הדרך משדרות הר ציון לרחוב שוקן מעולם לא נראתה ארוכה יותר. בשעות היום חציית השבילים של קריית החרושת, שמלווה בשביל קונדומים משומשים על המדרכות ועל הכביש, אורכת דקה וחצי בהליכה נמרצת, אבל כשהעלטה עטפה את הסמטאות וראיתי במו עיניי את מקור אותם אמצעי מניעה שמנוניים, הלב שלי דפק בחוזקה. ניסיתי לא ליצור קשר עין עם אף גבר או נערה עובדת. רק 19:30, אבל התחושה היא של שעת לילה מאוחרת שמוציאה החוצה את כל השדים. רק שאצליח להגיע בשלום לצד השני, ייחלתי, מקווה לא להיתקל באיש.

עוד באון לייף:

תקוותיי לא נענו. גבר בשנות ה-40 לחייו הגיח מהחושך. "את עובדת?", שאל בלחש. "לא", עניתי ומיהרתי לדרכי. רק להגיע כבר למקום העבודה שלי. הנה הדלת, עוד שנייה אני שם. אני שומעת מכונית מאטה ומנסה לא להביט לכיוונה, אבל היא ממשיכה לעקוב אחריי. לבסוף אני מסובבת את ראשי. גבר נאה שיכול להיות אבא שלי מחווה בידיו. אני מניעה את ראשי לשלילה. הוא פותח את החלון. "מה? את במנוחה?". "לא, אני עיתונאית", אני מכריזה בפאתוס ומצביעה על דלת הכניסה למערכת. "כן, כן", הוא מגחך, "גם אני". הוא נשאר לעמוד ואני בורחת פנימה, לחלוחית של עלבון בעיניי.

הטענה הרווחת בקרב גברים רבים, בעיקר לקוחות של שירותי מין, היא שנשים רבות עוסקות במקצוע העתיק בעולם מבחירה. הם אולי לא מתכוונים לנרקומנית רזה להחריד שתעשה הכל עבור 20 שקל שיקנו לה את המנה, אבל רבים משוכנעים שאין דבר רע בלהרוויח 1,000 שקל בערב אחד תמורת הגשמת פנטזיות של מישהו אחר – וזה בוודאי מבחירה.

על פי נתוני משטרת ישראל כ-4,500 נשים נמצאות במעגל הזנות. ואולם כשמביאים בחשבון גם את מכוני הליווי, הדירות הדיסקרטיות, הזנות באינטרנט ומועדוני החשפנות מספר העוסקים בזנות בישראל מוערך ב-20 אלף נשים, גברים וקטינים. מדי חודש מתקיימים לפחות מיליון ביקורים אצל זונות, ותעשיית המין בישראל מכניסה כ-2.4 מיליארד שקל בשנה. יצאתי לבדוק אם זה באמת "מקצוע" שאפשר לעסוק בו כהכנסה צדדית ולהרוויח כסף רב ללא נזקים. האם ישנם כאלה שבאמת עוסקים בו מבחירה? מצטערת על הספוילר, אבל התשובה היא חד משמעית – לא.

נערות ליווי אקסקלוסיביות

"אני מתגאה בחזה גדול, טבעי, עומד ומשגע. אני בהירה וחלקה. בעלת שיער חום עם פנים יפות ועיניים בהירות ממיסות. האיכותיים והאסתטיים שביניכם מוזמנים להתארח אצלי בביתי, למפגש של פינוק ושיכרון חושים באווירה רומנטית וביתית. השוקולד והיין עלי. אני משקיע מאוד בהלבשה תחתונה, אוהבת לפנק ולהתפנק וזורמת כמו חברה. המפגש אתי נמשך שעה מלאה (העלות היא 600 שקל. אם המחיר גבוה לך, מאוד אכבד ומבטיחה לא להיעלב אם לא תפנה אלי, מכיוון שהמחיר קבוע ולא נתון למו"מ).  מעבר לשעה, אם יש כימיה ואני פנויה, יש אפשרות להאריך בחצי שעה/ שעה בתוספת תשלום.

