הפלה היא אחת החוויות הקשות ביותר שאישה עלולה לחוות במהלך חייה. גם אם מדובר בהפלה טבעית ולא רצויה, אך בהחלט גם במקרה של הפלה מתוכננת. מעבר לקושי הפיזי הרב שהגוף עובר, זוהי חוויה שרחוקה מלהיטיב גם עם הנפש. כאילו שהנושא לא קשה מספיק כשלעצמו, במדינות מסוימות יש חוקים שהופכים כל הפלה לסיוט ללא מוצא, לסכנת מוות ממשית שמאלצת נשים לשנות את כל חייהן מקצה לקצה. וכך קרה שבשנת 2017, נוצר מושג חדש בעולם: פליטת הפלה.

ב-20 במרץ, רשות ההגירה השוודית העניקה מקלט מדיני פוליטי למריה תרזה ריוורה ולבנה בן ה-12 שנמלטו מאל סלבדור. הסיבה שבגינה השניים נמלטו ממולדתם עוררה הדים רבים והפכה אותה למקרה ראשון מסוגו בעולם: ריברה עברה הפלה, הובאה בפני בית משפט, הואשמה ב"רצח חמור" ונשפטה ל-40 שנות מאסר.

אולם זהו רק צד אחד של הסיפור. ריברה טענה להגנתה כי לא רק שלא עברה הפלה מרצונה, היא אפילו לא ידעה שהיא בהריון. לטענתה, ההפלה היתה טבעית. אולם ההגנה הזו לא סייעה לה בפני בית המשפט – עורכי דינה הצליחו לגרום לשחרורה לאחר 4 וחצי שנות מאסר "בלבד". אך מיד לאחר מכן, אחד התובעים עתר לבית משפט גבוה יותר כדי לערער על החלטת השופט לקצר את עונשה. בנקודה הזו ריברה כבר הבינה שאין לה ברירה אלא לברוח.

מריה תרזה ריוורה

מריה תרזה ריברה נלחמת למען חברתה מהכלא לאחר שחרורה ב-2016. צילום: רויטרס

לאחר שברחה לשוודיה עם בנה בן ה-12, ריברה התראיינה לאתר החדשות ספלינטר כדי לספר את סיפורה של פליטת ההפלה הראשונה בעולם.

"הסיוט החל בנובמבר 2011 בסן סלבדור, בירת אל סלבדור", משחזרת ריברה. "זה היה הלילה שלפני טקס הסיום של בני בבית הספר, והלכתי לישון מאוחר אחרי שהכנתי לו אוכל וגיהצתי את מדי בית הספר שלו. כמה שעות לאחר מכן התעוררתי עם התכווצויות בבטן. יצאתי לשירותים החיצוניים כי הרגשתי שאני צריכה להתפנות. אני זוכרת שהרגשתי כאילו משהו בבטן שלי התמוטט. כשהלכתי לנקות את עצמי, שמתי לב שאני מדממת. נכנסתי חזרה לבית וחמותי התקשרה לאמבולנס. איבדתי דם ולקח כל כך הרבה זמן להביא אותי לבית חולים שהתעלפתי. אחרי זה אינני זוכרת דבר".

"כשהתעוררתי בבית החולים, כבר היו שוטרים ששמרו על החדר. הם שאלו אותי איפה הבן שלי. הייתי מבולבלת ולא ידעתי על מה הם מדברים. הם האשימו אותי בכך שהרגתי את הבן שלי".

"רק אחר כך הבנתי שהאשימו אותי בכך שעברתי הפלה. אל סלבדור היא אחת משש המדינות היחידות בעולם בהן יש איסור מוחלט על הפלות. לא ידעתי שהייתי בהריון, המשכתי לקבל את המחזור שלי והבטן שלי לא גדלה. אמרתי לשוטרים שלא רצחתי אף אחד".

"נאמר לי שאני במעצר על רצח חמור ושאני אזוקה למיטת בית החולים כדי שלא אברח, כך אמרו השוטרים. ביקשתי מהם לקחת את דגימות הדם ואת כל הבדיקות שהם צריכים, אך הרופאים לא עשו דבר מזה. אין שום הוכחה מדעית מבית החולים".

