ממדי הפגיעה המינית בילדים בישראל הם בלתי נתפסים:  מסקר מקיף במיוחד שנערך באוניברסיטת חיפה ומיזם טריאנה עולה ש 17.7% מהילדים היהודים ו-23.2% מהילדים הערבים בישראל נפגעו מינית, מחצית מהמדווחים שנפגעו מינית, עברו אונס או ניסיון אונס כשהמספרים גבוהים יותר אצל הבנות בסעיף הזה. על פי המחקר 25% מתוכם דיווחו כי נפגעו מינית בתוך התא המשפחתי, מתוך אלו שנותרו, 77.3% מהילדים דיווחו כי הפוגע המיני היה מבוגר המוכר להם כגון: מורה, איש מצוות בי״ס, מאמן ספורט, שמרטף, חבר של ההורים וכד׳. רק 22.2% מהילדים שנפגעו מחוץ לתא המשפחתי דיווחו כי הפוגע היה אדם זר.
השוואת הנתונים של פגיעה מינית בילדים בין ישראל לשאר העולם מצביעה על כך שישראל מובילה באחוזים בודדים לעומת יתר העולם, ויש בקרבנו קהילות שלמות סגורות שבהן אין דיווח ואין ענישה. הייתי מצפה שבמדינה יהודית המבוססת על ערכי קדושת חיי אדם, יהיו פחות פדופילים מאשר ביתר העולם, אז ציפיתי. המציאות עולה על כל דמיון או ציפייה.

״הסוד״ המוסתר ביותר ע״י השב״כ וגופי הביטחון אף יותר מסודות הגרעין והנשק, הוא סוד מספרם הענק של הפדופילים הפועלים בישראל 2020.

לפי נתוני הלמ״ס לשנת 2020, בישראל 9.2 מיליון אזרחים, מתוכם 27% קטינים שהם 2.4 מיליון קטינים וזה אומר שחיים בתוכנו כרגע לפחות 300,000 פדופילים ואנסי ילדים (וזה מבלי שספרנו כמה עברייני מין חיים בארץ שפגעו במי שאינו קטין). 
כשמשווים את מאות מיליארדי השקלים שמשקיעה המדינה במיגור מגיפת הקורונה ואף לא מיליארד אחד במיגור מגפת הפדופיליה ועבריינות מין כלפי ילדים, אין אלא לחשוד כי כוחם של אותם עבריינים הוא אדיר. תעשיית הפדופיליה תפסה תאוצה ועוצמה דווקא בעידן הטכנולוגי, המאפשר לקהילות שלמות לשתף פעולה ברמה הגלובלית ויש סביב קבוצת כוח אדירה זו עוד כמות כפולה לפחות של ״פדופילים לייט״, התומכים ברעיון הפדופילי גם אם אינם מבצעים פגיעה פדופילית בעצמם.

עזרו לנו בהפצת המודעה. לבקשת החברות שיננו את המלל כך שיתאים לכולן.ם למרות שאני התחברתי דווקא לטקסט הקודם שהוא חכם יותר,...

פורסם על ידי ‏רוני אלוני סדובניק‏ ב- יום רביעי, 7 באוקטובר 2020

מועדון חובבי הפדופיליה מנסה לתעתע בציבור ע״י הפרדה מלאכותית שקרית בין פדופיליה בתוך המשפחה לפדופיליה מחוץ למשפחה, כאילו מדובר בשתי תופעות שונות, הפרדה טרמינולוגית מעוררת בחילה וסחרחורת, שהרי כל ילד או ילדה שנפגעו מינית מפדופיל, יודעים שהפדופיל המצוי מתחיל במימוש הפנטזיות החולניות שלו עם ילדים קטנים בתא המשפחתי שלו עצמו. הפדופיל המצוי נהנה מקשר ההשתקה, הבושה של הקורבן שנפל בפח ושיתף פעולה עם הפוגע ולא מבין שהוא לא אשם, שהוזנה, פותה, רומה בדברי חלקות או בכיסוי של משחק, או תמורת דמי כיס, צעצוע, משחק מחשב, בתמורה כלשהי שהילד התפתה לקבל ובכך יגזור על עצמו מתוך רגשות האשם שלו - שתיקה מה שמוביל לכך שהפדופילים מצליחים במשימתם ורעבונם

הפדופיל ש״אהב״ אותי היה אבא שלי. אהבתי אותו ופחדתי ממנו, כיבדתי אותו הוא היה כמו אלוהים עבורי - אתה סוגד ואוהב אותו כי הוא יצר אותך ונתן לך חיים ומפעם לפעם מחייך ומעודד ומלמד ונותן מתנות, ואז בלילה, כשאני ישנה במיטת הפיות הוורודה שלי ומסביבי הברביות שלי והדובי, הוא מתגנב למיטתי - נצמד, מלטף ולוחש דברי חיבה וזה לא נעים לי מה שהוא עושה שם, אני מתביישת וכבר ערה לגמרי, ועושה עצמי ישנה - שהוא לא יהיה נבוך, מסכן, שלא ידע שאני יודעת על חולשתו. שכבודו ישמר. 'אני צריכה אבא בבית לא בבית סוהר', אז אני שתקתי, הענשתי את עצמי בלבד, הפכתי אנורקסית, ניסיתי לשים קץ לחיי בגיל 16, ובגיל 17. רק כשהייתי בת 18 הבנתי לראשונה שכשהפסקתי את הגישה אלי כשהייתי בכיתה ו׳, הוא פשוט עבר לאחותי הצעירה ממני. ורק בגיל 42 גילו לי שתי בנות דודה שלי שגם בהן הוא פגע כשהיו ילדות. הפדופיל שאהב אותי, אהב מאד ילדות קטנות, כל כך אהב, עד שגרם לי לרצות רק למות. להעלם, לדמם כאב עד יומי האחרון על פני האדמה. משימת חיי היא למגר את התופעה מקרבנו. עזרו לי בדרישה מהממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית לכשל בטיפול בפדופיליה ואונס ילדים.