"אחרי היכרות קצרה ניגשים לעניינים. מארגנת נכון את זמן המפגש, כדי למקסם אותו להנאה הדדית ולא לבזבז זמן יקר. אם תבוא ולא אמצא חן בעיניך, אני מבטיחה לא לאנוס אותך ולשחרר אותך לדרכך. אם באת ולאחד מאתנו אין קליק, יש אפשרות לחרטה ללא דמי ביטול, בכיף, באווירה חיובית. מבטיחה שאצלי לא תצא בהרגשה שתיקתקו אותך (אבל בבקשה אל תצפה שאחרוג מעבר לזמן), אלא שתרגיש שבאת ליזיזה שדלוקה עליך, ולא לנערה עובדת". 

(מתוך: פורום נערות ליווי באתר סקס אדיר)

לא מעט סרטים וסדרות משדרים לנו כמה כיף להיות נערת ליווי איכותית: היא אדון לעצמה, מקבלת בביתה או באה לבתי מלון ומרוויחה כמה מאות עד אלפי שקלים בערב. "הזמנו נערת ליווי לחדר במלון. הייתי מסתובב אז עם אדם מבוגר יותר, שהיה בעל אמצעים והיה מקורב לעולם התחתון", מספר מ', שהיה לקוח בשנות ה-20 המוקדמות לחייו. "תמורת 1,000 שקל היא בילתה עמנו ערב. היא היתה יפיפייה, רוסייה שנראית כמו דוגמנית על. תכל'ס, אם הייתי מוציא בחורה כזו לדייט הייתי צריך לשלם הרבה יותר עד שהייתי מזיין אותה. נראה לי שהיא עלתה על החיים הטובים. כמה ערבים כאלה בחודש והיא היתה מסודרת".

בפעם הראשונה של ח', שעסקה בזנות למשך חצי שנה בלבד, היא הרגישה כמו ב"אשה יפה". "זה היה ריצ'רד גיר שהגיע להציל אותי ואני הייתי ג'וליה רוברטס. הוא היה בעל שיער כסוף, מאוד מכובד, נקי. חשבתי לעצמי 'זהו? זה כל הסיפור?', אבל זה היה מזל של מתחילים - משם זה הלך והידרדר. הייתי צריכה את הכסף מאוד, אך ככל שעבר הזמן לא הייתי מסוגלת לעשות זאת. את צריכה להיות שירותית מאוד ולשחק איזו פנטזיה מסוימת. להיות עם חיוך כל הזמן. אפילו למכור בחנות מאוד קשה לי. אני גרועה בזה, אז הייתי צריכה להעמיד פנים".

ח' קיבלה את הלקוחות בביתה. "מאוד הפחיד אותי שגברים יגיעו אלי, זו היתה אי ודאות מוחלטת בכל פעם. זה מורט עצבים. אם האדם לא נראה לי, אמרתי שזה לא מתאים וביי. עשיתי עבודת סינון מסיבית כבר בטלפון, וקיבלתי רק אנשים שנראו לי נעימי הליכות. את לא מתפשרת במקצוע שהוא כולו פשרה הכי גדולה. ברמה הפיזית הצלחתי לשמור על עצמי, אבל ברור שברמה הנפשית לא הצלחתי למנוע פגיעה".

היא סיננה גברים שנשמעו כמו רווקים הוללים, צעירים שעשו אקזיט ומרגישים שהם קנו אותה ואת כל העולם, להגדרתה. "ניסיתי פעם אחת וגיליתי שמדובר באדם חסר נשמה. קיבלתי בעיקר גברים עם כסף, ויצר מיני, הרבה מבוגרים, רובם נשואים, עם עבודות טובות, שיכולים כי יש להם כסף". ח' גבתה מהלקוחות – בהתאם לפנטזיה ולמו"מ ביניהם – כמה מאות עד אלפי שקלים.

