בהספד על מותה של רות ביידר גינסבורג ב”גרדיאן״ הבריטי, נכתב ששופטת בית המשפט העליון המנוחה ״זנחה את דתה״.

אין דבר רחוק יותר מהאמת.

ביידר גינסבורג, שנפטרה ביום שישי בגיל 87 לאחר 27 שנים בבית המשפט העליון, לא הייתה ידועה בהקפדתה על שמירת מצוות, אך יהדותה הייתה מרכיב מרכזי בחייה: היא דיברה לעתים קרובות על האופן בו ערכים יהודיים מעוררים בה השראה, ופעלה למען מטרות יהודיות ולמען ארגונים יהודיים.

כפי שגינסברג נהגה לציין בנאומיה, היא הייתה השופטת היחידה שעל דלת משרדה נקבעה מזוזה. ועל קיר משרדה היה תלוי פוסטר ועליו הציווי התנכ"י: "צדק, צדק תרדוף". באחת מישיבות בית המשפט, הופיעה עם צווארון עליו רקום פסוק זה.

"אני שופטת שנולדה, גדלה וגאה בהיותי יהודייה", היא כתבה במאמר שפירסם הוועד היהודי אמריקני (AJC) בשנת 1996. "הדרישה לצדק עוברת כחוט השני לאורך המסורת היהודית כולה. אני מקווה שבשנותי על כס בית המשפט העליון של ארה"ב, יהיו לי הכוח והאומץ לשמור על עקביות בשירותה של דרישה זו".

לעתים היא נהגה לשאול בחצי חיוך, "מה ההבדל בין מנהל חשבונות מאזור תעשיית ההלבשה בדרום ניו יורק לבין שופט בבית המשפט העליון? ההבדל הוא רק דור אחד".

יהודים בכל רחבי ארה"ב שמעו על מותה של ביידר גינסבורג שעה שהתכוננו לתפילות ראש השנה או לארוחת החג. בבתי כנסת רבים, רבנים כבר הקליטו מראש את הדרשות שלהם לתפילות ששודרו באופן מקוון בלבד.

הרב מייקל לץ תיאר בטוויטר איך אחד מעמיתיו "רץ לבימה" עם פתק שנתלש מפנקס ספירלה, ועליו כתוב בכתב יד "RBG נפטרה".

"בכיתי ושיתפתי את החדשות עם הקהילה", כתב לץ. "ואז קראתי לכולנו לברך את זכרה של RBG בכך שנשמש כוח למען צדק, שוויון וכבוד האדם".

רבים חשו שהחדשות על דבר פטירתה של ביידר גינסבורג מחייבות אותם לחרוג ממנהגי החג, או לזנוח את הדרשות שהכינו לטובת מסרים חדשים שיעלו על נס את זכרה.

בניו יורק, החזנית אנג'לה בוכדל, מבית הכנסת המרכזי, שרה את תהילים ק"נ לפי מנגינת "הללויה" של לאונרד כהן כשברקע מופע שקופיות של צילומים מחייה של גינסבורג. בניו ג'רסי, הרב מארק כץ מבית הכנסת 'נר תמיד' בבלומפילד החליף את ההפטרה שהוקלטה מראש, בקריאת ציטוטים מדבריה של ביידר גינסבורג לפי טעמי המקרא. בוושינגטון די.סי, במישיגן ובמקומות אחרים, ניצלו הרבנים והרבניות את דרשות החג כדי לדון במורשתה של ביידר גינסברג.

הדרשה שנשאה הרבה אנג'לה בוכדל

מילדותה ועד שנותיה האחרונות הייתה מעורבת ביידר גינסבורג בחיים היהודיים ובקשר עם ישראל:

כנערה, היא מילאה את תפקיד "הרב הצעיר" במחנה הקיץ, וכתבה חיבור על חשיבות זיכרון השואה.

