בדרך כלל עיתונאים הם אלו שמספרים את הסיפור ולא מושאי הסיפור אבל במקרה של הייבי בוזו, עיתונאית סורית שביקרה השבוע לראשונה בישראל, הסיפור האישי שלה שווה סיפור לא פחות. היא נולדה בדמשק, היגרה בגיל תיכון לארצות הברית ואז חזרה לבירה הסורית כמה שנים לפני תחילת המלחמה. בתקופה הזו הגישה תכנית רדיו ראשונה מסוגה בתחנת MIX FM שעסקה בעיקר בצעירים, משם עברה לערוץ טלוויזיה בשם SHAM TV עד שהמשטר סגר את התחנה. התחנה הבאה הייתה ALMASHREQ TV שם הגישה שתי תכניות לייף סטייל ותכנית לצעירים. "באותה תקופה המשטר הסורי ניסה לקחת 92% מהערוץ, ואיימו על הבעלים שאם זה לא יקרה הערוץ ייסגר. כמובן שהבעלים סירב שייקחו לו את הערוץ ועוד בחינם, וכך הערוץ נסגר על ידי המשטר. כל כתבי החדשות שעבדו בערוץ באותה תקופה, נעצרו," מספרת בוזו. "באותה תקופה הייתי פעילה בפייסבוק והתחלתי לכתוב על הטבח שעושה המשטר הסורי נגד האזרחים בעיר הסורית דרעא. התחילו איומים על חיי, ולא רק חיי אלא חיי משפחתי ורציתי להגן עליהם אז בחרתי לעזוב. תחילה לאמירויות ואז לארה"ב."

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Hayvi Bouzo هيفي بوظو (@hayvi_bouzo)

מראיינת את נועה קירל במהלך טקס מיס יוניברס, אילת. 

ספרי לי איך ברחת מסוריה?

"דוד שלי שמע ששמי הוא מהשמות המבוקשים על ידי המשטר הסורי, בעקבות מה שכתבתי על רצח אזרחים תושבי העיר הסורית דרעא. זה כמובן הכעיס מאוד את המשטר שבאותה תקופה הוציאו להורג עיתונאים שכתבו על זה. אני יצאתי בול בזמן מסוריה, ואף אחד לא עשה לי שום דבר. אך אם הייתי מאחרת ונשארת עוד קצת זמן, אז מזמן לא הייתי בחיים."

בוזו לא באה ממשפחה טיפוסית סורית, זה מסביר במשהו את הקוסמופוליטיות שלה וגם את דרכה להינצל

"משפחתי נחשבת למשפחה מעורבת - אבא שלי כורדי, אמא חלאבית וגדלה בשכונת היהודים בחלב. סבתא מצד אבא משורשים טורקיים, כך שאנחנו מאוד מעורבבים. וזה נגד הזרם בסוריה, כי כולם צריכים להיות תחת זהות אחת, זהות סורית מאוחדת. אנחנו כמשפחה מאוד שונים בנוף הסורי. במפתיע עזר לנו שאנחנו חצי כורדים כי בראשית המלחמה המשטר לא עצר כורדים, פתאום הם הפכו למקובלים אצלו, למרות שהכורדים תמיד היו אויבים בעיני משטר אסד.  המשפחה שלי משפחת בוזו נחשבת למשפחה גדולה, היה שר ממשפחת בוזו, עיתונאי ספורט מאוד מפורסם. ובגלל שאני עיתונאית מפורסמת המחזיקה האזרחות אמריקאית לא קרה לי כלום. אבל אחרי שעזבתי את סוריה המשטר הרג הרבה עיתונאים שכתבו כמוני על פשעי המשטר. ייתכן ואם הייתי נשארת לא הייתי היום בחיים. עד היום יש לי סיוטים על מה שהיה יכול לקרות לי באותה תקופה אם הייתי נשארת."

בארצות הברית היא מתמקמת בוושינגטון הבירה ומתחילה לעבוד ככתבת של ערוץ אוריינט בשפה הערבית. "אחרי תקופה הצלחתי לשכנע אותם להפיק תכנית בשם "אילמיחוואר" תכנית אירוח לפוליטיקאים ובעלי מעמד אמריקאים, עיתונאים ופרשנים. בין המרואיינים שר החוץ לשעבר ג'ון קרי, חברי הקונגרס והסנאט. ניהלתי את משרדי הערוץ "אוריינט" במשך עשר שנים, עד תחילת המגפה. מאז פרוץ מגפת הקורונה, אני עם הילדים שלי בבית, ואז עלה לי רעיון להתחיל לשדר פודקאסטים."