כיום, במבט לאחור, היא ממליצה להתרחק מהמקצוע כמו מאש, אך עם זאת, היא סבורה שזה כן עניין של בחירה. "לפעמים כשאת רוצה עצמאות בכל מחיר, נשים מסוימות יכולות לשקול את האופציה של זנות. אשה משתכרת הרבה פחות מגבר בכל תחום. אם גבר מתחיל ב-100- אשה מתחילה באפס. לפעמים את נקלעת למצב שאת חייבת להחזיק את עצמך איכשהו, אז אני יכולה להבין נשים שהולכות לזה.

"זו אחת העבודות הקשות ביותר שיש היום, בעיקר בגלל הפורנו: יש הרבה יותר דרישות. זו בעיקר החלטה כלכלית של חוסר ברירה. זו חוויה קשה. היו בה קטעים ופחות טובים והחלק הפחות הטוב נסחב אתי כמו מטען כבד. בחודש-חודשיים ראשונים דפקתי עבודה וקיבלתי כמה פעמים בשבוע. בחודש השישי כבר קיבלתי רק לקוחות שהיכרתי ואז הפסקתי לגמרי".

לדברי נעמה ריבלין, מנהלת סלעית, מערך טיפולי תמיכתי לנשים במעגל הזנות של משרד הרווחה ועיריית תל אביב, "נערת ליווי היא מלה מכובסת לזונה. "בדרך כלל הן עובדות תחת משרד ליווי שלוקח אותן לבתי הלקוח או לבתי מלון ומקבל חלק מהכסף. על פניו מדובר ביותר כסף: 2,000-1,500 שקל ללילה, אבל גבר יצפה ליותר תמורה מכיוון שהוא משלם יותר על השירות. זה יכול לכלול סאדו-מאזו, משחקי תפקידים כמו אבא שאונס את בתו, ועוד סטיות.

 

אני לולו, בת 26, עובדת במצלמות סקס

בחורה צעירה מחפשת עבודה ובסופו של דבר מתחילה לעבוד באתר שירותי מין במצלמה. הבחורה הזאת היא אני

לטור המלא

 

"לילה שלם עם גבר זר יכול להיות מפחיד. במשרדי ליווי רבים קובעים עם נהג מונית שהוא מחכה 40 דקות, ואם הנערה לא יוצאת הוא מדווח למשרד שהכל בסדר. הנערות פוחדות שייפלו על פסיכופט או סאדיסט. גבר יכול להיראות מהוגן בחליפה, אבל כשזו יורדת הסטיות יכולות לצאת. היתה לנו מטופלת שנהגה לשים את הכתובת שאליה הלכה מתחת לכרית כדי שאם לא תחזור, יידעו איפה לחפש אותה".

ריבלין מסבירה כי כל סוג זנות גובה מחיר מסוג אחר. "גם המעטות שמתנהלות באופן עצמאי לחלוטין סובלות. תארי לך לישון במיטה שבה את מארחת גברים, או להתקלח היכן שעשרות גברים התקלחו. גם הנשים האלה בדרך כלל לא עושות כסף. אם הן לא מכורות לסמים, הן מבזבזות אותו על עצמן כפיצוי או על ניתוחים קוסמטיים כי זו בכל זאת תעשייה שמבוססת על יופי והתחרות עם הצעירות קשה. היתה לנו מטופלת ששכרה דירה יקרה ושמה מראש 40 אלף שקל שהיו לה. היא בקושי נמצאה בדירה והיא גם נהגה להביא לנו בגדים חדשים לגמרי שקנתה ולא לבשה כי רוב הזמן היתה בתלבושת הזונה. המעטות שמצליחות 'להתעשר', חוסכות אותו אבל לא מצליחות להשתמש בו כי זה כסף מלוכלך. מי רוצה לשכור דירה בדם, ביזע, בדמעות ובנוזלי גוף מטונפים?"