ביידר גינסבורג נולדה בברוקלין בשנת 1933 וילדותה עברה עליה בשכונה היהודית מידווד. היא גדלה בבית יהודי שומר מצוות והלכה לבית הכנסת הקונסרבטיבי 'איסט מידווד ג'ואיש סנטר'. בחופשות הקיץ נהגה להשתתף במחנה Che-Ne-Wah באדירונדק, שם זכתה לכינוי הלא רשמי "הרב הצעיר" של המחנה, בו הנהיגה את תפילות השבת.

זמן קצר לאחר סיומה של השואה, כתבה גינסבורג הנערה בעלון בית הכנסת חיבור שכותרתו "עם אחד", שעסק בחשיבותו של עולם נטול דעות קדומות. היא פרסמה את החיבור מחדש בספרה “My Own Words” משנת 2016.

"אל לנו לשכוח את הזוועות שסבלו אחינו בברגן בלזן ובמחנות ריכוז נאצים אחרים", כתבה. "יכול להיות עולם מאושר, ויהיה עולם מאושר שוב, כאשר בני אדם ייצרו  קשר חזק זה עם זה, קשר שיהיה עמיד בפני דעות קדומות נרכשות או בפני נסיבות חולפות".

היא התאכזבה והתפכחה ממצוות היהדות בגיל 17 בגלל שנשים לא נספרו למניין בתפילה על מות אמה.

לא פעם, כשהתבקשה להסביר את הרקע לעבודתה החלוצית למען זכויות האישה, סיפרה ביידר גינסבורג כיצד הפסיקה לחוש זיקה לטקסי היהדות בגיל 17, בעת השבעה על מותה של אמה. ״הבית היה מלא בנשים״, היא סיפרה בנאום בבית הכנסת Sixth&I בוושינגטון בשנת 2008, אך למרות זאת, לא ניתן היה לקיים תפילה, מפני שלא נכחו שם עשרה גברים.

במעונות בקולג', היא חשה מופלית לרעה כשכל הנשים היהודיות שוכנו באותה קומה.

בשנתה הראשונה במעונות הסטודנטים של אוניברסיטת קורנל, ביידר גינסבורג גילתה שהיא ושאר הנשים בקומה שלה יהודיות כולן. היא סיפרה בסרט דוקומנטרי שנעשה על חייה שחשה שהנשים שוכנו יחד, "כדי שלא נזהם" סטודנטים אחרים.

רות ביידר גינסבורג צילום ליין גילברט 1977

רות ביידר גינסבורג צילום ליין גילברט 1977

היא ביקרה בישראל בשנות ה-70 לכינוס על משפט העברי, ושבה לבקר פעמים נוספות.

כעורכת דין שהתמקדה בזכויות נשים ואף טענה בתיקים שונים בעניין זה בפני בית המשפט העליון, מילאה ביידר גינסבורג תפקיד פעיל באירועים שארגן הקונגרס היהודי האמריקני בשנות ה-70 בענייני שוויון חברתי. במהלך אותו עשור היא גם ביקרה לראשונה בישראל והשתתפה בכינוס שעסק במעמד הנשים לפי חוקי ההלכה ולפי החוקים החילוניים בישראל ובאמריקה.

מאז אותו ביקור נסעה ביידר גינסבורג לישראל פעמים רבות והשמיעה את קולה בנושאים הקשורים למערכת המשפט הישראלית. בשנת 2000, היא זכתה לאות כבוד מהכנסת, לצד פמיניסטיות יהודיות ישראליות ואמריקניות אחרות. חמש שנים אחר כך היא הייתה חלק מקבוצת משפטנים שיעצה לישראל שלא לאמץ חוקה בסגנון אמריקני, מפני שחוקה כזו תגרע ממידת החופש שניתנת לשופטים. באירוע שנערך בנושא היא אמרה, "אני מעריכה את ישראל, ואני מעריכה את אהרון ברק", מי שהיה נשיא בית המשפט העליון.

