסיים את מה שהתחייבתי לעשות".

בראיון קודם פרקר הודתה שההטרדות שהיא חוותה הן יחסית "מינוריות" – אם אפשר לקרוא להטרדות ככה – לעומת כאלו שעברו קולגות שלה. עם זאת, בראיון הנוכחי היא משקפת מציאות כמעט יומיומית של סביבת עבודה מטרידה, שהיא כל כך שכיחה עד שהיא בעצמה מודה שהיא לכאורה כמעט לא מורגשת. אפשר רק לקוות שכמו שתנועת Metoo גרמה לה לפקוח את העיניים ולהגדיר מחדש מה נכון ומה לא נכון, עם מה אפשר לחיות ועם מה לא, כך גם קרה לכל שאר עובדי ועובדות התעשייה. ובעצם, לכולנו.