מכוני ליווי

"אני בענייני הזנות קמצן מאנייק מטבעי (הורג אותי שאנשים משאירים טיפים, כאילו אתם לא קולטים שאתם הסיבה לעליית המחירים המטורפת בעסק הזה). פעם זונה שדגמתי אמרה לי שהיא לוקחת 100 שקל באיזה מכון. באתי אחרי חודשיים, אמרה לי 150. שאלתי מאיפה הקפיצה במחיר. תשובתה היתה שהלחם התייקר. לא מספיק שיש לך את אחת העבודות הכי קלות בעולם ואת מספיק בת זונה עצלנית בשביל לא לעבוד קשה כמונו, ואת דורשת 50 שקל כי הלחם התייקר. נשבע לכם, אני שונא זונות ואוהב לזיין אותן – מן יחסי שנאה-אהבה שכאלה.

"כשאתה משלם יום עבודה של אנשים פשוטים ואולי אפילו יותר מזה, נאמר 300 שקל על שעה ואתה מקבל תקתוק. אני מסוגל להרוג את הזונה הזאת. לדעתי הזנות חייבת להיות חוקית ושיהיה תפריט וטווח מחירים אחד. אני גם לא מבין זה העסק היחידי שהוא תחרותי ברמות מטורפות: יש 10,000 מכונים בתל אביב והכל מתייקר תמיד"

(מתוך פורום סקס באתר סקס אדיר)

לא בטוח שקיימים 10,000 מכונים בתל אביב לבדה, אבל במבצע איסוף כרטיסי הזנות שהתקיים לפני כמה חודשים בעיר, ניצלו בעמותת עלם את הכמות שנאספה כדי למפות מכונים בעיר על פי טלפונים וכתובות, והגיעו למאות מכונים המצויים ברחבי תל אביב - מהצפון הבורגני ועד לדרום העני. המחיר הממוצע הוא 200 שקל לזיון סטנדרטי עם קונדום – למשך חצי שעה או עד לגמירה. כל בקשה מיוחדת תעלה אקסטרה והיא תלויה גם בנערה העובדת ובקווים האדומים שלה. כמובן שבדרום העיר המחירים ו"איכות" המכונים והבחורות יורדת בהתאם ויכולים להגיע גם ל-100 שקל למספר.

"אתה נכנס למעין חדר הסבה", מספר ש' שביקר בלא מעט מקומות כאלה. "ושם יושבות הזונות, בדרך כלל לבושות בשמלת מיני עם מחשוף גדול. אתה בוחר אחת ואז נכנסים לחדר, יחד עם האחראי, כדי 'לסגור פרטים'. אילו דברים היא מוכנה לעשות ותמורת כמה כסף. יש כאלה שלא מוכנות אנאלי, אחרות ידרשו 100-50 שקל אקסטרה. הרוב המוחלט של הזונות לא מוכנות בלי גומי בעד שום הון שבעולם.

"אחרי שסגרתם פרטים, אתם עוברים לחדר השינה – בכל מכון יש שישה-שבעה כאלה. שם יש מיטה ולפעמים גם מקלחון ולא הרבה מעבר לכך. במכונים בדרום העיר החדרים נראים זוועה, מעופשים ועם מצעים מלוכלכים. ככל שעולים למרכז הם כבר נקיים יותר. אחרי חצי שעה פקידת הקבלה שמשמשת גם כסוג של מאדאם וקוף (לוקחת אחריות במקרה של פשיטה), דואגת להדליק ולכבות את האורות או להשמיע צפצוף שמבהירים לך שזמנך עבר. אם אתה לא מתפנה מגיע מאבטח לפנות אותך בכוח. את הכסף הן מפקידות אצל אותה מאדאם שנותנת להן את חלקן רק בסוף המשמרת".