"בבוקר למחרת כבר הייתי במאסר. הייתי עדיין חולה, החלמתי בכלא. היו כל כך הרבה נשים בתא שלי שיכולתי רק לעמוד. התא היה כל כך צפוף שהנשים עשו סבב כדי לישון על הרצפה. כולן עמדו במשך שעות ארוכות כדי שאני אוכל להמשיך ולשכב, הן טיפלו בי. הן אפילו חלקו את האוכל שלהן איתי. במעצר לא סיפקו אוכל, כך שבני משפחה הביאו ארוחות. חמותי הביאה לי אוכל, אבל הוא מעולם לא הגיע אליי".

"אחר כך העבירו אותי למאסר. פספסתי את טקס הסיום של בני. ואז גם את 4 וחצי השנים הבאות בחייו".

ריברה מתארת את הסתירות המשמעותיות בהוכחות התביעה וחוסר ההיגיון שפשה בכל המשפט שלה. "בינואר 2011, ציינתי בפני חברה לעבודה במפעל בו עבדתי שהייתי מודאגת כי המחזור שלי איחר. מאוחר יותר היא הגיעה כעדה למשפט כדי לתמוך בטענה שידעתי שאני בהיריון. אבל התובע טען שעברתי את ההפלה בנובמבר. זה לא הגיוני – זה אומר שהייתי בחודש ה-11 להיריון כשהפלתי. זה פשוט לא הגיוני בשום צורה להאשים אותי על היריון בן 11 חודשים. למרות זאת, נגזרו עליי 40 שנות מאסר על הריגה שלא ביצעתי".

"כשהשופט פסק את גזר הדין, הרגשתי שהכל נגמר. הדבר הראשון עליו חשבתי היה, 'בן כמה יהיה הילד בן ה-7 שלי ב-2052 כשאצא? הוא יהיה בן 47 והוא ישנא אותי. הוא יאשים אותי שפספסתי את החיים שלו'. חשבתי על כל הדברים שיכולים לקרות לבני בזמן הזה. זה היה מאוד קשה".

הבריחה מאל סלבדור

החיים של ריברה באל סלבדור מעולם לא היו קלים או שגרתיים. במהלך מלחמת האזרחים במדינה אמה נעלמה, כשהיא היתה רק בת 5. סבתה גידלה את אחיה ואותה, לקחה אותם איתה לעבודה בשוק. "הייתי בת 8 כשנאנסתי בדרכי הביתה מבית הספר", היא מספרת. "הייתי צריכה ללכת בדרך חשוכה, והדודות שלי האשימו אותי. לאחר מכן שלחו את אחי ואותי לבית יתומים של ילדים להורים שנעלמו"

"כשהגעתי לכלא הנחתי שאני האישה היחידה שהגיעה לשם בגלל הפלה. הופעתי בחדשות ללא הרף, כך שהנשים בכלא זיהו אותי. מסתבר שהיו המון נשים בכלא שהואשמו בהפלות. חלקן קיבלו גזר דין של 30 שנות מאסר, חלקן קיבלו 35, אבל אני קיבלתי את המשפט החמור ביותר, הייתי הראשונה שקיבלה מאסר של 40 שנה. כל אלה שנכנסו לכלא בגלל הפלה היו עניות. מי שיש לה כסף משלמת לרופאים פרטיים להליכים האלה, או שהן טסות מחוץ למדינה כדי לעבור הפלה".

אל סלבדור

רק נשים עניות יושבות בכלא בגלל הפלה, העשירות עוברות טיפול פרטי או טסות למדינה אחרת. צילום: Shutterstock

"השמועה בכלא נפוצה מהר, והנשים בכלא קראו לי "מאטה ניניוס" – רוצחת התינוקות. הן איימו להרוג אותי כמו שהרגתי את בני. במזל, הן מעולם לא תקפו אותי, הלחץ היה רק רגשי".

ריברה מספרת שפגשה 11 נשים בכלא שהואשמו בהפלה, כולן עברו חוויות קשות מאוד בחייהן. היא העבירה את שמותיהן לעורכי הדין שלה. "נשבענו זו לזו שהראשונה שתשתחרר תהפוך לדוברת של כולנו. עכשיו יש לי אחריות, ואני לא יכולה לשבור את המחוייבות אליהן. אני לא מדברת כדי שיידעו מי אני – אני מדברת כדי שאנשים ידעו מה קורה כאן. המחוייבות שלי לנשים שעדיין כלואות היא מה שנותן לי את הכוח להמשיך עכשיו".

