"כשהייתי בת 10, באחת מחופשות הקיץ אצל סבא וסבתא, בן דוד שלי, שמבוגר ממני בחמש שנים, פגע בי מינית. המקרה הזה השפיע עליי מאוד לאורך השנים, ומאז אני מתרחקת ממנו ומכל המשפחה שלו. זה אף פעם לא היה פשוט - האמהות שלנו הן אחיות תאומות, הכי קרובות שיש מאז ומעולם. עכשיו סבתא שלי היקרה, שבבית שלה זה קרה, שוכבת במצב סופני בבית החולים. הפרידה הזאת היא אחד הדברים הכי קשים שחוויתי בחיים, ובמקום להתרכז בה אני כל הזמן חוששת מהשבעה, שבוע שלם שבו אצטרך להיות לידו וליד המשפחה שלו".

את הדברים האלה אומרת ד', היום צעירה בשנות העשרים לחייה, והיא אינה יוצאת דופן. לפי ההערכות, רק כ-15-10% ממקרי הפגיעה המינית מדווחים לרשויות. מבין אלו שפנו למשטרה, 83% יתבשרו, בשלב זה או אחר, שהתיק נסגר ולא יבשיל להגשת כתב אישום ולדיונים בבית המשפט.

בשנים האחרונות גברה המודעות הציבורית, ובצידה והביקורת, ביחס למסכת הקשיים שמערימה מערכת המשפט הישראלי על נשים וגברים שמגישים תלונה על פגיעה מינית. מחוקר ששואל מתלוננת על אונס אלים אם "נהנתה", ועד השופט שביקש מנפגעת אחרת "להדגים" את האונס הקבוצתי שעברה. על רקע זה, פורסם השבוע דוח הוועדה הממלכתית לבחינת הטיפול בנפגעי עבירות מין בהליך הפלילי, בראשותה של השופטת בדימוס דבורה ברלינר. פרק המסקנות וההמלצות בדוח שהוגש לנשיאת בית המשפט העליון, מציע צעדים חשובים ופורצי דרך ביחס להליך הפלילי, ובראשם הקמת מחלקות ייחודיות לעבירות מין בכל זרועות האכיפה, שיהוו הלכה למעשה מעין בתי משפט ייעודיים לעבירות מין.

בתרחיש האופטימי שבו השיתוק שאחז במערכת הפוליטית לא ימנע את יישום ההמלצות, נוכל לצפות כי צעדים אלו יגבירו את אמון הנפגעים והנפגעות במערכת המשפט וישפרו משמעותית את החוויה שלהן בתוכה. עם זאת, הנתונים על תת-הדיווח בנוגע לעבירות מין מבהירים כי מרבית הנפגעים/ות כלל לא יגישו תלונה פלילית נגד האדם שפגע בהם, ומשכך לא יזכו ליהנות משיפורים אלו.

על רקע זה, אחת הבשורות המעניינות והחשובות ביותר של הדוח היא דווקא זאת שחורגת מתחומי מערכת המשפט הקונבנציונאלית: ההמלצה לפתח, להטמיע ולעודד את השימוש בהליכי צדק מאחה במקרים של פגיעה מינית.

על קצה המזלג, צדק מאחה הוא פרקטיקה שנולדה מתוך תפיסת עולם שמתמקדת בנפגעות ובצרכיהן הייחודיים בעקבות הפגיעה. התהליך מבוסס על מפגש בין הנפגעת לפוגע, בו הנפגעת מתארת כיצד חוותה את הפגיעה וכיצד חייה הושפעו ממנה, והנפגע, כתנאי לכניסתו לתהליך, מכיר באחריותו למעשים ולהשלכותיהם. מתוך הבנת ההשפעה של הפגיעה על מעגלים נוספים, גם בני משפחה וחברים עשויים לקחת חלק בתהליך. המפגש עצמו מתקיים לאחר עבודת הכנה אישית ארוכה של כל אחד מהצדדים, וסופו בגיבוש הסכמות צופות פני עתיד בנוגע לאופן בו יפצה הפוגע את הנפגעת על מעשיו. אלו יכולות לכלול פיצוי כספי כגון מימון טיפול נפשי ו/או פעולות שהפוגע מתחייב לבצע כגון הרצאות על פגיעה מינית לנוער. במידת הצורך, יכולים המשתתפים להסכים על סוגיות הנוגעות למרחב המשותף שלהם, כמו השתתפות באירועים משותפים או יצירתו של מרחב משותף בו יוכלו להרגיש בנוח.

תהליכי צדק מאחה יכולים, באופן תיאורטי, להתרחש בכל שלב בו הנפגעת מעוניינת בכך - במקום הליך משפטי וללא צורך בהגשת תלונה, לאחר הגשת תלונה, אחרי הרשעה וכהכנה לקראת שחרורו של הפוגע בחזרה לחברה, ואפילו לאחר מכן, אם הנפגעת מחליטה שברצונה לנהל עמו שיח על הפגיעות והשלכותיה. תהליכים כאלה מתקיימים במדינות שונות בעולם במודלים שונים. בארץ, לעומת זאת, מתקיימים כיום מתקיימים כיום מעט מאוד תהליכי צדק מאחה בפגיעה מינית, רובם באופן פרטי, במסגרת פעילותה הברוכה של עמותת "בצדק".

עו"ד כרמית קלר חלמיש בכנס

עו"ד כרמית קלר חלמיש בכנס "מעבר להליך הפלילי: מענים נוספים להליך הפלילי במקרים של פגיעה מינית"

בהקשר זה, הרוח החדשנית של הדוח מתבטאת בנכונות "לצבוע מחוץ לקווים" של מערכת המשפט. אנו, באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, מבקשות זמן רב להרחיב את הפרדיגמה המוכרת של ההליך הפלילי, ולאפשר לנפגעות ולנפגעים בחירה ונגישות גם להליך שאינו נסמך על סעיפי עבירה ובדלי ראיות אלא על שיקום, החלמה והאפשרות לצמוח לאחר הטראומה. חשוב להבהיר כי המטרה אינה לבטל או להחליף את ההליך הפלילי, וגם לא לנתב את התיקים באופן מסיבי ואוטומטי לאפיקים אחרים; המטרה היא להגדיל את סל האפשרויות העומד בפני מי שעברו פגיעה.

יישום של המלצות הוועדה ביחס לפיתוח תהליכי צדק מאחה יכול לספק מענה חשוב ומועיל לנשים ולגברים כמו ד', שלא מעוניינים, לא מתאימים או לא מסתפקים בסעד שמציע ההליך הפלילי. הליכים אלו גם נמצאו כמורידים משמעותית את מסוכנות הפוגע ואת סיכוייו לשוב ולפגוע, משהבין והכיר בהשלכות מעשיו. 

אז מה חסר? החיים עצמם. הרפורמה דורשת משאבים, וללא מימון מתאים ניוותר עם המערכת שהוכרה כעת על ידי המדינה עצמה כלא מתאימה ולא מספיקה. נדרשת גם נכונותם של גופי האכיפה השונים לאמץ את המלצות הועדה עם ראש פתוח ורצון להיטיב. ועדה ציבורית כבר הוכיחה שזה אפשרי – כעת הגיע תורם של מקבלי ההחלטות.

השבוע נערך כנס "מעבר להליך הפלילי: מענים נוספים להליך הפלילי במקרים של פגיעה מינית", של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ומכון חרוב. לפרטים נוספים