האישה הראשונה היא ילדה בת 16. באילת. שותה דרינק ועוד אחד ועוד אחד. היא מרגישה את עצמה מסוחררת. מישהו מציע לעזור לה. אומר לה שהוא חובש. היא מוצאת את עצמה בחדר. 30 צעירים מצולמים במצלמות האבטחה עומדים בתור. לחדור אליה. להיכנס בה. לפרק אותה. ילדה בת 16. שפחה, בובת מין, כלי, חפץ, חור. היא שוכבת שם. עוד ועוד שנאה חודרת לתוכה. עוד ועוד כוח. עוד ועוד עיוורון.

עוד ועוד שקט משתרר לה במוח כשהמציאות נעלמת. מתפוגגת בתוך האימה שכבר אי אפשר לשאת. לא בגוף ולא בנפש. מה יישאר בה כשהטבח הזה יסתיים?

***

האישה השנייה היא סנגורית פלילית. עו"ד עופרה סיבוני ויש לה המון הסברים ממש טובים. "לחלק מהם היא קראה" "אף אחד לא ראה בכך בעיה" "אף אחד לא צעק הצילו".

כאילו זה שאף אחד לא ראה בכך בעיה היא לא הבעיה הכי גדולה בעולם.

***

האישה השלישית היא אני. ולי בא לצעוק הצילו. לצעוק מדן ועד אילת. להפוך את העולם על הילדה הזו, על החילול הזה, על האלימות הזו, על התועבה הזו, על מי שראה במצלמות האבטחה ולא קרא לעזרה ולא בא להושיע.

***

האישה הרביעית היא יעל שרר. מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית. יעל לא חיכתה שיקרה אסון כזה. היא עשתה כל מה שרק יכלה כדי שבית החולים יוספטל באילת (ובכל מקום אחר בישראל) יהיה חדר אקוטי, שמיועד לטיפול בנפגעות. וכדי שיהיה חדר הגנה שבו ניתן לחקור קטינים באופן מוגן. כדי שאם רק תהיה קטינה שתגיע פצועה וחבולה בגופה ובנפשה לפחות מי שיחקור אותה יעשה את זה בתנאים הכי פחות גרועים עבורה.

אבל זה לא עזר לה. גם לא לנו ובטח שלא לילדה שהגיעה לשם ולא קיבלה את המענה שהיה נכון וראוי שתקבל.

כי חדר אקוטי לא קם. גם לא חדר הגנה. לא באילת ולא במרבית ישראל. רק 4 חדרים אקוטים יש בבתי חולים בישראל וגם בהם לא תמיד נעשה שימוש נכון. ככה זה כשהצרכים הכי בסיסיים להגנה עלינו פשוט לא מעניינים את מקבלי ההחלטות. ככה זה כשאנחנו לא מקבלות את ההחלטות בעצמנו. בעקבות המחאה הציבורית בחמישי האחרון החליט שר הבריאות יולי אדלשטיין לפתוח חדר אקוטי באילת. 

***
האישה החמישית היא את. אז מה את יכולה לעשות מול הטירוף הזה?

  1. להצטרף לקמפיין של יעל שרר והלובי למלחמה באלימות מינית- וגם לכתוב, לפנות ולא לוותר לנבחרי הציבור שלנו עד שיהיה מענה לכל הנפגעות בכל רחבי הארץ.  

  1. לתרום לקמפיין של איגוד מרכזי הסיוע, שעומד גם הוא כדי להיות שם עם כל נפגעת בישראל בימים הכי קשים וכואבים שלה, אבל נמצא גם הוא בימים קשים וכואבים מאוד של חוסר תקצוב ועננת סגירה כבדה. לתרומות לחצו על הלינק הבא
  2. לדבר עם הבן שלך. עם החברים שלך. עם האנשים בחייך. על הסכמה ורצון. על אינטימיות אמיתית וכמה היא שונה מהפורנו. על קו הגבול בין טוב לרע. על התודעה הרדיקאלית שגם נשים הן בני אדם. ועל מה זה אומר להיות גבר אמיתי בעולם המבלבל והמטורף שלנו.  
  3.  היום בערב, חמישי 20:00 יש הפגנות בכל רחבי הארץ. מצאו את זו הקרובה לביתכם וצאו להפגין. פה הלינק להפגנות ביום ראשון בשעה 12:00 המדינה כולה שובתת כי אי אפשר לתת לזה להימשך. נשים ונערות בישראל לא יהיו הפקר 

התיקון שלנו לא מתחיל בסיפור הנוראי הזה ולא יסתיים בו. אבל אולי אם תכאב לנו הבטן מאוד. אם יישבר לנו הלב ממש. אם המוח שלנו לא יצליח לעכל והעיניים שלנו לא יפסיקו לדמוע, אולי אז נהיה כועסות ונחושות מספיק כדי לנוע בעוצמה לכיוון הנכון. קדימה ולמעלה. לכיוון של תיקון.

***

האישה הראשונה היא ילדה בת 16. גוזל עם כנפיים שבורות ולב פצוע. היא לא יודעת אם אי פעם משהו ייראה לה עוד פעם טוב ונכון ואפשרי. אם השמש תאיר לה את העולם שכל כולו חושך עכשיו.
לך, ילדה יקרה, אני שולחת בשמי ובשם כולנו כוחות. אהבה. חום. ריפוי וחיבוק מליבנו השבור לליבך.

וגם מבקשת סליחה. שלא תיקנו בזמן. שלא שרפנו בזמן. שלא צעקנו בזמן. שלא עשינו הכל כדי לשמור עליך.

מעכשיו הצעקה שלך שלא נשמעה היא הצעקה של כולנו. ולא נפסיק להשמיע אותה עד שיהיה לנו שוב אור. 

 

** מיכל ברקאי ברודי היא דוברת בינלאומית, אשת חינוך ויזמת סדרתית לקידום נשים. מייסדת מכינת עלמה למנהיגות נשית, מייסדת שותפה של הבית הירושלמי למנהיגות נשית, האקאתון safe@home ע"ש מיכל סלה, הסיסטרהוד- מגדר עם מיכל ויוזמות נוספות רבות. 

הפגנת זעם הערב יום חמישי 20:00 בערב בכל רחבי הארץ. לפרטים כנסו ללינק הבא https://www.facebook.com/events/990573911382890/?active_tab=about

הפגנת זעם הערב יום חמישי 20:00 בערב בכל רחבי הארץ. לפרטים כנסו ללינק הבא