מיוחד לאון לייףמנכ"לית רשת בתי החולים הפרטית הגדולה בסין: 'אם רוצים לחזור לחיים רגילים, צריך להתחסן'

הפרויקט המיוחד של און לייף, ארגון גשר ו-JTA (סוכנות הידיעות היהודית) שחושף אתכם לנשים יהודיות משפיעות מרחבי העולם ממשיך, והפעם ראיון עם רוברטה ליפסון הבעלים והמנכ"לית של רשת בתי החולים והמרפאות הפרטית הגדולה בסין (United Family Healthcare) ששוויו הוערך ב1.4 מיליארד דולר (נכון ליוני 2020). ליפסון (64), יהודייה אמריקאית, עברה לסין בשנת 1979 ומאז היא יזמת ומנהלת בתחום הבריאות, מביאה פעם אחר פעם את הבשורה לרפואה הפרטית בסין, תחום שרק הולך וגדל ככל שהחיים בסין מופרטים. 

עיני העולם כולו נשואות לסין מאז שיצאה משם המגפה שהשתלטה על חיינו, בהמשך הכתבה נשאל את ליפסון על ההתמודדות בסין עם הקורונה, איך הגיעו למצב של אפס הדבקה בקהילה והאם שם ייחייבו את כולם להתחסן אבל קודם לכן איך בכלל מגיעה יהודייה אמריקאית מניו יורק לחיות בסין כשעוד הייתה נאמנה כל כולה לקומוניזם ולמדיניות 'הילד האחד.'

הכל התחיל במפגש שלכאורה אפשר היה לכנותו 'מקרי' אבל הוא זה ששינה את חייה של ליפסון לעד. "נסעתי לאוניברסיטת קורנל למפגש היכרות לפני הלימודים שם ובמעונות הסטודנטים בהם שהיתי הכרתי סטודנטית ממוצא סיני, שהוריה היגרו לארה"ב מסין", היא משתפת. "מאחר שגדלתי בסביבה מאוד הומוגנית - כ95% מהתלמידים שלמדו איתי בכיתה בתיכון היו ממשפחות יהודיות אמידות שהוריהם או סביהם היגרו לארה"ב - זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בקבוצה שכללה אנשים מרקעים שונים. התיידדתי עם הצעירה הזו, והתחלתי להתעניין בהבדלים בין החוויה היהודית האמריקאית והחוויה הסינית האמריקאית". 

אחרי שלמדה מנהל עסקים, בחרה ליפסון לטוס לסין כדי לממש את מה שהפך לעניין המרכזי בחייה ומאז לא חזרה להתגורר בארה"ב: "הגעתי לכאן בדיוק כשהענק הזה, הענק הסיני, התעורר מתרדמה ארוכה, והתלהבתי לקראת מה שעומד לקרות כאן. כמו כן גיליתי שבתור אדם פרטי וכבעלת עסק קטן יכולתי לסייע לקידמה ולהניע דברים. הרגשתי שאולי יש לי תפקיד מועיל למלא, אולי אפילו תפקיד חשוב, מעצם היותי כאן והאלטרנטיבה, לחזור לארה"ב ולתהות מה אעשה שם, פשוט לא הייתה מלהיבה באותה מידה. והסיפור הזה ממשיך להתפתח גם עכשיו, אז למה שאעזוב?".

תחילה עסקה בייבוא ציוד רפואי שלא היה בסין לרופאים זרים ולאלו המקומיים שהתעניינו במכונות אולטרה סאונד, מוניטורים ומכשירים רפואיים אחרים. לסינים היו באותה תקופה בקושי מכשירי רנטגן ישנים. לרעיון להקים בית חולים פרטי הגיעה אחרי שליוותה חברה בלידה שלה בבית חולים ציבורי בסין וראתה איך נשים סיניות יולדות. את שלושת ילדיה היא עצמה ילדה בארה"ב אבל היא הבינה שגם לנשים הסיניות מגיעים הסטנדרטים והניסיון שיש במערב. "החלטתי שיש מספיק הזדמנויות פשוטות לשפר את המערכת, ושוק קטן - לפחות מבחינת הקהילה הבינלאומית - שהיה בעל ביטוח טוב, שאפשר לי לבנות בית חולים קטן בסין בו סופק טיפול ראשוני, טיפול ליולדות ורפואת ילדים".