אותו אהרון ברק העניק לה בשנת 2017, פרס מפעל חיים מטעם 'קרן פרס בראשית' בישראל. היא הייתה אמורה לקבל את 'פרס בראשית' עצמו, שזכה לכינוי 'פרס נובל היהודי', אך סירבה כי חששה שקבלת פרס בסך מיליון דולר עלול להפר את כללי האתיקה השיפוטית.

תרומת השופטת לאוסף מוזיאון העם היהודי (לשעבר בית התפוצות) לתערוכה שתוקדש לגדולי היהודים שתרמו לאנושות

השופטת ביידר גינסבורג תרמה לפני מספר חודשים את צווארון הגלימה המפורסם שנהגה לשים על גלימת השופטת שלה לאוסף מוזיאון העם היהודי (לשעבר בית התפוצות) לתערוכה שתוקדש לגדולי היהודים שתרמו לאנושות. צילום זיו כץ 2020

 

כשחייל רצה לחבוש כיפה בצבא, ביידר גינסבורג עמדה לצדו בבית המשפט.

בשנת 1984 ד"ר שמחה גולדמן, חייל יהודי, נלחם בבית משפט נגד מדיניות הצבא שאסרה עליו לחבוש כיפה בעת מילוי תפקידו. רוב שופטי בית המשפט לערעורים,  בו שימשה ביידר גינסבורג כשופטת, סירבו לדון בעניינו, אך ביידר גינסבורג הסתייגה בדעת מיעוט מנומקת.

"מפקד צבאי הצהיר כעת כי חבישת כיפה, כפי שחבש ד"ר גולדמן ללא תקריות לאורך כל שנות שירותו הצבאי, היא בלתי נסבלת", היא כתבה. "ההצהרה מצביעה לכל הפחות על אדישות וחוסר רגישות לאמונתו הדתית של ד"ר גולדמן".

היא מילאה תפקיד גם בפרשת ג'ונתן פולארד, בה הורשע פולארד, איש מודיעין יהודי אמריקני, בריגול למען ישראל. פולארד נידון למאסר עולם, ובית המשפט לערעורים שבו ישבה ביידר גינסבורג דחה את ערעורו על גזר הדין.

היא ובעלה שלחו את ילדיהם לבית ספר יהודי.

בראיון עם JTA בשנת 1993, כשעלתה מועמדותה של ביידר גינסבורג לבית המשפט העליון, תיאר בעלה, מרטין גינסבורג, את המשפחה כ"לא מאד שומרת מצוות", אך ציין שהם נוהגים להשתתף בליל סדר מסורתי עם קרובי משפחה. מאוחר יותר בחייה, בשנת 2015, כתבו ביידר גינסבורג והרבּה לורן הולצבלט פרשנות פמיניסטית לסיפור הפסח.

בני הזוג גינסבורג שלחו את ילדיהם ללמוד בבית ספר יהודי כשגרו באזור ניו יורק, אך מרטין גינסבורג אמר שכשעברו לוושינגטון, לאחר שהילדים גדלו, הם בחרו שלא להצטרף לאף אחד מבתי הכנסת.

Supreme Court Justice Sonia Sotomayor stops to greet Justice Ruth Bader Ginsburgh at the conclusion of a reception in the East Room of the White House, August 12, 2009. (Official White House Photo by Pete Souza)  This official White House photograph is being made available only for publication by news organizations and/or for personal use printing by the subject(s) of the photograph. The photograph may not be manipulated in any way and may not be used in commercial or political materials, advertisements, emails, products, promotions that in any way suggests approval or endorsement of the President, the First Family, or the White House.

השופטת רות ביידר גינסבורג ובעלה מרטין גינסבורג בקבלת פנים בבית הלבן בשנת 2009  (Official White House Photo by Pete Souza).

בשימוע שנערך לקראת אישור מינויה, היא דיברה על האופן בו השפיעה המורשת היהודית שלה על דעותיה בתחום זכויות האזרח.

