שלוש שנים חלפו וצריך רגע לעצור ולהבין את המשמעות של אחת המהפכות הכי משמעותיות במאבק נגד אלימות מינית: מהפכת מיטו. להזכיר כי זו החלה כאשר השחקנית אליסה מילאנו השתמשה ב#metoo בחשבון הטוויטר שלה בעקבות פרסום החשדות הראשונים נגד המפיק הארווי ויינשטיין שפגע בלמעלה מ-100 נשים במשך שלושה עשורים. (קדמה לה טראנה ברוק בשנת 2006 אבל זה תפס רק בשנת 2017) מילאנו קראה לנשים נוספות להשתמש בהאשטאג כדי לחשוף את ממדי התופעה ובעקבות זאת מיליוני נשים וגברים ברחבי העולם שיתפו אותו.

 

מימין למעלה: זאב רווח (צילום אלוני מור), אלכס גלעדי (צילום- Sandro Halank), דן מרגלית (צילום רועי כ"ץ), רועי צ'יקי ארד, משה איבגי, רונן ביטי (צילום מסך ערב טוב עם גיא פינס קשת 12), נתן זהבי, רמי ברכה (צילום מסך עובדה) (כל התמונות מויקיפדיה)

מימין למעלה: זאב רווח (צילום אלוני מור), אלכס גלעדי (צילום- Sandro Halank), דן מרגלית (צילום רועי כ"ץ), רועי צ'יקי ארד, משה איבגי, רונן ביטי (צילום מסך ערב טוב עם גיא פינס קשת 12), נתן זהבי, רמי ברכה (צילום מסך עובדה) (כל התמונות מויקיפדיה)

מבט מהיר לאחור מבהיר עד כמה הרשתות החברתיות הן פלטפורמה משמעותית ביותר לנשים וגברים שנפגעו להחזיר שליטה על הסיפור שלהם, לתקף את הפגיעה וגם לזכות בתמיכה ציבורית מצד הקהילה ברשת. היכולת לספר את הסיפור שלך, ללא עריכה, לצאת ולהכריז בפומבי – גם לי זה קרה, ואני לא מתביישת היא מאוד משמעותית. ברשת עדיין ממשיכות נשים בעיקר לחשוף פגיעות שעברו ובכך להרגיש שהסירו לפחות חלקית עול כבד אותו נשאו שנים ארוכות. כל סיפור שנכתב, כל פוסט שמופץ עוזר להפר את קשר השתיקה ומבהיר באופן כה עמוק את מה שאנחנו במרכזי הסיוע יודעות טוב – פגיעה מינית היא מגיפה רחבת היקף מושתקת ומערערת את הגוף ואת הנפש – וצריך לשנות מהיסוד הרבה מאוד גישות ומערכות כדי לצמצמה. חיסון לא יהיה לה, אבל צריך לחתוך את שרשראות הפגיעה.

במבט של שלוש שנים מאז פרצה המהפכה חשוב לעמוד על שלושה תהליכים חברתיים עמוקים שהתרחשו בעקבותיה:

כוחן של הרשתות החברתיות

התובנה הראשונה היא שמי שפוגע מינית הוא בד"כ פוגע סדרתי. מדובר כמעט תמיד בגברים בעלי מעמד וכוח שאחרות ואחרים תלויים בהם, שמנצלים את כוחם כדי לספק את מאווייהם. לכן, העובדה שנשים וגברים הצליחו למצוא עוד נפגעות ונפגעים מאותו פוגע נתנה להן המון כוח והבנה, שמה שקרה הוא לא בגללן, אלא בגלל אדם מרושע ומעוות – וביחד, בכוח משותף, יוכלו להביא לא רק להפסקת הפגיעה אלא גם להוקעה ציבורית ואולי גם להעמדה לדין. הבנה עמוקה זו גם תרמה לכך שהתאגדות מייצרת כוח - כמו למשל, בארגון גבעת חביבה שבעקבות התאגדות של עובדות ובעקבותיה גם החשיפה ב"הארץ" הסתיימה העסקה של שני בכירים בארגון. בפרשת נוספת בה רשתות חברתיות התמלאו בפוסטים אודות דיג'יי ושדר רדיו מתל אביב שנשים שהוטרדו על ידו ביקשו למצוא נפגעות נוספות ואף שקלו לפנות למקום עבודתו כדי להתלונן עליו. כך גם בפרשת רועי צ'יקי ארד שרק הצטברות הסיפורים גרמה לו להודיע על פרישתו מהעיתון יום לפני פרסום התחקיר המלא ב"מקום הכי חם בגיהנום". מי שפוגע פעם אחת, ימשיך לנצל את כוחו ולכן עצם הפרסום ופריצת השתיקה הם כל כך משמעותיים. כאן חובה לציין באופן ברור שאפשרות זו היא בעיקר רלוונטית ומתאימה לנשים שפעילות ברשתות, ויודעות לנצל את המדיום – אבל מה עם כל הנשים שאינן שם? המחשבה על המון פגיעות שבוצעו כלפי נשים שאינן יודעות איך לספר את הסיפור ברשת, הופכת את הבטן. אלו פגיעות שנשארות קבורות שנים על שנים, בעוד הפוגעים ממשיכים לפעול וזרוע הרס באין מפריע.