ובוזו לא סתם משדרת פודקאסטים, אלא בוחרת לדבר על שלום ועל דו קיום, והיא עושה זאת בשכנוע מוחלט גם עכשיו כשהיא יושבת מולי בתל אביב במסגרת ביקורה הראשון בישראל.

אימאן ספדי, עיתונאית ופעילה חברתית

"אני מאמינה בשלום. השלום הוא הדרך הנכונה להשגת מטרות ושיתופי פעולה בין מדינות ועמים. אני רואה את ישראל בעין אחרת ממה שמשווקים אותה בעולם הערבי."

יש לה מאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות השונות מכל מדינות המזרח התיכון מה שמוביל לביקורת ואהדה כאחד, בטח בנתיב החדש שבחרה לעצמה- 'שגרירה' של שלום.

"העוקבים דיברו בפתיחות נגד הדעות הקדומות וכל השקרים שסיפרו להם נגד ישראל והמדינות השכנות. אותם אנשים שפעם קראו לי טרוריסטית כי יצאתי נגד המשטר הסורי, מבינים היום שעבדו עליהם במשך שנים, והם מוכנים לפתוח את העיניים ולראות את העולם בעין יותר שקופה וברורה. כיום הם מדברים נגד המשטר בגלוי. כעיתונאית, אני רואה את השפעת השלום במזרח התיכון מקרוב, העוקבים שלי שואלים הרבה מאוד על השלום. רוצים לדעת על ישראל, סקרנים מאוד לגבי תהליכי השלום. הם יודעים היום מה זה חמאס ואירן, ושהם טרוריסטיים."

אחרי חתימת הסכמי אברהם בין ישראל למדינות המפרץ החלה לעבוד יחד עם שותף אמריקאי ליקו דורבסקי על תכנית טלוויזיונית בשם YALA (יאללה) שתשודר בערבית למזרח התיכון, תחילה ONLINE ובהמשך, כך הם מקווים, באחד מערוצי הסטרימינג. "המטרה שלנו לדבר על שלום ולהביא דמויות מרכזיות לתוכנית שהם השראה לאחרים בנושא השלום מהמזרח התיכון כולו. אני דואגת לארח מרואיינים מכל המדינות יהודים, ערבים, סונים, שיעים, דרוזים... מבחינתי פסיפס חברתי שמכיל כל האוכלוסיות יוצר את השלם. הרעיון לתוכנית הזאת הגיע מהאמונה מוחלטת בשלום כדרך להידברות,  והשאיפה היא שנהיה תכנית מיינסטרים בעולם הערבי. המטרה שלנו היא לקרב את הדעות והאנשים אחד מהשני, ולהביא את שיח השלום לתוך המזרח התיכון.

לכאן היא הגיעה בהזמנה של ארגון שאראקה, ארגון לא ממשלתי וללא מטרות רווח שנוסד בעקבות הסכמי השלום עם המפרץ על ידי מנהיגים חברתיים משם ומפה. מסביר דן פפרמן, מי שמנהל את הפעילות הגלובלית והתקשורתית של הארגון, " הארגון נוסד על מנת לתרגם את ההסכמים לרמה של האוכלוסיות ואנחנו יוזמים פעילויות ומחברים בין אנשים וארגונים כדי לתת לזה עומק ברמה של האדם הפשוט."  שמונה ימים הסתובבה בוזו בישראל, מאילת לכיסוי טקס מיס יוניברס, דרך מפגשים בכנסת, ביקור ברמת הגולן לתצפית מרחוק על מה שהיה פעם ביתה, ביקור במחסום ארז וגם מפגש עם נשים ישראליות משפיעות ושחקן ומפיק קולנוע אחד שביקשה לפגוש במיוחד- ליאור רז. במהלך הראיון שקיימה עימו וישודר בהמשך בYalla אמר רז- "אני יהודי ערבי."

איך את חושבת הסכמי אברהם, ישפיעו על המזרח התיכון ובמיוחד על מרוקו?

