בצהרי היום, על חוף הים, אישה עירומה למחצה קיימה יחסי מין עם שישה אנשים, לרקע צהלות המשתתפים ומול עיניהן המשתאות של העוברים ושבים. רק אחת צלצלה למשטרה. שתיים ניסו לברר עם האישה את מצבה. עשרות אנשים ומשטרת ישראל לא התערבו.

עוד ב Onlife:

·

פסיכולוגים חברתיים מכנים את התופעה הזו "אפקט העומדים מהצד", ונותנים לה שני הסברים. האחד נוגע לפיזור האחריות - ככל שיותר אנשים עדים לאירוע, האחריות של היחיד להתערב יורדת, מתוך ההנחה שמישהו אחר, איפשהו, ודאי עושה משהו לגבי זה.

לשתוק כי כולם שותקים

ההסבר השני רלוונטי בהרבה למקרה שקרה לפני שבועיים בחוף בוגרשוב, והוא בורות פלורליסטית. כשאנחנו נתקלים במקרה מעורר חשד, אך לא ברור לחלוטין האם זהו מקרה חירום אמתי או רק משהו שיכול להתפרש ככזה, אנו פונים להתבונן בתגובות של העומדים לידינו, העדים האחרים לאירוע.

אנו מנסים להבין מהתנהגותם של הסובבים האם זהו מקרה חירום או לא, האם להושיט עזרה או לא. הבלבול שאפף את רוב הצופים מהצד הדהד ברחבי הקהל, שלא יכלו לשאוב מידע ורמזים לתגובה ראויה מהסובבים אותם, שהיו מבולבלים בדיוק כמותם.

והרי כשאנחנו קוראים על זה בעיתון זה ברור לחלוטין - אישה מעורערת בנפשה נוצלה על ידי שישה גברים לאור יום. התגובה הראויה כל כך ברורה מאליה, שכשקראתי על המקרה ייסרתי את עצמי בידיעה שרבצתי אתמול בשמש ממש לא רחוק מהמקום. האם ראיתי ופספסתי? לאילו סימנים הייתי עיוורת? ההאשמה העצמית שככה רק כשגיליתי שהמקרה קרה כבר לפני שבועיים.

מה הבעיה? היא לא אמרה לא

אז למה העוברים והשבים לא עשו כלום? כי הם לא ידעו מה לעשות, בתור התחלה. עובדי המסעדה הכירו את האישה, אבל בגלל שהיא לא אמרה לא, והיא לא נכנסה לסכמה המקובלת של אונס בעולם המושגים שלהם, הם לא חשבו להתקשר למשטרה. הם הניחו שכל עוד יש הסכמה, שאלות של הקשר ובריאות נפשית אינן חשובות יותר. הם היו מזועזעים, אבל לא יכלו לתייג את זה כמקרה חירום, הם לא יכלו לתרגם את מה שהם רואים למושג אונס.

עכשיו, ברטרוספקטיבה, קל מאד לתייג את הנערים האלו כאנסים קטנים ומלוכלכים, עשבים שוטים בשולי החברה הישראלית, ואת המקרה כולו כאנקדוטה מזעזעת נוספת על בורות פלורליסטית. אולם יש פה סיפור רחב יותר.

נערים נורמטיביים שלמדו שנשים צריך לכבוש

לנוכחים בחוף באותו הרגע זה נראה פחות כמו ניצול ועבירה, ויותר כמו הצגה מוזרה ובלתי צפויה. לקיים יחסי מין בציבור זה אולי קצת אקסהיביציוניסטי, אבל בעולם בו מלמדים גברים לנצל כל הזדמנות למין, שפלה ומפוקפקת ככל שתהיה, זה לא נראה כמו משהו שצריך לעצור, זה לא נראה כמו אונס. שאלות של ניצול, הסכמה ומודעות אינן שאלות ששואלים את עצמם נערים שלומדים שמין הוא משהו שמשיגים, משהו שעושים למישהו אחר ולא משהו שעושים ביחד.