5 מתוך עשרות נשים שחשפו את ההטרדות והתקיפות המיניות שחוו: לימור לבנת ( צילום משרד התרבות והספורט), דנה ויס (צילום אייל בן יעיש), מעיין קרת (צילום איתן טל), אושרת קוטלר (חדשות 10), מילי אביטל (יחצ),  אסף הראל חשף את פרשת ההטרדות המיניות בביה"ס תלמה ילין (צילום Cohenoa )

5 נשים משפיעות מתוך מאות ואלפי נשים שחשפו את ההטרדות והתקיפות המיניות שחוו: לימור לבנת (צילום משרד התרבות והספורט), דנה ויס (צילום אייל בן יעיש), מעיין קרת (צילום איתן טל), אושרת קוטלר (חדשות 10), מילי אביטל (יחצ),  אסף הראל חשף את פרשת ההטרדות המיניות בביה"ס תלמה ילין (צילום Cohenoa )

יוזמות עצמאיות יוצרות שינוי 
התובנה השניה היא ש'מיטו' הניעה יוזמה לפעולה. הכשל של מערכת המשפט והצדק להביא להכרה בפגיעות המיניות ולהעניש את התוקפים, הניע אינסוף יוזמות. לפני הנתונים של מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי אלימות מינית 84% ממי שפונה אלינו לא מעוניינים להתלונן במשטרה ורק אחוזים בודדים צולחים הליך משפטי. הכשל המשפטי הביא נשים מעוררות השראה לעשות מעשה ולא לשתוק. מיזם של פעילות המטה לטרור מגדרי, לוטם, המשתמשות במאבק גרילה כדי להילחם נגד תרבות האונס, הביא למחיקת האיור הפוגעני בחוף מציצים, בו רואים 2 בחורים מציצים לתוך תא השירותים, מה שנקרא נורמליזציה של מציצנות, או במילים אחרות תרבות אונס במיטבה. מיזם: faceit לפרסם על גבי שלטי חוצות תמונות של פוגעים/אנסים ובעלים מכים. וכן מאגר המידע שהקימו בזמנו "אחת מתוך אחת"– בו ניתן לעשות הצלבה של שמות של פוגעים. נשים היום מבינות שאסור לשתוק על עוול כה נורא כמו פגיעה מינית – ואם אין את דרך המלך המשפטית, יימצא שביל עוקף, לעתים עוצמתי ביותר להוקיע את הפוגעים.

**** מטרה: להגיע ל20,000 איש בקבוצה תוך שבועיים *** חברים יקרים אנו זקוקים לעזרתכם🙏🙏🙏, כל מי שרשם לי שהוא רוצה לעזור...

פורסם על ידי ‏FACEIT - הבושה עוברת צד‏ ב- יום שני, 12 באוקטובר 2020

הלחץ עובד

תובנה שלישית היא שהלחץ עובד. כיום יש הבנה יותר גדולה בציבור ובארגונים שאי אפשר להתעלם מפגיעות כה בסיסיות בזכויות אדם של נשים. אנחנו רואות זאת בפניות של ארגונים אלינו כדי להטמיע את הקוד הוולונטרי למניעת הטרדה מינית שפיתחנו, פניות להכשרות, ייזום מהלכי עומק להפוך ארגונים לבטוחים ואף התאגדות של נציגי קרנות פילנתרופיות להכניס בבקשות תמיכה דרישה לדיווח על הטיפול שלהם בהטרדות מיניות. אנחנו רואים את זה בהתייצבות של רבות ורבים כל כך בהפגנות התמיכה בנאנסות ובמותקפות. 

ישראליות מפגינות למען הצעירה הבריטית בקפריסין. צילום באדיבות "כולן"

ישראליות מפגינות למען הצעירה הבריטית בקפריסין. צילום באדיבות "כולן"

שלוש שנים עברו, הרבה מאוד שמות של פוגעים התפרסמו – אך המהפכה האמיתית תתרחש אך ורק שהחברה תפסיק להטיל ספק בכך ש"אנשים נורמטיבים" יכולים לפגוע מינית. כאשר ארגונים, מנהלים בכירים ומפקדים ייתנו גיבוי, לא ישתקו ולא יטייחו אלא יתמכו – אז נתחיל לראות הוקעה והקאה ציבורית של המטרידים והאנסים שגורמים לטראומות נוראיות. כמובן שגם מערכת המשפט חייבת להשתנות, צריכים בתי משפט ייעודיים לעברייני מין והליך משפטי שלא יהווה "אונס נוסף" לנפגעות ולנפגעים והכשרות לכל אנשי מקצוע רלוונטיים כדי לקבל, לזהות, לטפל ולמנוע פגיעות נוספות.

אורית סוליציאנו היא מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית