בתוך שבועיים ניו יורק הפכה מהעיר הטרנדית בעולם לעיר רפאים. ארה"ב כולה השתנתה ברגע אחד, בניו אורלינס אסור לצאת מהבית, קליפורניה כולה, כולל לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו בסגר טוטאלי. המדפים ריקים ברוב המרכולים באמריקה. הכלכלה בצניחה. מספר המובטלים קפץ במאתיים עשרים אחוזים ואנחנו, ע"פ התחזיות, רק בתחילת הדרך.

אמריקה נכנסה לפאניקה, ובצדק. קשה למצוא מדינות באמריקה שהוירוס לא השפיע עליהן, אבל כנראה אנחנו בארה"ב עוד רחוקים מהשיא. ראש עירית ניו יורק, ביל דה בלאזיו, טוען כי ההתפרצות תהיה "הרבה יותר גרועה" באפריל ומאי. אמריקאים רבים פוטרו, חלקם הוצאו לחופשה ללא תשלום, אין עבודות חדשות בנמצא. מי שיש לו כסף מצטייד באוכל וציוד רפואי. עדיף להיות מוכנים.  בתי הספר הציבוריים נסגרו. בניו יורק סיטי יש 1.1 מיליון תלמידים שיש להם מפעל הזנה חינמי בבית הספר, בוקר וצהריים מוגשים לכל תלמיד בלי לבדוק בכלל את הרקע הכלכלי שלו. כרגע מאפשרים לכל תלמיד להגיע לכל בית ספר בסביבת ביתו כדי לאסוף ארוחה. מצד שני מזהירים מהתקהלות ומיציאה מהבית. הבחירה היא בין להסתכן לבין להישאר רעב כי חלק מהמשפחות לא יכולות להרשות לעצמן לרכוש מזון, בטח לא לספק ארוחה חמה לכמה ילדים כל יום. ובכלל לא ברור שהפרוייקט הזה יוכל להימשך. 

 

צילום: shutterstock

צילום: shutterstock

עכשיו התחילו לסגור את הגבולות בין אמריקה ומקסיקו. הרבה מאוד מתעשיית המזון האמריקאית מתרכזת במקסיקו, בטח הירקות הטריים והתירס. כרגע עדיין אפשר לשנע מזון, אבל מי יודע לכמה זמן? מי יודע אם מחירי האוכל יעלו יותר מכפי שכבר עלו? גם ככה שק אורז שעולה בדרך כלל בין עשרים לעשרים וחמישה דולר נמכר עכשיו באמזון בחמישים ושישים דולר. אוכל בסיסי הופך למותרות.

מפחדים ונערכים לביזה

המצוקה הכלכלית והשעמום יכולים להביא לביזה, זה מה שברור לכולם. בזכות התיקון השני לחוקה יש באמריקה כרגע הרבה נשק (ורבים, רבים מדי, רוכשים עוד נשק עכשיו), ובזכות הקורונה יש הרבה יותר עוני והרבה יותר נערים משועממים. ובעיקר יש הרגשה של "מה כבר יש לי להפסיד": אין לי כלום, ההורים שלי מובטלים, אין לי עתיד, אין לי ביטוח רפואי ולכן אם אהיה חולה אני לא אוכל לשלם על הטיפול. מה שנשאר לי זה לשבור חלון של חנות ולגנוב ממנה. נכון לעכשיו, הנשיא דונלד טראמפ מנסה להרגיע אנשים. שר האוצר שלו הכריז על מדיניות של לתת לכל מבוגר אמריקאי מענק של  1000 דולר ולכל ילד מענק של 500 דולר. אבל כמו שעובד בבניין שבו אני מתגורר הסביר לי, דמי השכירות לדירה קטנה בברונקס הם 1400 דולר, לזה נוספת הוצאה של כ-300 דולר על אוכל, ומאה דולר לפחות לתשלום חשבון החשמל והסלולרי. אם מחר מפטרים אותו אין לו שום חסכונות ואין לו רשת ביטחון משפחתית בארה"ב אז הוא יצטרך פשוט להפסיק לשלם על הכל. אותו מענק חד פעמי שקיבל לא יציל אותו, ולא יעזור לו. וכמוהו יש עשרות מיליונים בכל רחבי ארה"ב.

הרכבת התחתית בניו יורק בעקבות משבר הקורונה. צילום:shutterstock

הרכבת התחתית בניו יורק בעקבות משבר הקורונה. צילום:shutterstock

הבעיה בארה"ב קשה, הבעיה בניו יורק אולי לא ניתנת לפתרון: לבתי חולים אין מספיק מסכות ומכונות הנשמה, אין מספיק מיטות, אין מספיק מקום למספר החולים שאפילו ההערכות הנמוכות ביותר צופות. בשישה עשר לחודש היו בניו יורק 950 חולים מאובחנים. שבוע לאחר מכן יש כבר 10,536 והמספרים רק עולים.

מספר הנדבקים הצעירים בניו יורק גבוה משמעותית מבכל מקום אחר באמריקה. מי שאחראיות לזה הן, בין היתר, השכונות בורו פארק,  וילאמסבורג וקראון הייטס שבברוקלין שבהן ריכוז גדול של אוכלוסיה יהודית חרדית שחיה בצפיפות, ושלא הקפידה על קיום ההוראות והמשיכה לקיים תפילות ואירועים המוניים. וזה מסביר את הכול, הבעיה הפסיקה להיות הוירוס עצמו. רבים הגיעו למסקנה שארה"ב נכשלה בעצירת המגיפה, שהוירוס לא ייעצר, שאלפים ימותו. השאלה עכשיו היא מתי מערכת הרפואה תתמוטט. מתי העומס יהיה גדול מידי ואי אפשר יהיה לטפל יותר באנשים.

***

אלו ימים קשים במיוחד לנשים במעגל האלימות. נשים וילדים שההסתגרות בבית עם בעל או אבא מכה קשה להם שבעתיים. מרגישה שאת צריכה סיוע? אזן קשבת? התקשרי 6724* קו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף  24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת.