ראשית תודה לאתר און לייף, שנתן לי באומץ במה לחשוף את הבעיה הזו ברבים. בתחילה דיברתי על האחד. אדם שמאז כבר לא עובד בתקשורת. זה היה האיש שעל פי החשד לא רק הטריד אלה גם אנס. בכיר אחר  שעבד איתו ידע ושתק. אחר כך הגיעו השמות האחרים. שמות של עיתונאים אחרים, ובראשם עמנואל רוזן.

השבוע, בשל הרגע לחשוף את מעשיו, על פי החשד, של עמנואל רוזן. אני כועסת עליו, כועסת מאוד. בעיקר על מעשיו, אבל גם על זה שהוא ידע כבר שנים, שמדברים על הדברים שהוא עושה -  ידע ובכל זאת המשיך. על זה יעידו עשרות העדויות שמונחות על שולחני.והן לא עדויות משנים רחוקות. מדובר בעדויות חדשות, מהימים האלה.

המנהלים בתקשורת מגוננים על חבריהם
חשוב לי להבהיר כמה דברים: פרשיית עמנואל רוזן היא אחת מני רבות. בימים אלה מצטברות אצלי עדויות רבות של נשות תקשורת נוספות – כנגד אנשי תקשורת אחרים. זה יטופל, אני מבטיחה לכן, יטופל ומטופל.

הביקורת הגדולה שלי מופנית אל המנהלים. בכל אמצעי התקשורת מסתובבים סיפורים לא פשוטים על אנשים תקשורת נוספים. סיפורים דומים מאוד. רבים מהסיפורים הם מהעבר הרחוק, חלק מאנשי התקשורת האלה, לעומת זאת, עדיין מכהנים בתפקידיהם. זה גורם לי לחשוב שלא בכדי אמצעי התקשורת התאמצו לשמור על דממה והסתרה. רבים מהחשודים התוקפים הם בעצם חברים של המנהלים הישירים שלהם, חברים קרובים. לאחדים מהמנהלים יש תיבת פנדורה קטנה משל עצמם. יש כאלה שניצלו את מעמדם על מנת לזכות בחסדיהן של אישה אחת או שתיים בדרך לא ראויה, יש שתקפו וניצלו את עמדתם הבכירה על מנת ללכוד את הטרף הקל והמפוחד - אשת תקשורת צעירה שהגיע  לעבוד תחת שרביט ניהולם.

קשר השתקה והדממה. עמנואל רוזן. צילום: יחצ

מי רוצה לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה?

אני יודעת שלא מעט בכירים בתקשורת יודעים למה הם שותקים. הם שותקים כי הם לא רוצים לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה. ללא מעט מהם יש מה להסתיר ועל מה להתחרט. אבל זהו, זה נגמר. מהיום אסור לתת לדברים האלה להמשיך.  אסור לחפות ואסור להסתיר. צריך להוקיע ולהעיף – כן, להעיף כל איש תקשורת שחושב שמותר לו "להתעלל" בצעירה מפוחדת שרוצה להיות אשת תקשורת מפורסמת או כל אישה שרוצה להצליח בתחום הזה. זכותה, ואסור לאף אחד לנצל את זה.

כמו בכל מקום עבודה אחר – כמו בצבא או במשטרה, זו פעם היתה הנורמה: רוצה להתקדם? תתני. השנים האלה והתקופה הזאת פסו מן העולם. בצבא התופעה טופלה כבר לפני שנים וצומצמה. כך גם במשטרה. עכשיו תורה של התקשורת לעשות בדק בית עמוק ורציני. עכשיו תורם של המנהלים להבהיר שאצלם זה לא יהיה יותר.

השבוע התגלה אחד כזה. מנהל שנודע לו על מעשיו של עמנואל רוזן והחליט לעשות מעשה.  למען הגילוי הנאות, אותו מנהל, גולן יוכפז, מנכ"ל ערוץ 10, הוא אחד החברים היותר קרובים שלי. חמש שעות מרגע שהתקבל אצלו מכתבן של נציגות תא העיתונאיות בנוגע לעדויות על עמנואל רוזן – רוזן כבר לא נמנה על צוות מגישי היומן החדש בערוץ עשר.

גם בלי תלונה רשמית למשטרה, זו הדרך הנכונה לנהוג. גולן יוכפז הבין את זה ואני מודה לו. עכשיו צריכים האחרים ללכת בעקבותיו ולקחת ממנו דוגמה. כשאתם שומעים על מעשה חמור במערכת, אתם חייבים לפעול. לא לטאטא.

גם אם זה הכוכב הכי גדול אצלכם
מבחינתי הפרשה הזו היא פרשת המים של אמצעי התקשורת. גם אם אין תלונות רשמיות במשטרה, זו לא סיבה להסתתר מאחורי סינור החוק ולהגיד "כשיהיו תלונות נעשה מעשה". אם יש לכם חשד למעשה לא נאות, הטרדה וכד' – אתם צריכים לפעול מיד. אפילו אם מדובר בכוכב הכי נוצץ אצלכם. אחרי הכל, איך נוכל אנחנו, כלבי השמירה של הדמוקרטיה, לעמוד מול הלקוחות שלנו,  הקוראים, הצופים, המאזינים או הגולשים, ולדווח על מעשים דומים אצל אחרים כשאנחנו בעצמנו לא מטפלים בזה בתוך ביתנו?

סייפא אחרון: אני רוצה להגיד תודה גדולה לתא העיתונאיות. השינוי הזה בעולם שלנו, רשום על שמן ופעילותן כתא נשים שקם ועשה שינוי אמיתי.

תגיות