ארצות הברית שוב מדממת. שני מקרי ירי המוני תוך 24 שעות, האחד באל פאסו בטקסס, השני בדייטון אוהיו. הם סופרים את הקורבנות ובוכים אבל לכולם ברור - אין שום סיכוי שמשהו ישתנה ומספרי ההרוגים רק יאמירו. המדינה שיודעת להוביל את העולם בכל כך הרבה תחומים, מובילה גם בתחום הזה - הכי הרבה אנשים נהרגים מירי אזרחי ולא ממלחמה או טרור בארצות הברית. נכון להיום, ויש עמותה שבודקת בדיוק את זה, היו מראשית השנה 251 אירועי ירי המוניים, שהסתיימו ב-1032 נפגעים, מתוכם 311 הרוגים. ותסלחו לי אם המספרים יזוזו בשעות הקרובות כלפי מעלה.

ויש עוד משהו שחשוב לדעת - מרבית היורים הם לבנים שמרנים קיצוניים. תחושת הרדיפה שמנסה לנטוע בהמונים הנשיא המופרע דונלד טראמפ מזויפת לחלוטין. היורים הם גברים לבנים, לרוב צעירים, כמעט באופן מוחלט נוצרים, כמעט תמיד גזענים.

דונאלד טראמפ. צילום: shutterstock

דונאלד טראמפ. צילום: shutterstock

צריך להגיד את האמת - זה הביטוי הכי קיצוני של השמרנות האמריקאית, זה והמאבק נגד הפלות אבל השמרנות שלהם מופיעה גם בחיי היום יום. למרות שהם מובילים את העולם, האמריקאים רפובליקנים ודמוקרטים כאחד, נאחזים בערכים הבסיסיים שלהם ופשוט לא מוכנים להרפות. זה לא סתם שהשיר הפופולרי ביותר במצעדים בימים אלו הוא  "Old Town Road" של הראפר  ליל נאס X חמוש בכובע בוקרים רכוב על סוס. הרעיון הבסיסי האמריקאי מדבר על האדם שבונה את עצמו, self made man, שיכול וצריך לעשות הכל לבד משל הוא חי עדיין בערבות אמריקה אי אז בסוף המאה ה-18. הוא לבד והוא יכול לכל איתני הטבע, החברה והטכנולוגיה שיבואו בפניו והנשק לא רק יעזור לו אלא זוהי זכותו המולדת להגן על עצמו. הנשק והכסף - אלו הם זכויותיו, ואם אין לו - זו בעיה שלו ולא של המדינה. תאמרו אבל יש לא מעט ליברלים שם, כן ישנם, וגם מיליונים רבים שהצטרפו מאז הוקמה ארצות הברית, זה גם נכון, אבל תפיסת עולמם עוצבה אז כשהיו מעטים ולצערי לא השתנתה. 

המקום הראשון שהבנתי את זה היה לפני כמעט עשרים שנה. גרתי אז בברקלי קליפורניה ושותפתי לדירה שאנון הראתה לי איך הדברים עובדים. במטבח היה קומקום כחול ישן, כמו בספרי הילדים וכשתמהתי מדוע אין קומקום חשמלי והצעתי לקנות אחד היא הסתכלה עליי במבט מזועזע. גז זול יותר מחשמל אז יש קומקום ולא משנה כמה כסף יש או אין לך. לאורך השנים שאני מתחזקת קשרים באמריקה, זה לא השתנה. בכל בית אליו אני נכנסת, גם אם בני הבית מרוויחים מאות אלפי דולרים בשנה, עדיין יש קומקום רגיל על הגז וקומקום חשמלי לא נמצא. הדוגמא הבאה לתפיסת העולם הזו היא בהתעקשות שלהם למלא דלק לבד בתחנות הדלק או לתקן כל דבר לבד. התקלקל המזגן? הם יפתחו את חוברת ההפעלה ויתקנו, זה נכון לגבי המקרר, זה נכון לגבי הרכב, זה נכון לגבי נשים באותה מידה שלגבי גברים, למהגרים שהצטרפו ולוותיקים. באותו האופן הם נוהגים כשהם צריכים מטבח חדש, קונים ומתקינים. ולגבי תיקי המניות שלהם שכל אחד מנהל לבד. נותני שירות? התמחות? אנשים שמבינים בדבר כזה ולא אחר? לא תשכנעו אותם ואני לא מדברת על הצעירים הלבנים בטקסס או אוהיו, אלא על בעלי מקצועות מבוססים, ליברלים בחוף המזרחי או המערבי, ולא, זו לא צניעות (אולי קצת), זו שמרנות. 

זו החירות האמריקאית והיא שמרנית למדי וממנה גם נובעת ההתעקשות המופרכת הזו להחזיק בנשק, ללמוד לירות, לתחזק את מעגל האימה למספרים בלתי נתפסים עד שהסכנה הכי גדולה לתלמידים אמריקאים בבתי הספר היא לא הבורות אלא שיאבדו את חייהם בדרך משיעור ספרות לשיעור חשבון וזה מגובה במספרים. למרות ההפגנות והקריאות להגביל את הנשק, לא מעט דמוקרטים וליברליים תומכים בזכות הבלתי מעורערת הזו של אזרח או אזרחית לשאת נשק כדי להגן על עצמו והמספרים עולים. 

אם היה נשיא אחד שאולי יכול היה לעשות מעשה זה ברק אובמה כשהיה עדיין רוב דמוקרטי בבית המשפט העליון אבל אפילו הוא, אחרי טבח המוני בילדי יסודי בפנסילבניה, כשל. דונלד טראמפ לא רק שנתמך על ידי ארגון הרובאים הלאומי (ה-NRA), הוא מגדולי התומכים בעניין הזה. התלמידים מפלורידה, ניצולי הטבח בפארקלנד בפברואר בשנה שעברה, היו הראשונים מזה עשרות בשנים שהצליחו לזעזע את האומה האמריקאית  וגרמו לתאגידי ענק לצאת נגד ה-NRA, שמושקע היטב בפוליטיקה האמריקאית אבל אפילו זה לא עזר. טראמפ קרא אז בתגובה לחמש את המורים, לא חלילה להגביל את הנשק. הדי ההפגנות ההן כבר שככו, עכשיו אפשר להתחיל להפגין מחדש אבל תחת שלטון כזה, ובאווירה עולמית כזו, קשה יהיה גם הפעם לאמריקאים לעקור את הזנב של עצמם ולעצור את מעגל הדמים שמזין את עצמו, ואפשר רק לקוות שבמאה הזו, אולי, יהיו שם מספיק מתנגדים. כרגע? אין.