גזר הדין של ריברה בוטל בערעור לאחר ששופט קבע כי לא היו מספיק הוכחות כדי לאמת את ההאשמות נגדה. הוא ביטל את גזר הדין ותבע שהמדינה תשלם פיצויים על חמש השנים בהן ישבה בכלא. "ניסיתי לחזור לעבוד מיד, אבל מיד הבנתי שלא באמת השתחררתי. מעולם לא פחדתי מעבודה קשה, אבל הייתי מגיעה לבתי עסק עם מודעות חיפוש עובדים על חלונותיהם, והם היו מביטים בי ואומרים שהמשרה כבר נתפסה. הם זיהו אותי ולא רצו להעסיק אותי. אמרתי לעצמי שלא אדבר עם העיתונות שוב, התקשורת במדינה שלי השתמשה בסיפור שלי רק נגדי, מעולם לא פורסם משהו בעדי. כשגורמים רשמיים הודיעו שהם יערערו על החלטת השופט לסגור את התיק שלי, זה מתי שהבנתי שאני חייבת לעזוב".

כשריברה הוזמנה לדבר בכנס בשטוקהולם היא הבינה שזו ההזדמנות שלה. "אנשים בשוודיה שמעולם לא פגשו אותי גייסו כסף ושילמו על הטיסות שלי ושל בני. פחדתי שלא ייתנו לי לעזוב את המדינה בגלל התביעה החדשה. בטיסה הראשונה בחיי, טסתי מאל סלבדור לפנמה, מפנמה לאמסטרדם ומאמסטרדם לשטוקהולם. לא ידעתי דבר על שוודיה לפני שהגעתי לשם". ריברה הגיעה עם בנה לשטוקהולם באוקטובר האחרון בשעת ערב, ובבוקר למחרת כבר הגישה בקשה למקלט מדיני.

כמו כל פליטה, החיים לא קלים על ריברה גם בשוודיה. היא לא דוברת את השפה ולא מכירה אף אחד ושוהה בבית מהגרים מטעם הממשלה השוודית. "ידעתי שאצטרך להיאבק כדי להתחיל את החיים כאן, אבל לפעמים אני מרגישה שאני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל". ריברה פגשה פליטים אחרים מאל סלבדור, רובם ברחו מהמדינה בשנות ה-80 וה-90 במהלך מלחמת האזרחים. כעת היא לומדת שוודית באינטרנט ובעזרת בנה, שהחל ללמוד בבית ספר מקומי. היא לא עובדת, כיוון שעדיין לא השיגה אשרת עבודה.

צעירות באל סלבדור

זה לא סיפורה של אישה אחת, זה סיפורן של המוני נשים באל סלבדור. צילום: Shutterstock

רק לפני חודש צעירה אחרת מאל סלבדור נכנסה למאסר של 30 שנה, לאחר שעברה לידה שקטה. הסיפור של אותה צעירה, אוולין ביאטריס הרננדס קרוז בת ה-19, דומה מאוד לזה של ריברה – היא חשה בכאבים חדים בבטנה והלכה לשירותים בביתה, התעלפה והתעוררה בבית חולים, שם הצוות דיווח עליה לרשויות. התובעים לא סיפקו הוכחות אם העובר מת כבר ברחם או ברגעים אחרי הלידה, אך היא עדיין הואשמה ברצח חמור.

"עברו חמש שנים מאז שהשופט הכריז שאני אשמה בהריגה חמורה. זה היה ביולי 2012, וזה עדיין קורה", אומרת ריברה. "אני כבר לא מפחדת לדבר יותר. לא אכפת לי מה אנשים אומרים עליי. אני הולכת לדבר על החיים שנשים באל סלבדור חיות".

קשה לשבת בנחת בכיסא למקרא מסכת ההתעללות שריברה עברה בידי מדינתה, במחשבה  שלא מדובר בתסריט של סרט הזוי אלא מציאות של המוני נשים. ניתן רק לקוות שקול הצעקה שהיא מרימה כעת בשביל הנשים שעוברות את הסיוט שהיא חוותה יצליח לגרום ללחץ מספק כדי לשנות את המצב הנורא באל סלבדור.