כמעט בלתי אפשרי להיות הורה מבלי שעצות יפלו עליך מהשמיים. לא עובר יום מבלי לשמוע הערה של אדם ברחוב, שמתעקש שאתם עושים משהו לא בסדר. למעשה, מרבית ההליכות יחד עם זאטוטים ברחוב מלוות בהערות נוסח "למה אתם נותנים לילד במבה?", או "למה אתם נותנים לו לבכות כשהוא מתעקש לאכול במבה?"; "למה אתם נותנים לו להשתולל", או "למה אתם נותנים לו להhרדם ככה על העגלה?". באופן כללי, אווירת "למה אתם מחנכים אותו כמו שאתם מחנכים אותו?" היא זו ששולטת במרחב הציבורי - ולא רק שם. גם תוכניות הטלוויזיה והמרחב הווירטואלי מלאים באנשים שישמחו לנדב לכם את כל מה שהם חושבים על חינוך ילדים, ובנוסף לתבל את הכל עם קצת סיבות לדאגה, למקרה שלרגע נכנסתם לשאננות.

מרוב "טוב ליבם" של האנשים שחשו צורך עז לגרום לי להרגיש האמא הגרועה בעולם, הפסקתי לשמוע עצות מאחרים. אבל אז נתקלתי בסרטון של גלעד כהנא. המוזיקאי התארח לאחרונה בתוכנית של HALALIT TV  ושם, בין דיבורים על מוזיקה ועל תוכניות ריאליטי, הוא שפך את משנתו על הורות, ונתן שלושה טיפים גאוניים. בין השאר הוא אמר "אתה כאבא תמיד רוצה לדעת מה קורה. כשאתה תשאל מה קורה, הם לעולם לא יענו לך. אתה יודע מתי הם יגידו לך מה קורה, כשזה לא נוח לך. כשאתה באמצע משהו אחר. תהיה ערני לזה ותקשיב". עוד הוא אמר "כשהן מאבדות את זה ומתנהגות בצורה לא רציונאלית, כל מה שיש לך לעשות זה להפוך למין היכל של הכלה....לא לשפוט... האמוציונאלי הוא בטח לא רציונלי. הוא מורכב מהרבה דברים. ובגלל שהוא כזה מורכב, אל תשפוט אותו. פשוט תשחרר. פשוט תהיה שם. תהיה כזה מין חבר תומך". לבסוף הוא מציע לא ליפול לתוך אווירת הקיטורים השולטת בקהילות של הורים: "לשחרר את המרמור זה דבר שהוא קשה, אבל אני ממליץ".

לתומי חשבתי שהראיון עם כהנא היה עניין מקרי, אבל כמה ימים אחר כך, קיבלתי לינק לפרק נוסף בתוכנית, שבו התארחה ורד ארז, מי שנחשבת למלכת סצנת הלסביות התל אביבית. במהלך השיחה המעניינת, שעסקה בעיקר בהטרדות מיניות בסצנה, היא נשאלה גם על ההורות המשותפת. ארז סיפרה שהיא אמא אחת מתוך ארבעה הורים "אנחנו קונסטלציה מאוד מיוחדת...באים אלי לייעוץ פעם פעמיים בשבוע זוגות להתייעץ איתי על הורות משותפת", סיפרה. עוד הרחיבה על כך שבעיניה ריבוי הורים, כלומר שיש יותר מאבא ואמא אחד, עלול להיות יותר מדי עבור הילד וכי בכל מקרה הורות משותפת היא מצב של חוסר שליטה, ולכן "אם אתה בן אדם שצריך שליטה, הורות משותפת זה לא בשבילך". כשנשאלה למה בכלל בחרה בהורות משותפת היא השיבה שאחת מהרצונות שלה היה "דווקא להביא את הזווית הגברית. אין מה לעשות – גברים חושבים אחרת...לעולם אני לא אצליח לתת את הפרספקטיבה הזו לילד שלי".

אני מודה שהופתעתי. דווקא שם, במרחבי הפייסבוק ובעמוד שככל הנראה לעולם לא הייתי נכנסת אליו בפאזה הנוכחית של חיי, ובעיקר משום שאני קצת זקנה מדי כדי להיות היפסטרית, מצאתי את השיח הכי טוב על הורות. שיח נטול יומרה, מבלי לצרוח ולגעור על כל מה שאני עושה, מבלי להפחיד או לאיים שאם אמשיך ככה אני אתעורר בוקר אחד ואגלה שכל השנים גידלתי מפלצת, אלא הורים שהם (כמעט) כמוני ומדברים באופן הכי כן והכי פשוט על ההורות שלהם.

ומה זה בעצם הורים שהם כמעט כמוני? אתם יודעים – כאלו שעדיין מרגישים כאילו הרגע זרקו אותם מ"אלנבי 58" הישר אל בית עם ילד שבוכה ורוצה משהו לא ברור, ועכשיו הם צריכים לגייס את כל מה שהם למדו במהלך השנים – אתם יודעים, איפה יש את הקפה הכי טוב בתל אביב ואיזה די.ג'יי מגיע מחו"ל בסוף השבוע הקרוב – ועם הידע הזה, הם אמורים לגדל ילדים שיהיו טובים יותר, אדיבים יותר, אכפתיים יותר ודעתניים יותר.

במצב הרגיש הזה, מאוד קל לנו לקחת ללב כל מה שאיזו יועצת צועקת עלינו ממסך הטלוויזיה. לכן זה היה כל כך מרגש לראות דווקא בתוכנית נישתית כזו, דווקא את האנשים האלו, מדברים דווקא בצורה הזו על חוויית ההורות שלנו, ולו רק כדי לגרום לנו להרגיש שאנחנו בסביבה טובה ולהוכיח שגם עם ילדים מסביבנו, ועם אג'נדת הורות מאוד ברורה, אנחנו עדיין יכולים להישאר אותם צעירים מגניבים שהיינו.