הטרדות מיניות בתקשורת: הגיע הזמן להפסיק לשתוק
הנשים שעובדות בגופי התקשורת השונים בישראל החליטו לפתוח את הפה ולדבר בגלוי על ההטרדות המיניות שעברו ועדיין עוברות. אנחנו לא מוכנות לשתוק יותר
תא העיתונאיות החדש יצא לדרך ביום שישי האחרון ובכנס הראשון נפתחה דלת, שהייתה שנים נעולה היטב. הבעיה של הטרדות מיניות ומעשים מגונים במערכות העיתונים וגופי התקשורת השונים בישראל חצתה גילאים, ועלתה במפגש שוב ושוב. הנשים שהתקבצו בחדר סיפרו דברים שהציבור רגיל לשמוע מהן – אבל לגבי נשים אחרות. אלא שהפעם הסיפורים שלהן היום על עצמן – עלינו. הפעם הן החליטו לפתוח את הפה בעיקר למען העיתונאיות, המפיקות והעורכות, ולמען "הבשר הטרי" שבדרך.
עיתונאים שהם מטרידים סדרתיים
אחדים מאנשי התקשורת בישראל יושבים מדי יום, דנים ומשדרים ביומני החדשות עוד סיפור על תקיפה מינית או מעצר נוסף של חשוד בהטרדות מיניות - והציבור לא יודע שגם ביניהם יושבים פושעים כאלה בדיוק. כשעורכים או מפיקים בוחרים לטפל בסיפור הטרדה מינית של מאן דהוא, לעיתים אדם בכיר ומוכר, הם מטפלים בנושא בהרחבה, בפנים צדקניות ודוחקים הצידה (או בוחרים להתעלם) מסיפורים דומים במקום העבודה שלהם עצמם. לעתים הם האשמים עצמם, לפעמים זהו עמית שלהם. אבל הס – את הלכלוך מהדקים היטב מתחת לשטיח.
לא עוד
גם בתחום שלנו; עיתונאיות, מפיקות, עורכות - נפלו קורבן לתקיפה מינית, הטרדות מיניות ומעשים מגונים. הנה כמה סיפורים שליקטתי בימים האחרונים.
לפני שנים מעטות הגיעה עיתונאית צעירה לאולפן טלוויזיה להתראיין בנושא אותו סיקרה באותו היום. כשיצאה מחדר האיפור, ניגש אליה אחד המגישים , דחק אותה אל עבר קיר במבואה מחוץ לחדר האיפור, הביט עמוק בעינה ואמר "מחכה לי? נבלה כמה שעות יחד" זאת תוך שהוא מעביר את ידיו לאורך מחשוף צווארה. העיתונאית הצעירה קפאה, לא הבינה. המבט בעיניו הבהיר שהוא רציני. היא בלעה את הרוק, אמרה לו בנימוס שהיא עסוקה וחמקה מידיו. בינתיים.
האירוע הזה מצטרף לעדויות רבות שאספתי לצורך חשיפת הסיפור שלנו, נשות התקשורת. במקרה אחר - מאפרת באחת מתוכניות הטלוויזיה המובילות בארץ עושה הכל על מנת להעמיד פני עסוקה, כשאל חדרה נכנס אחד מקברניטי התוכנית בה היא עובדת. הוא מנצל כל אפשרות על מנת לחבקה או להניח את ידיו על גופה, אבל היא שותקת. "זה מקום העבודה שלי" היא אומרת. "השוק היום במשבר, אז אני סובלת ושותקת" ומוסיפה, "ריח הזיעה שלו גורם לי להקיא, וכל מה שאני רוצה זה להגיע הביתה ולהתקלח. להוריד את הבגדים שהוא נגע בהם. הכי נורא בעיניי זה שהוא מדבר על הטרדות מיניות, ומעלה אייטמים על זה, כשהוא בעצמו מטרידן. יש מפיקות צעירות הסובלות ממנו, חומקות מפניו כשהוא בא מולן במסדרון. אבל כולנו שותקות." סיפרה.
הסיפורים נערמים. הטרדות מיניות בתקשורת. (צילום: Shutterstock)
אביגיל, עיתונאית צעירה, תרמה את הסיפור שלה: "הגעתי יום אחד לראיון עבודה באחד מאתרי האינטרנט החדשותיים אצל מראיין שהוא בכיר באתר. ישבתי מולו והוא החל לשאול אותי שאלות. בראיונות מהסוג הזה את מנסה להרשים כדי לקבל את הג'וב המיוחל, וכמו כל אחד, כך עשיתי. סיפרתי שאני אוהבת אתגרים, שקשיים בעבודה אינם מכשול עבורי, ושאני פרפקציוניסטית. עד מהרה התחלפו השאלות המקצועיות בשאלות אישיות-מיניות. הייתי המומה כשהבכיר שאל אותי בעיניים מצועפות "את בקטע של סאדו? את אוהבת מין קשה?"
