זה לא (רק) הורמונים: דיכאון אחרי לידה היא כבר תופעה מוכרת ומדוברת, לאחר שנים רבות שהנושא היה בבחינת טאבו, אולם הוא לא ההתמודדות היחידה של אימהות ונשים סביב לידה והיריון.

מחקר חדש שנערך ב-King’s College בלונדון מאיר תופעה מעציבה נוספת. לפי המחקר, 27% מהנשים ההרות דיווחו שהן התמודדו עם בעיות בתחום בריאות הנפש במהלך ההיריון. זה אומר כי כמעט אחת מארבע נשים בהיריון עשויה לסבול מבעיות בתחום בריאות הנפש לפני הלידה. זאת, כמובן, בניגוד לתפיסה הרווחת כי נשים בהיריון נמצאות בשיא הזוהר של חייהן ושהן מוצפת בתחושת אושר אינסופית. המציאות, גם מבלי להתייחס למחקר החדש, רחוקה מכך. בנוסף לתחושות של האימהות לעתיד, ברור כי חרדות ודיכאון עלולים להשפיע על העוברים שהן נושאות ברחמן וכמובן להמשיך גם לדיכאון שאחרי הלידה. המחקר מומן על ידי זרוע המחקר של NHS, פורסם בכתב העת הבריטי לפסיכיאטריה וכלל 545 נשים בהיריון בדרום לונדון.

לפי המחקר נמצא כי 11% מהנשים דיווחו על דיכאון, 15% סבלו מחרדה, 2% סבלו מהפרעות אכילה ו-2% נוספים סבלו מהפרעות אובססיביות-קומפולסיביות. אגב, נשים רבות היו בעלות שילוב של כמה בעיות שונות על רקע נפשי. בשורה התחתונה – לא הכל ורוד במהלך ההיריון ומי שחוותה על בשרה את התחושות הקשות, יכולה לספר.

רונה (שם בדוי), בת 32, נשואה ואם לתינוקת, מספרת כי "היום בדיעבד אני יודעת שהדיכאון שחוויתי בהיריון ישב על נקודות רגישות מהעבר. במבט לאחור אני רואה שזה התעורר בשל תחושות לא מזהירות שחוויתי בילדות שלי מצד ההורים שלי, אבל חשבתי לאורך כל השנים, עד שנכנסתי להיריון, שאצלי זה יהיה אחרת ושאני אהיה אמא אחרת והכל יזרום טוב וחלק. המציאות לצערי הייתה שונה. כבר בהתחלה התחלתי לשמוע סיפורי אימה על הפלות, בדיקות, מומים פוטנציאליים, סטטיסטיקות וכדומה, כך שנכנסתי ללחץ מזה והייתי מדוכדכת. אבל ככל שההיריון התקדם ומבחינה בריאותית נראה היה שהכל תקין ודי שגרתי, התחיל אצלי דאון רציני סביב האמא שאהיה. מה אם לא אהיה טובה כלפי הילדה שלי? איך בכלל אטפל בה כשאני בעצמי לא להיט? איך זה יהיה לשנות את כל החיים שלי, את כל מה שאני מכירה ויודעת, ולהתחיל פרק חדש שבו יצור כל כך קטן תלוי בי לגמרי? מה יהיה עם הזוגיות? מה יהיה עם הזהות שלי? איך אתמודד? איך אהיה לבד כל הזמן עם התינוקת? איילו נזקים אני עלולה לגרום לה? היום אני יודעת לומר שההיריון היה טריגר לעניינים שהיו רדומים, או על אש ממש נמוכה והתלקחו. כמובן שעם הלידה לא הגיעה הגאולה וזה נמשך גם לדיכאון אחרי הלידה, עד שקיבלתי טיפול".

מה כלל הדיכאון בהיריון?

"חוסר תפקוד. היו ימים שלמים של מחשבות בלופ שלא מובילות לשום דבר טוב. בתור קרייריסטית, התחלתי להיעדר יחסית הרבה מהעבודה ונשארתי בבית, במיטה, בחוסר חשק לעשות שום דבר. כולן חשבו שאני לא מרגישה טוב ואף אחד לא שאל יותר מדי. היו ימים שראיתי רק באסה ושחור. וכשכבר שיתפתי פה ושם, הרגשתי לא בנוח כי לכאורה איזו זכות יש לי להתלונן בכלל - אני בזוגיות, היה לי קל להיכנס להיריון, לא סבלתי מבעיות בריאותיות מיוחדות. כלפי חוץ הייתה לי עבודה שווה, התלבשתי יפה וכדומה. קיבלתי מהסביבה הרגשה שאני איזו מפונקת שלא מעריכה את טוב מזלה. בפנים התחוללה סערה וניסיתי כלפי חוץ לחייך ולעשות הצגה של הפי הפי", אומרת רונה.