באותה תקופה הונהגה בסין מדיניות 'הילד האחד' אבל ליפסון גידלה שם את שלושת בניה. היום היא מודה שלא מעט אנשים סינים סביבה קינאו בה. במהלך השנים הערכות מדברות על כמאה מיליון תינוקות, רובן בנות, שהומתו, נמסרו לאימוץ או הושלכו לרחובות כיוון שבני המשפחה לא רצו בהן או העדיפו לגדל בן אחד על פני בת אחת. החברה הסינית מתמודדת עד היום עם מיליוני רווקים סינים מול מיעוט רווקות סיניות בשל אותה מדיניות. ליפסון עצמה לקחה חלק בטיפול באלו שהפכו יתומים או הושלכו לרחוב אחרי שבחרה לספק טיפול חינם לאותם ילדים במרפאות ובבתי החולים שפתחה. "ילדים רבים נמסרו לאימוץ בגלל מומים מולדים, כאשר למשפחות לא הייתה אפשרות לטפל בהם. כיום אנו רואים צמצום גדול באוכלוסיית בתי היתומים כיוון שאם במשפחה יש ילד עם מוגבלות או שהם קיוו שיהיה בן זכר יורש במשפחה, עדיין יש להם סיכוי ללדת ילד שני ובמקרים רבים גם ילד שלישי. לכן יש הרבה פחות ילדים שנמסרים לאימוץ".

ניהול נשי

את החברה הראשונה שלה היא הקימה עם שותפה, אליזבת' סילברברג, והיא מציגה עד היום מודל של ניהול נשי לא מתנצל. "נשים יזמות בסין זו תופעה, יש נשים שנהיו מולטי-מיליונריות בזכות עצמן. אין לי את המספרים אבל זה שיעור גבוה משמעותית ממקומות אחרים בעולם". כיום 70% מהמועסקים אצלה בחברה הן נשים, ובדרגי הניהול ישנן 60% נשים. "אחד הסודות להצלחתנו המוקדמת היה שאנחנו נתנו בחברה שלנו הזדמנויות לנשים להתפתח כאשר בתאגידים סיניים לא היו הרבה הזדמנויות כאלו שהיו פתוחות בפניהן".

גם בסין נאלצות נשים להיאבק על מקומן סביב שולחן מקבלי ההחלטות אולם לדבריה המצב השתפר שם מאוד, גם בממשל וגם במגזר העסקי. העובדה שגם אצלנו בישראל נשים צריכות להיאבק על מקומן בזירה העסקית לא זרה לה: "לפני 15 שנים נסעתי לישראל להיפגש עם מספר חברות, ולא הייתה חברה אחת בה הייתה אישה מנהיגה. אני בטוחה שגם בישראל המצב השתפר מאז אבל זה אתגר לנשים בכל העולם".

ציונות במזרח הרחוק

ליפסון גדלה בפרבר של העיר ניו יורק באזור שרובו אוכלס על ידי משפחות יהודיות. "למדתי בבית ספר חילוני, ציבורי ובנוסף שלושה ימים בשבוע הלכתי אחרי הלימודים לבית ספר יהודי. בקיץ הייתי משתתפת ב"מחנה רמה" (camp ramah) שהוא מפעל מחנות הקיץ של התנועה הקונסרבטיבית. המשפחה שלי לא הייתה מאוד דתית אבל בהחלט מאוד ציונית, מאוד יהודית מבחינה תרבותית. הזהות היהודית הייתה תמיד חשובה לנו כמשפחה, ולי באופן אישי. אחותי למעשה רק לאחרונה הוסמכה לרבנות, בגיל 75, היא 'רבה' באזור ניו יורק". אחיה ואחותה של ליפסון מתגוררים בארה"ב, בניה שנולדו בסין גרים כרגע בקניה, מקסיקו ואנגליה אבל לדעתה הם ישובו לחיות בסין: "שלושתם רואים את סין כבית שלהם, ולכן אני מצפה שכולם יחזרו, בסופו של דבר".