ש' מציין שהזונות שהלך אליהן תמיד נראו מאושרות ושירותיות, ועל אף שהוא יודע שבערך חצי מהכסף הולך לסרסור, הן מרוויחות כסף לא רע. "זה תמיד היה נראה שהן בוחרות להיות שם". הוא לא מתחרט על הפרק הזה בחייו. "אף פעם לא הרגשתי שאני משלם על המין עצמו, אלא על כך שהבחורה לא תרצה להישאר לישון, לדבר על רגשות ולהיקשר".

לדברי עידית הראל שמש, מנהלת מכון תודעה לחקר הזנות, "אחד המיתוסים הנפוצים הוא שקיימת בחירה בזנות. אבל אין מצב שלנשים, שגדלו בבית תומך עם הורים תומכים ותנאי מחיה טובים והיו בצבא, פשוט מתחשק לשכב עם עשרות גברים בערב. זה תמיד נובע ממשבר או מטראומה. מחקרים מראים ש-90% מהם היו קורבנות לגילוי עריות, לתקיפה מינית, לאונס, להתעללות מינית או להזנחה. נערה שעוברת זאת מבינה שהגוף שלה לא ברשותה. לא כל מי שעוברת תקיפה מינית מגיעה לזנות - אבל כל מי שעוסקת בזנות עברה טראומה".

גם אם יש בחירה, מסבירה הראל שמש, המחיר שנשלם, הנפשי והפיזי, הוא עצום. שאלת הבחירה נהפכת ללא רלוונטית. הזנות גובה מחלות רבות, מערכת חיסונית ירודה, קרעים באיברי המין. הלקוח שנכנס לאקט המיני הוא לא בדיוק עדין. הוא נוקט בהשפלות מילוליות ובאלימות קשה יותר". לדבריה, הזנות מביאה לשני נזקים גדולים מאוד: "האחד הוא ניתוק - כדי לאפשר לגבר מבוגר לגעת בך את צריכה לנתק את עצמך מהגוף. הדבר השני הוא פוסט טראומה, הנפש נפגעת וזה יושב על פצע ילדות ישן".

הראל שמש מציינת כי רבות מתמכרות לכסף, ומהר מאוד הן רואות רק שטרות. "זה המכשיר שדרכו היא נשלטת, גם בינה לבין עצמה, היא אומרת שתצא מזה עוד חודש ולא יוצאת. בבתי בושת אם איחרת את מקבלת קנס של 400 שקל. גם הלקוחות עושים את הניתוק. אין לקוח שלא מבין מי עומדת מולו, אבל המיתוסים עוזרים לו. הוא לא רוצה לדעת שהכסף הולך לילד הקטן, לחשבונות ולסמים".

לדברי הראל שמש, "ללקוחות אין פרופיל מסוים, כלומר הם באים מכל מגזר תעסוקתי, מכל עדה, גיל ומצב כלכלי. ישנו מיתוס שאומר: 'מה יעשו הנכים והבודדים ללא הזנות'. אבל המציאות מראה לנו תמונה אחרת לגמרי. במועדוני החשפנות ובדירות לא תפגשי בנכים, אלא באנשים 'רגילים' לגמרי שיכולים להיות האחים שלנו, הקולגות לעבודה וכדומה. הערכות מדברות על כך שהפרופיל של הלקוח המרכזי הוא גבר ישראלי, חילוני ונשוי שזה גם סותר את תיאוריית 'הבודדים', אחריהם הציבור הדתי-חרדי, אחריהם ערבים, ואחריהם מהגרי עבודה".