איריס לי-דר, פסיכולוגית קלינית מומחית, מטפלת בגישת BOT (Birth oriented therapy), מלווה נשים בתקופת הפיריון, ההיריון והלידה וגם דולה ומדריכת הכנה ללידה, מכירה היטב מהקליניקה את התופעה של דיכאון לפני לידה ולא רק לאחריה. "הקשיים הכרוכים בהיריון, לידה והורות הושתקו ולא קיבלו במה ואפילו לא שם במשך שנים רבות", אומרת לי-דר, "המודעות ההולכת וגוברת יכולה לעשות רק טוב לנשים, למשפחה ולסביבה כולה".

למה זה חשוב לדעת שיש תופעה כזו?

"מדובר במתן לגיטימציה – ברגע שנותנים לתופעה שם ומתחילים להתייחס, נשים לא מרגישות שהן לבד או שהן חריגות או מוזרות. דיכאון במהלך ההיריון גורר עימו תחושת אשמה של 'איך את מדוכאת? את הרי אמורה להיות בשיא האושר של חייך'. אולם המציאות מראה שיש כאב, אשמה וקושי".

מהן נורות האזהרה?

"דיכאון, הפרעת מצב רוח, פוגעת מניסיוני בקליניקה בכ-15% מהנשים לפחות. ובניגוד לדעה הרווחת, לא מדובר רק בהשתוללות של הורמונים כפי שנוטים לחשוב. יש גורמי סיכון: מי שהיו לה בעבר הפרעות מצב רוח, דיכאון וחרדה; מי שיש לה רקע משפחתי; מי שאין לה סביבה חברתית, משפחתית, נפשית או כלכלית תומכת סביב ההיריון; הפלות ולידות שקטות בעבר; מי שעברה טיפולי פוריות. לשני גורמי הסיכון האחרונים נלווית לעיתים קרובות חרדה אמיתית סביב ההיריון ותקינותו. זה כמובן לא אומר שמי שיש לה אחד או יותר מגורמי הסיכון אוטומטית תסבול מדיכאון בהיריון, אולם כדאי להיות עם אצבע על הדופק ולא לבטל תחושות כמו חוסר חשק, בעיות שינה, בעיות אכילה (תיאבון מוגבר או חוסר תיאבון), חוסר חיבור לעובר ועוד. הדיכאון במהלך ההיריון עלול לעורר טראומות מהעבר או מהילדות ויכול להיות טריגר לקשיים מהעבר", מסבירה לי-דר.

מה עושים?

"חשוב לעשות הפרדה בין חששות ודאגות שהם מאוד לגיטימיים ורוב הנשים מצליחות לצלוח אותן לבד או בעזרת הסביבה התומכת ולהבין שזה מאוד טבעי ולגיטימי לפחד ולחשוש, בטח סביב היריון ראשון. אם יש נורות אזהרה שמדובר במשהו גדול יותר, חשוב לבקש עזרה. יש הבדל בין חשש לבין דיכאון שתוקע את החיים ומקשה על התפקוד. ככל שעולים על דיכאון בשלב מוקדם יותר בהיריון ומטפלים – כך פוחת הסיכון לדיכאון אחרי לידה. דיכאון לא מטופל בהיריון יתגלגל לדיכאון אחרי לידה" מסבירה לי-דר, "חשוב לפנות לפסיכולוג, פסיכיאטר או לרופא הנשים שיידע להפנות לגורם מטפל. לפעמים ימליץ איש המקצוע על טיפול תרופתי המותר בהיריון לדיכאון בינוני עד קשה. דיכאון קל עד בינוני לרוב יטופל בליווי פסיכולוגי של שיחות ומפגשים. אני אומרת זאת בזהירות אבל מחקרים מראים שהנזקים שעלולים להיווצר מדיכאון לא מטופל הם גדולים מהסיכונים של הטיפול התרופתי, אבל חשוב להתייעץ עם רופא שמבין שהיריון זה לא רק חדי קרן, עננים ורודים וכיף. אני מציעה לא להתבייש ולהישען ולשתף גם את הסביבה הקרובה – בן זוג, אמא, אחות, חברות. חשוב לארגן לעצמך מראש מערכת תומכת לתקופת ההיריון וגם אחרי הלידה. מעגל חברתי אמפטי הוא כלי משמעותי בעיני בהתמודדות", אומרת לי-דר.

"חשוב לי להוסיף שזה לא מעיד על חולשה או שעשית משהו לא בסדר, זה פשוט עניין כימי במוח. חשוב להגיד את זה כי זה מנטרל חלק מהאשמה של האישה ההרה", היא אומרת לסיום.