הוא אפילו לא חיכה לתשובה, והמשיך: "את אוהבת אתגרים במין?". קפאתי. הרגשתי שאני נדבקת לכיסא. לא הבנתי מול מה אני עומדת, מה אני אמורה לעשות. נסגרתי, הפכתי קרה, עניינית, וניסיתי להחזיר את ראיון העבודה לתלם. הראיון הסתיים תוך שניות. אפילו לא לחצתי את ידו של הבכיר לשלום. כשיצאתי מהחדר ידעתי שהעבודה לא שלי. רעדתי. הרגשתי מבוזה. כמחפשת עבודה את בעמדה מוחלשת ונמצאת בעמדה נחותה, ויש מי שמנצל את זה גם בתחום שלנו." הוסיפה.
הסיפורים הם רבים. כמעט לכל עיתונאית, מפיקה או עורכת יש סיפור פרטי משלה. בסודי סודות, הן חולקות אותו ביניהן, מנסות בדרך זו להתריע ולהגן אישה על רעותה.
לא תשתפי פעולה, לא תעבדי פה
עיתונאית אחרת סיפרה שהגיעה לראיון עבודה אצל עורך עיתון נשים מוכר. הוא היה מרצה שלה והזמין אותה לראות מקרוב את המערכת ואת משרדו, כשהוא מבטיח לה הזדמנות לכתוב בעיתונו.
נרגשת הגיעה לפגישה. "הייתי אז מזכירה בעיתון אחר, וחלמתי להפוך לעיתונאית. השעה היתה שעת ערב, כי זו השעה שהעורך הבכיר יכול היה להתפנות עבורי, או לפחות זה מה שהוא אמר. במערכת כבר לא היה איש. הוא יצא לקראתי, ולקח אותי לסיור בחדרי המערכת. כשהגיע לחדרי הגרפיקה, שם עלי את היד, והצמיד אותי אליו. הוא היה בגיל של אבא שלי, הרגשתי שאני רוצה להקיא כשהצמיד את השפתיים שלו לשלי. דחפתי אותו וברחתי. זמן רב התלבטתי אם להגיש נגדו תלונה על התקיפה, אבל החלטתי לוותר. רציתי להיות עיתונאית ופחדתי שזה יהיה בעוכריי. אני מרגישה שעכשיו הסיפור שלי אולי יעשה משהו ויגן על העיתונאיות או המפיקות הצעירות שבדרך."
הסיפורים דומים, רק מתרחשים במקומות שונים, בכלי תקשורת אחרים. בכמה מקרים האדם שהטריד ותקף מינית מתגלה כאותו אדם, אותו עיתונאי. וכולן יודעות ושותקות.
אחת מהן מספרת שאותו איש תקשורת לקח עליה חסות ככתבת צעירה. הוא החמיא לה ותמך בה עד שזה הגיע למצב שבו "המחמאות הפכו לסוג של דרישות. או שתשתפי פעולה ויהיה לך נעים וטוב, או שאת בחוץ. לא שיתפתי פעולה, דחקתי עצמי לפינה, ולבסוף נאלצתי ללכת."
כתבת אחרת מתארת על מקרה בו יצאה לשטח עם צלם מהמערכת. הוא רצה לעשות עצירה לרגע בביתו. "בואי שנייה, אני צריך לקחת משהו" הוא אמר לה. היא ממשיכה: "בדירה הוא סיפר לי על האחרות במערכת שחוגגות איתו והבהיר לי שכדאי גם לי לשתף פעולה. בלעתי את הרוק. ירדנו מהבית והמשכנו במשימה.
אבל כבר כלום לא היה אותו הדבר. הייתי תחת חסותו ומרותו, והרגשתי נאנסת. יום אחד, בעת שהיינו במשרד, הוא גרר אותי אליו והושיב אותי על ברכיו והתחיל להתחכך בי. ניסיתי לקום לברוח אבל הוא המשיך להחזיק בכוח. במערכת היו עוד אנשים, אבל כולם התעלמו. כשהצלחתי לברוח ממנו ופניתי לבכירים במערכת, הם נתנו לי הרגשה שאני לא בסדר, שהוא סתם השתעשע. הם הבהירו לי שלא ממש מומלץ ללכת למשטרה. ברור שהקריירה שלי במערכת הזו הסתיימה."
העדויות האלה הן קצה קצהו של היער העבות. "היציאה הזו מהארון, חשיפת הסיפורים גם אם בעילום שם, היא תחילת המלחמה על הזכויות שלנו." אומרות הנשים שנחשפו עם סיפורן בכנס.
ועכשיו שכולם ידעו. ולא אוסיף.