שלושים גברים, עמדו בתור ואנסו בזה אחר זה, נערה בת 16.  ייתכן שלא היו שלושים. במשטרה מדברים על מספר דו ספרתי של גברים שהיו במקום. במלון יש מצלמות אבטחה אבל אף אחד מהמאבטחים שאמורים לצפות בהן לא הלך לבדוק מדוע עומדים בתור, מה מחלקים בחינם? אז רגע לפני שכולנו נשתף בטראנס את כל הכתבות בצירוף סמיילי מאוכזב ורגע לפני שנסכם את המקרה המזעזע הזה באמירה ש"החינוך מתחיל מהבית", הרשו לי להזכיר לכם שהחינוך אולי מתחיל מהבית אבל הוא נגמר בחברה שמאפשרת קלקול עמוק של המוסר ופשיטת רגל של החברה כולה.

כהורים, טבעי שנרצה לחשוב שהחינוך שלנו מתחיל ונגמר בבית. נרצה לחשוב כך, כי זה מאפשר לנו להאמין שיש לנו שליטה על מה שיקרה לילדים שלנו, כשייצאו לעולם. ההורה הנורמטיבי ילמד את הבן שלו או את הבת שלו להתרחק מצרות. רק השבוע נתקלתי במקרה בשתי חברות שהעבירו מעין דף מסרים לבת העשרה שיוצאת לקמפינג עם החברות. היו שם כללים חשובים מאד וברורים שיסייעו לה לשמור על עצמה: לא לדבר עם בנים, לא ללכת לבד לשום מקום, ודאי לא לשירותים, רק בקבוצות. לא לשתות שום משקה מכוס פתוחה, גם לא לקנות ברד, אלא רק מבקבוק סגור שאת פתחת לעצמך בעצמך, גם לא מבקבוק שחברה פתחה. ועוד, עוד מיני כללים שוודאי מקטינים את הסיכון להיפגע. אבל הרשו לי לומר לכם, שמי שירצה לפגוע בנערה ימצא את הדרך, זה כזה פשוט. לכן, סט ערכים או כללים כזה או אחר, לא מספיק כדי להגן על אישה, כל אישה באשר היא, מפני חיות אדם. כמו כן, הבנות האלה, שמגיעות מבתים חזקים עם מעורבות חזקה וחינוך נורמטיבי, לרוב, הן לא הטרף הקל שאותו מחפשת ומוצאת, חית הטרף שאנחנו, כחברה, מאכילים ומטפחים.

 

מחאת הזדהות בכיכר הבימה צילום הדס רגולסקי כריסי

מחאת הזדהות בכיכר הבימה צילום הדס רגולסקי כריסי

הגיע הזמן לומר בקול צלול, אנחנו חברה שמאפשרת. חברה שמאפשרת לחלל גופה של נערה ולעבור לסדר היום. כמובן, אחרי שנחולל סערה ברשת, נשתף באטרף את הפוסטים המזעזעים, נשפריץ את כל התיאורים הפורנוגרפיים המבחילים על המקרה ועל מקרים דומים ואז, רק אז, הכל יחזור לקדמותו ונדהר לעבר המקרה המזעזע הבא שאולי אפילו מתרחש ברגעים אלה ממש. אנחנו חברה עם מערכת משומנת של "מחדלים" שמאפשרת את החרפה הזו. חינוך ירוד, שחיתות שפושה בכל מקום אפשרי, עונשים מגוחכים לעברייני מין, תרבות פורנו משגשגת וסלחנות לפוגעים רק משום שלא עמדו ברף הפלילי (מי אמר דור מיכה ועומר אצילי ולא קיבל)... ועוד. האם אני כהורה נורמטיבי, יכולה ללכת לישון בשקט רק בגלל שאני יודעת שהדבר המזעזע הזה יקרה למישהו אחר ולא לבן או הבת שלי? האם הידיעה שזה יקרה בחדר הסמוך לחדר של הבת שלכם ולא לה עצמה, משקיטה את מצפונכם?