"למרוקו קיים קשר היסטורי עם מדינת ישראל, ויש בישראל כמעט מיליון ישראלים ממוצא מרוקאי, ובתוך מרוקו יש קהילה יהודית אצילית מאוד שחיה הרבה שנים ונמצאת שם עד היום. כך שמרוקו היא מקרה מיוחד, וזה יוביל להתפתחות שיתופי הפעולה בין שתי המדינות. ישראל היא מדינת הייטק והתפתחות טכנולוגית, המרוקאים זקוקים לזה, וזה ישפיע על הקשרים בין המדינות. בתחום החקלאות אני מאמינה ששווקים רבים ייפתחו לטכנולוגיה הישראלית . אני מאחלת לראות שיתופי פעולה תרבותיים, למשל: זמרים, שחקנים, סופרים ובעיקר שהדור הצעיר ייהנה מכל ההזדמנויות האלה."

מה דעתך על הפלסטינאים שמרגישים נבגדים, בגלל הסכמי השלום?

"היום דווקא נסעתי לעוטף עזה, ודיברתי עם פלסטינים שיהיו במעבר שם, ושאלתי מישהיא מה דעתך על השלום? והיא ענתה לי 'אנחנו רוצים שלום'.  תקשיבי יש לנו התקשורת השפעה כבירה. הקולות של מי שעומדים מהצד וקוראים לשיסוי והתנגדות לכל מה שנאמר על שלום השפיעו הרבה שנים אבל המציאות של הפוליטיקה הערבית הישנה שייכת לעידן הקודם. הדרישה הזו שישראל תעשה קודם שלום עם הפלסטינים ואחר כך אנחנו נעשה איתה שלום כבר לא מחזיקה.  השלום שאנחנו רואים היום יש בו שותפות אמיתית. לגבי הסטיגמה על הבגידה מצד האמירתים כפי שמכנים אותה הפלסטינים, זה נוצר בעקבות התקשורת המגויסת והחינוך שמגיעים ישירות מהמוקטעה. הם נגד השלום ובעד חינוך של הפחדה ושיסוי אבל השלום בעיני הוא לא בגידה בפלסטינים אלא להפך, זה יגביל את המוקטעה שמנצלת את הסכסוך למטרות שלה, ולניצול משאבים כלכליים לאינטרסים שלה, והעם הפלסטיני הוא מי שסובל באמת ונופל בין הכיסאות. מחמוד עבאס ביקר לאחרונה בתוניסיה וראיתי שבתקשורת הפלסטינית סיקרו האירוע, והייתה תמונה של מפת פלסטין שהיא בעצם מפת מדינת ישראל כולה, ואין ישראל על המפה! כלומר הרעיון של לבטל את מדינת ישראל, למחוק את הזהות הישראלית, כל זה לא מוביל לשום שלום."  

את חושבת שהם בסוף יעשו איתנו שלום?

"אני חושבת שזה מה שצריך לקרות, כי זאת הדרך היחידה המביאה לשותפות אמיתית וצמיחת המדינות והעמים ואני מאחלת שזה יקרה."

מתי היית בסוריה בפעם אחרונה, והאם את חושבת שתחזרי לחיק משפחתך שם?

"הייתי פעם אחרונה, בשנת 2011 שיצאתי בפעם אחרונה משם, מאז אני לא יוצרת קשר עם משפחתי הנמצאת בסוריה. כי אני מפחדת לשלומם, מאוד זהירה בנושא זה. כי אני יודעת מה זה המשטר הסורי, אני מנסה לקבל אינפורמציה עליהם באמצעות קרובי משפחה רחוקים שיודעים מה שלומם. לי כואב מאוד עליהם ועל כל האנשים שנמצאים בסוריה. כל עוד המשטר הזה קיים, בחיים לא אחזור לסוריה. אני נשואה לאמריקאי ואמא לשני ילדים, גאה שאני אזרחית אמריקאית ונושאת באזרחות האמריקאית, יש לי משפחה תומכת ואוהבת."

האם יום אחד גם סוריה תצטרף להסכם השלום עם ישראל?

"אני חושבת שזה לא יקרה כרגע, בשאר אסד הוא פושע מלחמה, וקשה לי להאמין שהוא יהיה איש שלום. יהיה שלום ברגע שיתחלף המשטר, ולא ברור לי מתי זה יקרה."