זנות רחוב

"אני נועל את האוטו, בא ללכת למכון ומול העיניים שלי ד', הקוקסינלית הכי נשית והכי כוסית, עם חברתה צ' שנראתה גם מצוין. היא שואלת אם בא לי להתפנק תמורת 100 שקל. מישהי כמוה יכולה בכיף לדרוש 500 שקל ויהיה מי שישלם. ראיתי קוקסינליות פי 100 יותר מכוערות או לא נאות כמוה, שדרשו סכומים כאלה. היא כנראה לא מעריכה את עצמה מספיק. עושה רושם שעשיתי את העסקה הכי משתלמת בליין הזה. יחד עם הבחורה השנייה היא אמרה שזה 200 שקל. ד' היתה מאוד מלחיצה, אבל לא התבאסתי מזה כי אני יכול להבין שזה רחוב והן די מתקתקות שם בהתייחס לכסף שהן מקבלות. אל תבואו בשביל להתנחל: תבוא, תטעם, תאכל ותלך. אל תצפה ליותר הזה. אגב, לא הייתי משקיע 300 שקל על שעה במלון. החור של התחת שלה נראה אותו דבר ברחוב או במיטה, אז להוסיף 200 שקל על תפאורה זה די מטומטם"

(מתוך פורום סקס באתר סקס אדיר)

כשהחושך יורד על העיר מופיעים הציידים. אלה שהחשק שלהם מתעורר מוקדם יכולים למצוא אותן באזור תל ברוך, אבל מביקור בפורומים שסוקרים את "הסחורה", לפעמים אפילו בלייב, מתברר שכיום נשארו שם, ליד הים, בעיקר טראנסג'נדריות ולא כולם אוהבים את הז'אנר. מה גם שטראסנג'נדריות גובות בדרך כלל יותר כסף – כ-300 שקל לאקט – מהסיבה הפשוטה שהן יכולות להעניק גחמות מיניות נסתרות שנשים לא מסוגלות להן, וגם מפני שזה יכול לשמש מקור לסחטנות. אצל נשים "רגילות" ברחוב מין אוראלי עם גומי יעלה בדרך כלל כ-50 שקל, חדירה וגינלית עם גומי 100, ואנאלי – 150.

בחושך מתנקזים ציידי העיר בתמ"י (התחנה המרכזית הישנה), שם מתגלות בעיקר זונות שפעם היו "כוסיות על", אך הידרדרו לסם ונראות כיום כמו שלד מהלך, ובאזור הר ציון, שם נמצאים רק טראנסג'נדריות, וכנראה שזו הסיבה שבגינה נראיתי שם כשושנה בשדה חוחים. בעודי עומדת בשדרות הר ציון עצרו לי לא פחות מעשר מכוניות. על כמה מהן התנוססו סמלים של חברות היי-טק גדולות ואחד מהם אף הגדיל לעשות ושאל אם 100 שקל זה בסדר. כשהנעתי את אצבעותיי לשלילה, אמר שהוא מוכן גם 150 שקל. ברחתי לכיוון השני. על אף שהייתי לבושה באופן שגם הרב אבינר היה מאשר, הקונטקסט שבו נמצאתי - אשה שעומדת לבד באזור הר ציון - מיד גרם לי להצטייר כנערה עובדת.

ברחובות החשוכים האלה מסתובבים גם מאות בני נוער שעוסקים בזנות. לדברי רעות גיא, מנהלת תחום קצה בעמותת עלם, בכל הזירות יש קטינים וצריך להתאמץ קצת יותר כדי למצוא אותם. "יש אנשים רבים שמחפשים קטינות וישלמו על כך כסף רב. בגדול, גם בספרות וגם על פי מה שאנחנו רואים בשטח גיל הזנות הממוצע הוא 13-14. זהו הגיל של האקט המיני הראשון שעשית תמורת משהו - לא רק כסף. בתל אביב מאותרות כ-100 נערות בשנה.

"זה יכול להתחיל גם במין תמורת טובות הנאה: כך למשל, צעירה שהגיעה לתל אביב חיפשה עבודה, עד שבעל קיוסק נתן לה לעבוד תמורת מציצה. שנתיים לאחר מכן היא היתה צריכה להגיע לתל אביב מטבריה ותפסה מונית תמורת מציצה. ככל שהן יותר ילדות, השפה משתנה - הן טוענות 'אנחנו מנצלות, מסנג'רות'. הם תופשות את הלקוחות כאנשים מסכנים".