כשהופיעה בפני הסנאט בשנת 1993, סיפרה ביידר גינסבורג כי אבותיה ״ראו את הנולד ועזבו את המולדת הישנה, כשהבינו ששמירה על מסורת ואמונה יהודית משמעה חשיפה לפוגרומים ולהכפשת ערכם האנושי". במהלך השימוע היא דיברה על התקופה שבה מועדוני קאנטרי קלאב באמריקה אסרו על קבלת חברים יהודים, ואמרה: " אם היית יהודי באמריקה בתקופת מלחמת העולם השנייה, לא יכולת שלא לגלות רגישות לאפליה".

בנאום שנשאה מאוחר יותר באוניברסיטת ברנדייס, אמרה ביידר גינסבורג שלואי ברנדייס, השופט היהודי הראשון בבית המשפט העליון (ושעל שמו נקראת האוניברסיטה), העניק השראה לעבודתה המשפטית למען זכויות אזרח וחירויות אזרח.

בית המשפט העליון בארה"ב בשנת 2009

בית המשפט העליון בארה"ב בשנת 2009

היא המשיכה להיות מעורבת בהנצחת זכר השואה.

בזמן שירותה בבית המשפט העליון, התנדבה לא פעם ביידר גינסבורג לסייע למוזיאון השואה בוושינגטון. בשנת 1993, חודשים ספורים לאחר צירופה לבית המשפט, היא העניקה את מדליית זיכרון השואה לאמילי שינדלר, אלמנתו של אוסקר שינדלר, שסיפור הצלת יהודים על ידו בתקופת השואה הונצח בסרט "רשימת שינדלר".

בשנת 2004, היא נשאה נאום במוזיאון ביום הזיכרון לשואה על תפקיד החוק במניעת זוועות: "במאמץ לנקז וליבש את המים העכורים של הדעות הקדומות והדיכוי, עלינו להישען על אמות מידה מעשה ידינו  - על חוכמת החוקים שלנו ועל הגינותם של מוסדותינו, על מחשבותינו המנומקות ועל תחושות לבנו", אמרה. "אנחנו נמשיך לשאת, כניצוץ מתמיד, את זיכרונות הרוע שאותו אנו רוצים לגרש מעולמנו. במאבקנו הארוך למען עולם צודק יותר, הזיכרונות שלנו הם המשאבים החזקים ביותר שבידינו".

היא ניהלה משפט דמה של שיילוק מ'הסוחר מוונציה'.

במסגרת הפקת תיאטרון חגיגית של ׳הסוחר מוונציה׳ של שייקספיר, עמדה ביידר גינסבורג בראש הרכב בית משפט מדומה לערעורים, שהתכנס לדון בהרשעתו של שיילוק, הדמות היהודית הסטריאוטיפית במחזה. האירוע התקיים במסגרת חגיגות לציון 500 שנה לגטו היהודי ההיסטורי בוונציה.

בית המשפט של  ביידר גינסבורג, בניגוד לזה של שייקספיר, פסק לטובתו של שיילוק.

הנכדים קראו לה 'בּאבּי'.

בשנים האחרונות הפכה ביידר גינזבורג לאיקון תרבות ליברלי ונודעה בפי רבים בכינוי "Notorious RBG". אך נכדתה, קלרה ספּרה, העניקה נקודת מבט אישית יותר על שופטת בית המשפט העליון במאמר שכתבה ב-2018: "אתם אולי מכירים אותה כשופטת רות ביידר גינסבורג, או בשם החיבה שלה "Notorious RBG", אבל בשבילי היא בּאבּי", כתבה ספּרה, בעצמה עורכת דין, במגזין גלאמור. "בּאבּי שאיתה אני מבלה בתקופת החגים. בּאבּי שלקחה אותי לראות את המחזמר 'ספר המורמונים', ושתינו צחקנו עד שבכינו. בּאבּי שאוהבת ללכת לסרטים. בּאבּי שאני סתם נהנית להשתטות איתה. פשוט בּאבּי כמו כל בּאבּי אחרת.״