ביום שישי הקרוב יושק ברוב פאר והדר המגזין 'ליברל' שמוציא לאור איש העסקים לאוניד נבזלין. ליברל מתעתד לעסוק בפוליטיקה, תקשורת ותרבות ולהציע ירחון אינטליגנטי ב-150 דפים עבים ובעטיפת בכרומו משובח. דווקא בשעה בה הפרינט הולך ונעלם מבקש נבזלין שמחזיק בחמישית מעיתון "הארץ", להציע עיתונות מגזינית חדשה, כזו המיועדת לאנשים חושבים. כמה חבל שהמייסדים חושבים קצת פחות כשזה נוגע לנשים.

רשימת הכותבים של ליברל שפורסמה באמצעי התקשורת כוללת 4 נשים ו-24 גברים. מישהו שכח לומר לליברלים שליצור ירחון כשרק שישית מהכותבים שלך הם בעצם כותבות זה פחות "ליברל" ויותר בלייזר. אבל נניח לזה לרגע. אחד מנבחרת הכותבים הוא עמנואל רוזן. כן, אותו עיתונאי שנחקר בחשד להטרדות מיניות, אותו אחד שרק לפני שנה פורסמו עדויות של נשים רבות על התנהגות בלי הולמת שלו כלפיהן.

כזכור, בעקבות הפרסומים כנגד רוזן הוא החליט להשעות את עצמו מתפקידו החדש במהדורת שישי החדשה, כמו גם מ"רדיו ללא הפסקה". לפני חודשיים התקבלה החלטה בפרקליטות לסגור את תיק החקירה נגדו. הסיבה לכך היא שעל חלק מהעדויות שנגבו בו חל חוק ההתיישנות וחלק לא חצו את הרף הפלילי הנדרש לעבירה של הטרדה מינית. על אף סגירתו של התיק לא הוחזר רוזן לעבודה. כלומר, עד עכשיו, עד שהגיע הליברל והחזירו לזירה בקול תרועה.

ליברליזם למתקדמים. עטיפת הירחון 'ליברל'

ליברליזם למתקדמים. עטיפת הירחון 'ליברל'

מאז פורסמה הידיעה לפיה רוזן שב לעבודתו העיתונאית, בחרו שני עיתונאים אמיצים- טל שניידר ואבנר הופשטיין- לנטוש את ספינת הליברליזם החדשה ולהפסיק לכתוב במגזין שהגיליון הראשון שלו טרם ראה אור. בפוסט שפרסמה שניידר בפייסבוק היא כתבה, בין היתר:

עכשיו, ממש הרגע, יותר משבועיים אחרי ששיגרתי את הכתבה שלי למגזין החדש ליברל (בבעלות נבזלין), אחרי שהמגזין כבר ירד לדפוס וככל הנראה דקה לפני שהמגזין החדש מעלה את האתר עם שמות הכותבים נודע לי שהכתבה שלי אמורה להתפרסם במגזין הפרינט (לא יהיה אתר) במקביל לכתבה של עמנואל רוזן.

אני רק פרילנסרית ואין לי שום יכולת השפעה על תכנים ועל קביעות תעסוקתיות של אחרים. אבל בעולמי הקטן והצר אני כן מחליטה.

ביקשתי מן העורך של המגזין ששמי לא יכלל ברשימת הכותבים באתר או בעמוד החדש שלהם והוא יסיר את שמי. כנראה שגם לא אגיע לאירוע ההשקה החגיגי בביתו של נבזלין.

הופשטיין כתב בעמוד הפייסבוק שלו:

בגיליון הראשון של "ליברל", המגזין החדש בהוצאת נבזלין, מופיעה כתבה פרי עטי, שאני גאה בה מאד. נהניתי מתהליך העבודה עם צוות העורכים בראשותו של רותם דנון, ושמחתי על ההזדמנות לכתוב במגזין החדש. אני מקווה שיצליח לפרוץ דרך בשוק העיתונות הקשה הזה.
לפני יומיים התברר לי כי בצוות הכותבים של המגזין החדש מופיע גם העיתונאי עמנואל רוזן. לפיכך ביקשתי להסיר את שמי מרשימת הכותבים ב"ליברל". בכך אני מצטרף לחברתי טל שניידר אשר ביקשה אף היא להסיר את שמה. זוהי החלטה אישית, מצפונית, שמחייבת אותי בלבד, והיא נעשתה אחרי שיקול דעת.
אני סבור שמעשיו של עמנואל רוזן, כפי שנחשפו בתקשורת (ומתוך סיפורים שנחשפתי אליהם בעצמי בחודשים האחרונים), אינם מאפשרים לי להופיע ברשימת כותבים ביחד עימו. דעתי זו לא השתנתה בעקבות החלטת הפרקליטות לסגור את התיק נגדו.