הנערים האלו הם נערים נורמטיבים לחלוטין שידעו לנצל הזדמנות ואת מצבה הנפשי של האישה המדוברת. הם קראו לה מכוערת ומגעילה כדי לפרק אותה, לערער את הביטחון שלה, ואז ביססו איתה מגע ושכנעו אותה להשאר. הם הרגיעו אותה שהכל בסדר, בזמן שנער אחר צעק לעוברים ושבים ליצור תור למין אוראלי בשקל.

זו התנהגות שהם למדו מטורים של אמני פיתוי באינטרנט, שורה בשורה מספרי ההדרכה של המרכז לאמנות הפיתוי. זהו מין טקס חניכה שהם עוברים כולם ביחד, חוויה גברית בה האישה היא האובייקט, כמו צינור הנרגילה שמועבר מפה לפה. זו לא אשמתם, זה מה שהם למדו, זה מה שהם רואים מסביבם. כשמשתתפים באח הגדול מתרברבים על כיבוש נשים שאינן בהכרה ובמקום שתפתח נגדם חקירה במשטרה, שולחים להם סמסים וקוראים להם גבר גבר, הילדים לומדים שזו ההתנהגות הנכונה. שככה כובשים אישה.

איך זה מרגיש לנצל אישה מעורערת?

עם זאת, הנערים הזהירו את נ', השומרונית הטובה, שלא להתקשר למשטרה. הם ידעו, איפשהו בפנים, שמה שהם עושים באותו רגע לא היה בסדר, פסול ומלוכלך. הם ידעו שזה משהו שלא מספרים לאמא או למחנך. אפילו שהחברה לימדה אותם שניצול של אישה מעורערת בנפשה היא סימן לגבריות, איפשהו בפנים הם התביישו. התביישו בהתנהגות שלהם עצמם.

הייתי רוצה לתת לנערים האלו לדבר מול קבוצת בני גילם. הייתי רוצה שיספרו להם על ההרגשה הזו, של לקיים יחסים עם אישה מעורערת בנפשה, עצובה ופתטית, כשהחברים הכי טובים שלהם צופים מהצד. שיספרו על תחושת הלכלוך, ההוזלה, ההשפלה, על האופן בו אתה נלחם בעצמך כדי להוכיח לחברים שלך שגם אתה גבר, אבל בעצם אתה רק רוצה להתרחק כמה שיותר משם, ולשכוח מהסיפור כי אתה נגעל מעצמך בטירוף. אני חושבת שזה יחסוך מהרבה נשים את הסיוט של להיות בצד השני, האובייקט בחוויית הגיבוש הגברית.

בלילה זה בסדר לנצל נשים

אלו שבתור נערים פוחזים לקחו חלק בניצול, מתוך תמימות וחוסר שיקול דעת, יהפכו אחר כך בבגרותם לאלו שעומדים מהצד, לא מושיטים עזרה ולא מגנים, כי הם לא רואים בזה משהו ראוי לגינוי.

הם כבר לא יהיו ילדים חסרי בושה, ולכן לא ישתתפו באקט שמוזיל, בסופו של דבר, גם את גופם, אבל הם יעמדו מהצד ולא יראו בזה משהו ראוי לגינוי. הם יעמדו מהצד כשבמועדון מישהו ידחוף אל הקיר נערה שיכורה במיני, כי היא הרי התלבשה חשוף והיא ודאי רוצה את זה. הם יטקבקו על הפמיניסטיות ההיסטריות שמתעקשות על זכותן לגופן גם כשהן לא בהכרה מלאה, ויגחכו למול אישה שטוענת בתוקף כי טכניקות המרכז לאמנות הפיתוי הן מניפולציה זולה - כי הם יודעים שזה עובד.

העומדים מהצד אולי לא ינצלו אישה בחוף באמצע היום, אבל אולי בחוף בלילה. הם אולי לא ידחפו ידיים לחצאית של הנערה על קיר המועדון, אבל אולי בשירותים. אולי לא בקבוצה עם זרים, אבל כן במיטה שלהם, עם בת הזוג הקבועה שהתייאשה כבר מלומר לא. העומדים מהצד לא מחזיקים בערכים שונים במיוחד מאלו שלקחו חלק במעשה. אלו אותם ערכים, אבל בגלל שהם כבר מבוגרים וחשים בושה, הם יעשו את זה רק כשמכבים את האור ואף אחד לא רואה.