את היהדות שלה היא הצליחה "לתחזק" גם בסין. העובדה שהיא רחוקה מהקהילה שלה לא הרפתה את ידיה וזמן קצר אחרי שהגרה לשם היא ייסדה את קהילת בייג'ינג עבור יהודים מכל הזרמים שהתגוררו במדינה המרוחקת. את ליל הסדר המשותף הראשון הם חגגו יחד אי אז ב-1980 ומאז הם מציינים חגים יחד ומתחזקים בית תפילה ובית ספר של יום ראשון (Sunday school) לילדים מגיל 4 בקהילה. רק לאחרונה הוקם בעיר בית חב"ד שמהווה תחליף ליהודים אורתודוקסיים. כיום מונה הקהילה 160 משפחות.

לישראל הגיעה לא מעט פעמים. יש לה חברים וקרובי משפחה בארץ אבל היא מהססת כשהיא מדברת על המדינה: "אני חושבת שישראל עשתה דברים גדולים בדרכים רבות. יש הרבה דברים, תרבותית, שאני מזדהה בהם עם ישראל. יש גם ענייני מדיניות שאני לא מסכימה איתם, במובן של המנהיגות הנוכחית בישראל. וזה בסדר, כי יש דברים רבים שאני לא מסכימה איתם בנוגע למנהיגות הנוכחית של מולדתי או המדינה המאומצת שלי". בעבר עבדה בפרויקטים משותפים עם מפעלי ים המלח, עם חברה אחרת בנתה סכר גדול בטיבט וגם עבדה יחד עם חברה שלישית למוצרים רפואיים. כיום אין לה עסקים משותפים עם אף חברה ישראלית, בין היתר כי מכרה את כל האגפים בחברה שעסקו בייבוא מוצרים ומכשירים רפואיים.

רוברטה ליפסון - הקימה קהילה יהודית לפני ליל הסדר הראשון שלה בבייג'ינג. 

להיות אמריקאית בסין בתקופת הקורונה

כשאני שואלת על היחסים בין ארה"ב לסין סביב מגפת הקורונה, מתגנבת נימה של ייאוש לדבריה של מי שמשמשת שנים רבות גשר בין שתי המדינות: "ההתדרדרות ביחסים בין ארה"ב, ובעיקר בין ממשל טראמפ, לסין בתקופת הקורונה היא דבר רע ועגום. בשנתיים האחרונות דאגתי מכך שטראמפ לוקח דברים לקיצוניות ומביא אותנו לסף מלחמה. אני חושבת שסין הייתה מאוד סבלנית עם ארה"ב, סבלנית לעלבונות החוזרים ונשנים ולעלבונות חסרי בסיס. זה לא אומר שסין צדקה בכל הדברים שעשתה, ובעבר גם הצלחנו לנהל דיונים מועילים ובוגרים לגבי דברים שהיוו בעיה בתחום יחסי המסחר ואף בתחום זכויות האדם".

ליפסון מסמנת אשם עיקרי אחד במצב: "טראמפ ניגש ליחסים האלו בדרך מאוד מזיקה ומסוכנת ואם ידחפו יותר מדי רחוק זה יהיה אפילו יותר מסוכן עבור כולם". לדברי היזמת האמריקאית, במהלך 3-4 השנים האחרונות, ממשל טראמפ קיצץ בתקציב פעילות הבריאות הציבורית ופגע בתפקוד ה-CDC (המרכז לבקרת מחלות ומניעתן; הגוף המרכזי האחראי על יידוע הציבור על מחלות מדבקות, כגון הקורונה), מהלך שפגע אנושות ביכולת להדוף את המגיפה: "בעבר, היו הרבה מומחים אמריקאיים ופקידי ממשל מה-CDC ששהו בסין ויכלו לסייע בעת מגפות. הייתי כאן בעת התפרצות הסארס, והייתה לנו אפשרות לתאם ולשתף מידע בין המדינות, לסייע אחת לשנייה. היו מספיק אנשים בשטח עם ניסיון ישיר בטיפול במגיפות אבל כשהקורונה הגיעה, למעשה לא היה כאן אף אחד. כל האנשים שהייתה להם הבנה של תחום בריאות הציבור, ושהיה להם קשר ישיר עם האחראים הסינים לבריאות הציבור נעלמו, כך שלא היה שום תיאום ושיתוף מידע. באותו זמן ארה"ב נסוגה מהתמיכה שלה בארגון הבריאות הבינלאומי, כך שקיבלנו מעט מאוד מידע. זה פגע מאוד במאמצים לבלום את המגיפה, לא רק בארה"ב אלא גם בשאר העולם כי לא היה לנו מידע מיד ראשונה".