המעשים שרוזן חשוד בהם (ומדובר ככל הנראה בעשרות בחורות) - בין אם חוצים את הרף הפלילי ובין אם לוא - מטילים צל כבד על האתיקה העיתונאית שלו ועל המוסר האנושי שלו. רוזן הוקא בעקבות החשיפה מכל מערכות התקשורת בהן עבד, ואני חושב שזה מוקדם, מאד מוקדם, לרהביליטציה שלו כעיתונאי. 

עד כה, מלבד שניידר והופשטיין, אף אחד מ"השמות החמים" בהם מתהדר ליברל טרם פצה פה בנוגע להעסקתו של רוזן. בין השותקים ניתן למצוא את אביר הצדק החברתי, אלדד יניב, את הלוחם למען השכבות המוחלשות, רינו צרור ואת השמאלן התומך בזכויות העם הפלסטיני, שי גולדן, לצד עוד כמה ליברלים שמתכוונים לספק לנו תחקירים, כתבות עומק, ניתוחים וטורים אישיים ברמה גבוהה אחת לחודש.

ואולי זה לא מפתיע איש. כשעולם העיתונות במשבר, המשכורות מגוחכות והאבטלה גבוהה, קשה לדרוש מעיתונאים לוותר על פרנסתם, רק בגלל שהשם של מישהו שלא התנהג יפה פעם, ייכתב לצד השם שלהם.

קשה בהחלט אבל לא בלתי אפשרי.

כשעיתונאים המתהדרים בתפיסות עולם ליברליות מניפים ביד אחת את דגל הצדק וביד האחרת את דגל ההתעלמות המופגנת מחוסר-צדק, הם יוצרים במו ידיהם דגל חדש- דגל הצביעות.

לא תגיע להשקה של נבזלין. טל שניידר

לא תגיע להשקה של נבזלין. טל שניידר

וכן, אין צורך לחזור על הפרטים היבשים - עמנואל רוזן לא הורשע בדבר. הראיות לביצוע העבירות אינן מספיקות להגשת כתב אישום והעדויות הרבות על התנהגותו המטרידה לא יתורגמו לצדק משפטי. דווקא בשל כך, הצדק החברתי חשוב עוד יותר. עיתונאים, לפחות אלה המלהגים על צדק ושוויון צריכים ואמורים להמשיך להוקיע מתוכם את העיתונאי שסרח. מול הטיעון הזה עולה זכותו של רוזן להתפרנס. אותי מעניין רק דבר אחד: היכן היו אלו שמצדדים כיום בזכותו של רוזן להתפרנס כשהאחרון הקשה על פרנסתן של נשים שעבדו עמו בכך שהפך את סביבת העבודה למטרידה ומאיימת? מדוע הפגיעה הכלכלית ברוזן מטרידה את מנוחתם הרבה לפני שהפגיעה בנשים מטרידה אותם?

בעמוד הפייסבוק הרשמי של ליברל הועלה הפוסט הבא:
מיהו ליברל? כשהחלטנו לקרוא למגזין החדש שלנו בשם הזה, התשובה הייתה ברורה למדי. ליברל, הוא כל איש או אישה, ששואפים לעולם נורמלי, מתוקן וחופשי... ואנחנו רוצים להעריך מעט יותר את החופש שלנו, להילחם עליו ולחשוש לשלמותו בכל יום. הדרך הטובה ביותר שבה אנחנו יודעים לעשות את זה, היא באמצעות שיקוף המציאות שלנו, כפי שהיא. לתת סיפורים על הפוליטיקה, התקשורת והתרבות בישראל, בלי להיות מוטים, ללא משוא פנים ועם תחושת שליחות אמיתית.

ואכן, זוהי תחושת שליחות אמיתית להוציא לאור ירחון בו על כל שישה כותבים יש כותבת אחת (טוקבקים בנוסח "אבל אין מספיק כותבות שמתאימות לתפקיד" אפשר לכתוב למטה), זוהי תחושת שליחות אמיתית להחזיר לקדמת הבמה את עמנואל רוזן ובכלל, עצם הידיעה שעל כל הפארסה הזו מופקד משרד היח"צ של רני רהב (כן, היח"צן של אייל גולן וההוא שנבח על העיתונאית שרון שפורר) לבטח מעצימה את יותר תחושת השליחות.

אבל בינינו, איך בכלל אפשר לצפות למשהו ממגזין שקורא לעצמו "ליברל"?