מדוע כולם כל כך המומים מהפשע הזה שהתרחש במלון באילת? במה הוא שונה מהפשע שהתרחש בקיץ שעבר באיה נאפה? מלבד בהכפלת כמות המעורבים? כולם שואלים את עצמם במה טעינו? מה למדנו מהמקרה? אני אגיד לכם מה למדנו - לעצום את העיניים חזק יותר! אני אגיד לכם מה למדו הפוגעים, הם למדו שלא משנה מה יעשו, תמיד יבואו ההורים שלהם או המקורבים שלהם עם סוללת עורכי דין חזקה ויחלצו אותם מכל חרפה שימיטו על עצמם ועלינו כחברה. משה איבגי קיבל ששה חודשי עבודות שירות בלבד. רונן ביטי, שניצל את ההערצה של בנות 14-16 לבתו, קיבל תשעה חודשי עבודות שירות, מורים שפגעו בתלמידות חוזרים ללמד באותה מערכת חינוך שעוצמת את עיניה למול המעשים הנוראיים הללו. ולא רק זה מהווה כר חינוך פורה ומעשיר לנוער הגדל בישראל. 9 סייעות שקשרו ביניהם קשר של שתיקה לפגיעה בתינוקות רכים ואף לא אחת מהן קמה ודיווחה על המעשים. עוד 6 כמוהן בחולון ועכשיו אולי גם בחיפה ובכל מקום ובכל זמן, עוד ועוד ילדים רכים מופקרים לתרבות עצימת העיניים ופסטיבל מספרי הסיפורים של כולנו. כל אחד והסיפור שמאפשר לו לעצום עין בלילה.

 

אני תמיד אומרת שהפושעים הם לא הבעיה שלנו, תמיד היו ותמיד יהיו פושעים. הבעיה שלנו היא כל אותם האנשים ששותקים מול הפשעים. כל האנשים שידעו על מעשיו של אפשטיין ושתקו ונתנו יד לתעשייה שלמה של ניצול מיני. כל מי ששותק מול שלושה ילדים בחברה הערבית, שנורו לאור יום, בשוגג או במכוון, נורו על ידי האקדח שאנו מחזיקים כחברה, האקדח שאנו מנקים ומכוונים לכל עבר, בשתיקה שלנו. כל אותם האנשים שמתפלפלים בשאלת הדין הפלילי ולא נותנים את הדין על פשעים מוסריים שמתפשטים כמו אש בשדה קוצים, הם שצריכים לקבל עבודות שירות בזמן שהפושעים יינעלו מאחורי סורג ובריח לזמן רב. כל אותם ראשי הערים שחושבים שצריך וראוי לכבד בקריאת שם רחוב, אדם שהתפאר בכך שליטף ישנה של אישה כחלק מהתערבות כספית בין גברים ואמר שאין שום כוח שבעולם שיעצור אותו מללטף את ישבנה ולהפסיד בהתערבות. הם אולי חולים, הפוגעים, אבל מה עם כל אלה ששמעו, שידעו, שהבינו והסבו א המבט?

בבית המלון באילת לא היו רק גברים לא מחונכים. לא היו מעורבים שם רק גברים שאמא שלהם לא לימדה אותם איך להתנהג בכבוד לאישה, לנערה. היו שם גברים ונשים שאף אחד לא לימד אותם לחמול, להתערב, לשאול, לבדוק ולזהות סימנים של אסון שמתרחש מתחת לאפם. היו שם אנשי ביטחון שלא מילאו את תפקידם בשמירה על הביטחון. הייתה שם הנהלה שלא הכשירה את העובדים שלה לזהות מצבים חשודים. היו שם ילדים והורים, נשים וגברים שמצאו כל אחד ואחת את התירוץ, למה לא להתערב ואת הדרך לא לראות. היינו שם כולנו ועל כולנו, כחברה, מוטלת האחריות למה שקרה שם.

לתרומות לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית לחצו על הלינק הבא