פ' חיה עם גבר אלים שנהג להכות אותה ולאיים שירצח אותה. לילה אחד בעת שישן, אחרי שתקף אותה ואיים לחסלה, צלצלה לשוטר שהוא מכר שלה, ובקשה שיבוא לקחת אותה מהבית. אחרת, אמרה לו, היא לא תחיה עד הבוקר.

תוך דקות הוא הגיע והיא ירדה אליו כשבתה הפעוטה על ידיה. השוטר לקח אותה לדירת מסתור, כך לפחות הוא אמר לה. בדיעבד, התברר, שזה בית בושת שהוא ואדם נוסף היו שותפים בו , ונערות ליווי עבדו בו.

בעודה מרדימה את בתה הפעוטה, החבר-שוטר נכנס אל החדר, התנפל עליה ואנס אותה ליד הילדה. האישה צרחה בלב, בלי קול, על מנת לא להעיר את בתה הפעוטה. למחרת היא נגשה למשטרה להגיש נגדו תלונה על אונס. היא התחננה בפני השוטרים שלא יספרו לו על התלונה נגדו. אבל כשיצאה מתחנת המשטרה, הוא כבר ידע, ורדף אחריה כשהוא מאיים לרצוח אותה. בסופו של דבר הוא נעצר , ואז התברר כי היו נגדו תלונות נוספות על מעשים דומים שלא טופלו בידי חבריו - השוטרים. הוא נשפט, פוטר, ויושב היום בכלא.

היום -  המשטרה נתבעת על הטיפול הלקוי שכמעט גרם להירצחה של פ', על חשיפתה של פ' לאונס, משום שהשוטר לא טופל ולא נעצר לפני כן.

הקרבנות שתובעים את המשטרה
עו"ד רוני סדובניק החליטה לצאת למלחמה במה שהיא מכנה "המחדלים של המשטרה והפרקליטות". בימים אלה היא מגישה  בשם הנפגעים תביעות פיצויים נגד המדינה, המשטרה והפרקליטות. "בדרך כלל לחשוד , לפוגע, אין כסף ואינו מסוגל לשלם פיצויים לקורבן , אז המדינה תשלם, ואולי כך ילמדו להתחיל להתייחס." היא אומרת.

עוד דוגמה: ש' הוא צעיר בן 21. כשהיה בן 16, עוכב לחקירה במשטרה. למה? מישהו הלשין עליו ואמר שהוא הביא סיגריות סמים למסיבה. החוקר הפשיט את הנער מכל בגדיו, השאיר אותו עירום כביום היוולדו ודרש ממנו להישען על הקיר עם ידיו ולפשק את רגליו. הנער בכה, צרח, יבב , אבל החוקר בשלו. הוא איים עליו בביצוע מעשה סדום תוך שהוא מורח וזלין על כפפה, כי רצה שהנער הנער יודה בפניו שהוא סוחר סמים. הטראומה הזו פצעה את נשמתו של הנער, ששוחרר לבסוף, והתיק נגדו נסגר. סדובניק תובעת היום גם את המשטרה וגם את השוטר באופן אישי.

עו"ד סדובניק. צילום: יחיאל ינאי

רוני סדובניק, בת 44, נשואה ואם לשני ילדים, עמדה במשך חמש שנים בראש מטה המאבק בסחר בנשים. היא היתה פעילה במרכז הישראלי לטיפול בילדים נפגעי תקיפה מינית, ושמשה חמש שנים כממלאת מקום ראש עיריית ירושלים. היא גם זכתה באות לשבח "מגן זכויות הילד" מאריאל שרון. רוני היא אישה חזקה, שיודעת בדיוק מה היא רוצה, והיא לא תוותר.

הפעילות במטה למאבק בסחר בנשים חשף אותה למעגל האין-בחירה של עולם הזנות – בו נמצאים אלפי נערים ונערות, נשים וגברים. במהלך עבודתה היא נחשפה לנתוני המחקר של ד"ר ענת גור, לפיהם 90% מהאסירות במתקני הכליאה בישראל נפלו קרבן לגילוי עריות. היא חיפשה מחקרים אחרים והגיעה גם למחקרים על נפגעי סמים – ובהם הנתון על פיו 95% מהנרקומניות הן נפגעות גילוי עריות. עוד נתונים הבהירו לה כי קבוצות סיכון של גילוי עריות ופדופיליה לא מקבלות טיפול שיקומי בכניסה לחיים הבוגרים, אין טיפול ואין תמיכה, אין איתור וליווי – וכך אותם נערים ונערות מוצאים את עצמם במתקני כליאה, ועולים לחברה מיליארדים.

מאז 2008 מקדישה עו"ד סדובניק את חייה לטפל בנפגעי פדופיליה וגילוי עריות. היא הקימה את פרויקט "מגע" שמהותו מיגור תופעת גילוי העריות והפדופיליה. בפרויקט עובדים פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, עורכי דין וכולם בהתנדבות. "דווקא החוק והמשפט שאמורים להגן על האוכלוסיה הזו מייצרים טראומות משנה חדשות. מרגע שנפגעת מינית, מתחיל מסע היסורים החדש שלך".

