קווין ספייסי משתמש בהומוסקסואליות שלו, בשעה שאנשים משלמים עליה מדי יום
ב-48 שעות האחרונות לא מעט אנשים יצאו מהארון ברחבי העולם, חלקם משלמים על כך מחיר כבד על החשיפה הזו. אחרים, לעומת זאת, ישתמשו בחשיפה הזו כדי להסיט את את תשומת הלב ולהרוויח חמלה, נגיד קווין ספייסי
אתמול היינו עדים כולנו ל"יציאה מהארון" של קווין ספייסי. 24 שעות קודם לכן, בחדשות הערב של מנצ'סטר, נחשפה היציאה מהארון של זינה (שם בדוי), אישה לסבית מוסלמית פקיסטנית.
זינה, בת 40 נולדה וגדלה בקראצ'י, פקיסטן, כבת יחידה להורים מוסלמים שמרנים ומתגוררת היום בלונגסייט, מנצ'סטר. לאורך כל חייה היא סירבה להכחיש את זהותה האמיתית ושילמה על כך מחיר כבד: אלימות פיזית, השפלה ואיומים ברצח שהגיעו לקצם עם הגירתה לבריטניה.
"כנערה מתבגרת הייתי טום-בוי וביום ההולדת ה-13 שלי הבנתי שאני לסבית", היא מספרת. הגילוי היה קשה מנשוא והסביבה הקרובה טרחה להבהיר שוב ושוב: אם את לא לסבית, את לא יכולה להיות מוסלמית.
את המכות הראשונות קיבלה מאביה כשגילה שהיא יצאה לבלות עם נערה נוספת בת גילה. הוא הניח שהשתיים יצאו עם גברים והכה אותה נמרצות: "אבא שלי עלה לחדר שלי ורצה להרוג אותי. הוא הרביץ לי עם כל מה שהיה באזור שלו באותו רגע והסביר לי איך אני אמורה להתנהג. זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי לא בטוחה בבית שלי. עד היום יש כאב נורא בגב התחתון ואני לא יכול ללכת כמו שצריך בגלל המכות ההן".
בראשית שנות ה -20 לחייה, אביה הלך לעולמו והיא בילתה שנים בטיפול באמה, עד שזו מתה מסרטן הריאות. זינה פנתה ללימודי והפכה למורה בבית ספר אסלאמי, שם פגשה את בת הזוג הראשונה שלה - מורה לסבית בארון. השתיים ניהלו מערכת יחסים חשאית אולם לא לאורך זמן. עמיתים לעבודה גילו שהשתיים נאהבות ובהנהלת בית הספר נאמר להן שעליהן לעזוב במיידית, אחרת ידווחו למשטרה כי הן עוסקות בזנות.
במקביל לעבודתה כמורה, זינה למדה לדוקטורט בכימיה וגם שם, כאשר סטודנטים אחרים גילו שהיא לסבית הם התלוננו להנהלת האוניברסיטה וטענו שהיא "מסוכנת לציבור". בהנהלה החליטו לחייב אותה לעזוב.
אלו כמובן רק דוגמאות. במרבית המסגרות, זינה נתקלה בנידוי ובחרם במקרה הטוב ובאלימות פיזית קשה במקרה הרע. היחס להומוסקסואליות בפקיסטן נוקשה ביותר ואקטים מיניים בין שני אנשים מאותו המין אסורים לחלוטין ע"פ חוק ומוגדרים כעבירה פלילית שהעונש עליה הוא קנס או מאסר.
ההדחה מהאוניברסיטה היוותה נקודת מפנה. זינה החליטה להגר לבריטניה בה היא מתגוררת עד היום החלה בלימודי תואר שני וניהול. אט אט היא פיתחה מערכת יחסים עם נשים, אימצה את התרבות הומוסקסואלית הבריטית והצטרפה לארגון ה-LGBT הבינלאומי ולקבוצות להט"ביות בולטות בברמינגהאם כדי להשמיע את קולה הייחודי וכדי לתמוך במוסלמים להט"בים אחרים.
זינה האמינה אז והיא מאמינה עד היום כי המסרים של הקוראן בכל הנוגע להומוסקסואליות מפורשים לא נכון ע"י מוסלמים מסוימים. היא מתעקשת שהיא עדיין מוסלמית, ומיניותה ודתה חשובות לה באותה מידה.
"נולדתי מוסלמית ואני רוצה למות מוסלמית. אבל למה שמישהו ירצה להרוג אותי? רק בגלל שאני לסבית? אני אדם אמיץ וחזק, אבל לאנשים רבים כמוני אין אומץ. הבנתי שאני צריכה לצאת לעולם ולספר לכולם על הסיפור שלי".
גם זינה וגם ספייסי בחרו לצאת לעולם ולספר את הסיפור שלהם.
הסיפור של זינה הוא סיפור על מלחמה, על אמת, על אומץ ותעוזה ועמידה על שלך כנגד כל המוסכמות, סיפור שמלווה בכאב גדול, בנידוי, בוויתור על אהבה של הקרובים ביותר. הסיפור של ספייסי הוא ניסיון נלוז להסיט את תשומת הלב של הסביבה למעשה מגונה שהוא ביצע לכאורה בעבר והוא כמובן כלל לא זוכרים אותו.
ספייסי בן ה-58 מעולם לא יצא באופן רשמי מהארון. הוא לא טרח לנצל את מעמדו כאחד השחקנים המובילים והמוערכים בהוליווד כדי לקדם אג'נדות להט"ביות או להפחית קמעה את ההומופוביה בעולם. זו, כמובן, זכותו. אי אפשר להכריח אדם אחר לצאת מהארון, גם אם הוא שחקן מפורסם. לספייסי פשוט לא התאים לשתף אותנו בהעדפות המיניות שלו – יהיו סיבותיו אשר יהיו – וזה אולי קצת מבאס אבל בסדר.
והנה, פתאום, אתמול בערב זה דווקא כן התאים לו. פתאום חשוב לו שכולנו נדע שהוא מעדיף לחיות את חייו כגבר הומו.
אם הוא פשוט היה יוצא מהארון סתם כך (או אפילו כדי לקדם איזה סרט חדש) ניחא. היציאה הזו הייתה בגדר "מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא" אבל לא, מטרת ההצהרה הזו היא לזכות באמפתיה והחמלה של כולנו. ספייסי לעולם לא היה יוצא מהארון לולא הואשם בפומבי בביצוע מעשה מגונה בנער בן 14, לעולם לא.
למה לא? כי הוא לא זינה. בשעה בה יש אנשים שמשלמים מדי יום על היציאה שלהם מהארון. יש גם כאלה שמשתמשים בה. ראוי שנדע כולנו להבדיל בין השניים.