מהניסיון שלך בסין מה היית ממליצה לעשות בארה"ב כדי לבלום את ההתפשטות?

"אני ממליצה שטראמפ יתפטר מחר, ושביידן ייקח את המושכות, ושאנשים מבוגרים יתחילו לנהל את המערכה".

ליפסון מספרת שבסין אין הדבקה מקומית יותר ובמידה ומתגלים חולים חדשים, שרשראות ההדבקה נקטעות מיידית וביעילות: "אין העברה מקומית, ואני יכולה לומר זאת בביטחון מלא כי אני במערכת הבריאות. גם אם יש העברה מקומית איתור המגעים (contact tracing) הוא מעולה ומערך הבדיקות הוא מעולה. כך שזה מדהים אותי ומביך אותי לראות עד כמה ארה"ב נכשלה בטיפול במגיפה".

בסין אין קיצורי דרך או חיפוף בכל מה שקשור לטיפול בקורונה. "כולם לובשים מסיכות ויש בטלפונים 'אפליקציית בריאות' שאומרת לך בדיוק היכן היית - אם היית במקום שיש בו התפרצות, אם היית מחוץ למדינה במשך 14 הימים האחרונים, אם הייתה לך תשובה חיובית או שלילית לבדיקת קורונה ומתי... ובכל מקום את צריכה להראות את ה'חץ הירוק' באפליקציה לפני שיתירו לך להיכנס, כך שאת יודעת שאנשים מסביבך אינם חולים בקורונה. זה דבר מדהים".

לפני כשבוע הייתה ליפסון בכנס בריאות בהשתתפות 4,000 אנשי רפואה. כל הנוכחים נדרשו להציג תוצאה שלילית לקורונה. לדבריה עד היום עשתה כעשר בדיקות קורונה. כשנסעה להצביע בבחירות בארה"ב, היא התקשתה לחזור. הסינים דורשים לקבל בשגרירות אישור לתוצאה שלילית לקורונה 48 שעות לפני הטיסה. פעמיים היא לא הצליחה לקבל את התשובות מהמרפאות האמריקאיות בזמן והטיסה שלה נדחתה. "כשחזרתי לסין, בניגוד לארה"ב, לא 'הציעו' שאבודד עצמי ל-14 ימים. שם, ברגע שאת יורדת מהמטוס, הדבר הראשון שאת עושה זה לעבור בדיקת קורונה. גם אם התשובה היא שלילית, מעלים אותך על אוטובוס שמסיע אותך למלון מיועד שאורגן על ידי הממשלה. את הולכת לחדר, ושם את נשארת במשך 14 יום לבדך או עם בן זוגך וילדיכם, במידה ונסעתם ביחד. את נשארת שם ואת לא יוצאת עד שיש לך שתי תוצאות שליליות, וכשאת יוצאת, את מקבלת את החץ הירוק באפליקציה. כך שאף אחד לא מכניס את המחלה לסין". על הנושא, שקרוב לליבה, היא מדברת בנחישות, אך כשהיא מסיימת את דבריה היא מיד צופה את הביקורת: "יש אנשים במערב שאומרים שזו פגיעה בזכויות אדם. לדעתי גם אשפוז בטיפול נמרץ ומוות הם פגיעות בזכויות אדם. אני מאוד מעריכה את מה שזמין כאן".

ליפסון עצמה התחסנה בחיסון הסיני נגד קורונה כבר באוגוסט האחרון. היא מביעה הערכה גדולה לכך שהחיסונים נמצאים כבר בישראל ומעריכה שבסין אמנם אין כרגע חיסון חובה, אבל מרבית האוכלוסייה תבקש להתחסן כדי לזרז את החזרה לשגרה. "בשלב הראשון יחסנו את אלו שנוסעים לחו"ל כי כאמור אין הדבקה מקומית ואת אלו שנמצאים בחזית המאבק (רופאים, שוטרים, וכ'). החיים בסין חזרו לשגרה, אני מתפללת שכך יהיה בקרוב גם בעולם כולו."  

סייעה בהכנת הכתבה שני צור