סדובניק מספרת על הירידה לפרטים בנוגע לאונס, עד לדקויות. על ילדים שהיו קרבן לארועים מיניים מתמשכים לאורך שנים הנדרשים לתאר כל אירוע בנפרד. אחרת אי אפשר להגיש תלונה. נאנסות נתפסות כמשקרות ונחקרות שוב ושוב במשטרה, בפרקליטות, בבית המשפט. לעתים הקורבנות גם נדרשוץ להתעמת עם הפוגע, לעיני מצלמות. חודרים לפרטיותן, לתיקיהן הרפואיים, ליומנים האישיים, והן מרגישות נאנסות שוב. סדובניק מנסה להחזיר לקורבנות את מה שאיבדו – את הפרטיות חזרה ופיצוי – מהמדינה.

הקרבן המופקרת היתה בעצם בתולה
כרגע מונחות על שולחנה של עורכת הדין רוני סדובניק 7 תביעות נזיקין נגד המשטרה והפרקליטות. העילה - הפרת זכויות נפגעי העברה. כלומר, רשלנות בטיפול מקצועי של השוטרים והפרקליטים שטיפלו בנפגעת או הנפגע.

כמו המקרה של ע'. ע'  היא צעירה בת 24. בהיותה בת 15, היא התארחה אצל נערה אחרת אותה הכירה דרך האינטרנט. זו פעם ראשונה שע' ישנה מחוץ לבית.
"החברה לקחה אותה בערב לטיול" מספרת סדובניק, "בדרך הן עצרו אצל שני מכרים שלה, שניהם חולי נפש ונרקומנים.  החברה עזבה, וע' ההמומה נכלאה בחדר, ואחד משני הגברים אנס אותה כמה פעמים. כך במשך 72 שעות. 3 חודשים לקח לה עד שהגישה את התלונה. התנהגות טבעית של נפגעת".

בפרקליטות טענו שהעובדה שהיא המתינה 3 חודשים מערערת את אמינותה. במקרה הזה השופט הוא זה שמתח ביקורת קשה על הפרקליטות, שהפרו ברגל גסה את כל זכויותיה של הנערה: הם הזמינו אותה לחקירה בלי אמה, אמרו לה שמדובר בהשלמה קטנה, ובסוף חקרו אותה במשך חמש שעות. הם איימו עליה שהתיק בעייתי, שידלו אותה לחתום על עסקת טיעון בטענה שהם לא השתכנעו שהמעשים שנעשו בה, קרי האונס ,נעשו ללא הסכמה. הם שכחו שנערה מתחת לגיל 16 על פי חוק, כלומר אין דבר כזה "הסכמה" כשגבר בוגר שוכב איתה. וכך , האנס "זכה" לקבל רק כמה חודשי מאסר.

הפרקליטים טענו שהתמונות של ע' היו חשופות בפייסבוק – כלומר שהיא מופקרת (והיא בכלל היתה בתולה, אגב). זה שבר אותה נפשית ופיזית. השופט אמנם אישר את העסקה אבל כתב 23 עמודים בהם ניתח את העבודה הרשלנית של המשטרה והפרקליטות בחקירת המקרה החמור הזה.

התביעות מתיחסות גם להשמדת ראיות ועדויות. כמו במקרה של ילדה בת 11 שעברה אונס קבוצתי בידי ילדים בשכונה. היא הגיעה עם אמה להתלונן, אבל הילדים היו בני 11 והמשטרה לא עשתה דבר. אחרי כמה שנים, בגיל 18, היא החליטה לתבוע את הילדים באופן אישי. כשהגיע לבקש את תיק החקירה והעדויות – היא נדהמה לשמוע שהחומר כולו נגרס. לא נשאר זכר.

כך גם קרה במקרה של ה', שנאנסה בגיל 10 בידי אחיה וחבריו. היום, בגיל 19, היא ניגשה למשטרה וביקשה את תיק החקירה. גם היא שמעה שהתיק נגרס והושמד. המשטרה שכחה שתיק חקירה בענייני עבירות קשות בבני נוער מתחיל את ספירת שנות ההתיישנות שלו רק מרגע שהנער או הנערה מגיעים לגיל 18.

מהמשטרה נמסר כי בשנים האחרונות נעשו שינויים רבים בטיפול בנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. בכל תחנת משטרה יש צוותים מיוחדים העוברים הכשרה מיוחדת לטיפול באלימות בכלל ובנפגעי תקיפה מינית בפרט. בעת שהנפגעות מוסרות עדויות לשוטרות, הן יכולות להיות בחדר עם אדם קרוב או גורם מנפגעות תקיפה מינית. הן מקבלות קוד דרכו הן יכולות לקבל בכל שלב עידכון על הנעשה בתלונתן באמצעות מספר טלפון מיוחד. אם זה טוענים במשטרה  הצורך בגביית עדויות מפורטות הן צורכי החקירה, ודרישה של הפרקליטות, לצורך קבלת תמונה מלאה, והגשת כתבי אישום נגד הנאשמים.

בסך הכל, נאמר, המשטרה מקדישה מאמצים גדולים לטיפול גם בפדופליה ועל כן גם יוזמת פעילויות כדי לעצור עבריני מין ברשת.