נפגעתן מאיבגי בעשור האחרון? לכו להתלונן עכשיו
"זה לא מאוחר! את מתעשיית הקולנוע או הטלוויזיה או התיאטרון או מכל מקום אחר ששתקת עד היום – לכי הבוקר לתחנת המשטרה. בעיקר נשים שנפגעו ממנו בעשור האחרון כי ברור שישנן כאלה והן לא העזו להתלונן. כל תלונה שלכן תהיה עוד לבנה בקורות חייו של האיש הזה, כל תלונה שלכן יכולה לגרום להעמדתו לדין בכתב אישום חדש שיכלול הפעם הרבה יותר עדויות"
נתחיל מהסוף. לפעמים צריך להתחיל מהסוף. בסוף הסרט על משה איבגי ששודר ב'מקור' ברשת 13, ניהלו המגיש רביב דרוקר והכתבת חן ליברמן דיון באולפן עם הטור הזה ודומיו ועם הביקורת שמושמעת כבר יממה נגד ההחלטה האומללה שלהם לשדר דווקא עכשיו את הראיון עם איבגי. דרוקר הציג את חשיבות שמיעת הצד השני, ''שמענו את אולמרט (אחרי שריצה את עונשו ה.ר.כ), שמענו את גולדבלט'' (אחרי שריצה את עונשו ה.ר.כ), אז למה שני עיתונאים אמיצים וחשובים כמוכם משמיעים את טיעוני העבריין לפני שנגזר עונשו? לפני שריצה את עונשו? בכל קורס דוקומנטרי באוניברסיטה מלמדים את מה ששניכם יודעים היטב - מטרתה של כתבת ליווי או סרט ליווי זה ללוות תהליך מתחילתו ועד סופו. לייצר בסופו קלואז'ר. סגירה. באמת חשבתם שזו הנקודה הנכונה לסיים את הסרט? ולא אחרי שבית המשפט יגזור את עונשו בעוד שבועיים? או שבחרתם במודע להיות חלק מהכלים שעומדים להגנת העבריין? תעטפו את זה איך שאתם רוצים, אבל אתמול הצטרפתם לצוות ההגנה של איבגי וזה לא הולם את הרזומה המפואר של אף אחד משניכם.
בסרט עצמו עשתה ליברמן עבודה מצוינת בניסיון סיזיפי ממש לעמת את איבגי עם פועלו המפוקפק בשירות התיאטרון והקולנוע הישראלי. והאיש היה כמעט לכל אורך הסרט הזה מופת לעבריין מין שמשוכנע, כמעט עד הרגע האחרון, שהשמש ממשיכה לזרוח לו מהתחת:
"מעולם לא ניסיתי לפגוע במכוון באיש," אז למה עשרות נשים מעידות שפגעת בהן?
"למה שאני אזכור?" כי הקורבנות זוכרות. כי לחלקן הרסת את הקריירה.
"אנחנו מדברים על התנהגות שהייתה חלק ממערכת שהיא לא בסדר וצר לי ואני לא מצדיק אותה." אז המערכת שוב אשמה?
"יש כוח היום לנשים וחבל שהוא לא היה אז." אין לי תגובה לזה. האשמת הקורבן קלאסית. חבל להוסיף.
"לא עשיתי אף פעם משהו נגד רצונו של איש אבל אני מבקש גם את סליחתה (של נעמה שפירא, השחקנית שתקף בחדר מלון במהלך חזרות ה.ר.כ) כי בחוויה שלה...לא זכור לי חוויה כזו אבל אני מבקש את סליחתה. אני מאמין לה" הטיעון הזה חזר שוב ושוב ושוב עד שכל צופה שמכירה את הטיעונים האלה כבר עד דק נזקקה לשקית הקאה כדי להמשיך ולצפות. ''לא עשיתי'', ''בחוויה שלה'' או ''אני לא שולל את ההרגשה שלה.'' והשיא המקובל בז'אנר "אני מתנצל בפניי כל אישה שמרגישה שנפגעה ממני." זה הכל רגשות שלכן, אתן הנשים ההיסטריות, לחלקן הוא גם טרח להגיד 'זה שקר' אבל העיקר שיירשם בקהל הצופים ובעיקר הצופה הספציפי שיגזור את דינו, שהוא מכה על חטא.
אם יש תרומה אחת שתיזכר לדיראון עולם מהסרט הזה הוא ההצצה להכנה לקראת משחקו של איבגי בבית המשפט של חייו. "אתה פותח את המשפט ישר על הנזק שנגרם לך, אתה חייב להוסיף או לגרוע קצת מ"אני" ולהוסיף קצת עליה גם.." אומר לו את המובן מאליו עורך הדין שמכין אותו לעדות.
"מה למשל?" שואל איבגי בהתעניינות משל לא עברו מעל חמש שנים שבהן הוא יושב בביתו ואמור להרהר בדיוק במה שקרה ובמה שעבר על המתלוננות נגדו, אלו שנכנסו לכתב האישום ובעיקר אלו שלא היו שם.
"למשל אני לוקח אחריות על זה שהיא יצאה פגועה," ממשיך הסניגור בתפקידו כתסריטאי לשחקן. וזה, מרגע שקיבל את השורות שהוא אמור לקרוא במחזה, מתחיל לחזור עליהן וקורא מהדף: "אני מכבד את הכרעת בית הדין..." התסריטאי העורך דין מוחה ואומר שזה לא אמין. "זה צריך להיות אותנטי." מה שהוא לא מבין, עורך הדין, זה שאיבגי לא יכול להתנצל באופן אותנטי כי הוא לגמרי מאמין שהוא הקורבן ולא גרם נזק לאיש. מבחינתו זה 'טעות' או 'פספוס'. רגע לפני הדיון הוא אומר לליברמן "תיכף נתחיל בהצגה."
אדון איבגי. ההצגה הסתיימה. אבל אפשר להבין את הטענות שלך על ענישה ציבורית שהיא חמורה מהעבירות שנכנסו לכתב האישום כי הן באמת כאין וכאפס לעומת העדויות שהובאו בתחקיר המקורי של וואלה של שגיא בן נון וגלי גינת, או ב'עובדה' לפני כמה שבועות. וזה המקום לצאת בקריאה - כדי שהאיש הזה, התוקפן הסדרתי הזה, לא ימשיך להתהלך בעולם בתחושה ש'לא אמרו לי', ש'אהב יותר מדי נשים', ש'לא שם לב שחרג', עכשיו זה הרגע שלכן להתלונן. כן, זה לא מאוחר! את מתעשיית הקולנוע או הטלוויזיה או התיאטרון או מכל מקום אחר ששתקת עד היום- לכי הבוקר לתחנת המשטרה. בישראל לא אוהבים לפתוח תיקים חדשים אבל במקרה הזה תעשו מצווה. בעיקר נשים שנפגעו ממנו בעשור האחרון כי ברור שישנן כאלה והן לא העזו להתלונן. כל תלונה שלכן תהיה עוד לבנה בקורות חייו של האיש הזה, כל תלונה שלכן יכולה לגרום להעמדתו לדין בכתב אישום חדש שיכלול הפעם הרבה יותר עדויות, מן העבר ומן ההווה, של אלו שנפגעו ממנו ואתמול הבינו שעד רגע זה הוא לא מבין את חומרת מעשיו.