אף אישה לא חושבת שהלידה שלה הולכת להיות קלה. כנשים, אנחנו כבר יודעות במה זה כרוך: 9 חודשים של כובד, אי נוחות ושינויים בגוף שמסתכמים ברגע אחד (או אצל חלק הרבה יותר מרגע) של כאבים מטורפים ומאמץ כביר. אנחנו יודעות גם שזה לא נעצר שם: המחיר שגובה הלידה מגופנו ממשיך לתת את סימניו גם הרבה הלידה, בצורת סימני מתיחה, שינויים במבנה הגוף, במקרים מסוימים צלקות ועוד שלל תופעות לא נעימות. ועדיין, רבות מאיתנו לא מודעות מספיק לכך שהתהליך הזה עלול לגבות מאיתנו מחיר נוסף, מרתיע במיוחד: קרעים ופציעות חמורות במהלך הלידה.

מחקר שנערך ב-2015 גילה שמתוך 1,574 אימהות טריות, 77% סבלו מכאבי גב, 49% סבלו מבריחת שתן ו-40% סבלו משתי התופעות גם 12 חודשים לאחר הלידה. גם קריעה של איבר המין וכאבים במהלך סקס הם דברים שכמעט כולנו מתביישות לדבר עליהם, ועל כן הגיוני שאימהות טריות רבות חוות אותם מבלי להיות מוכנות לכך – אך השתיקה הזו תורמת להתמשכותה של הבעיה, ולעובדה שהטיפול בבעיות הללו עדיין אינו מתקדם מספיק.

סטף מונטגומרי, אמא שנפצעה בלידה בעצמה, ריאיינה עבור אתר האימהות Romper נשים נוספות אשר נפצעו במהלך לידה, במטרה לעודד את השיח סביב התופעה הכואבת ולהעלות את המודעות אליה. "יותר משנה אחרי הלידה האחרונה שלי, אני עדיין סובלת מכאבים ומבריחת שתן בגלל הלידה", פתחה ואמרה. "ואני לא לבד. כששאלתי אימהות אחרות, הן תיארו סיפורי פציעות מהלידה שהיו או דומים או אפילו גרועים יותר משלי. אזהרה: הסיפורים שלהן הם גראפיים, נוראים ומכעיסים".

סיפורי לידה שהסתבכו. צילום: Shutterstock

אזהרה: תיאורים גראפיים, נוראים ומכעיסים. סיפורי לידה שהסתבכו, צילום: Shutterstock

 

"במהלך הלידה השלישית שלי נקרעתי פעמיים", מספרת אמנדה, בת 30. "קרע אחד היה בתוך קיר (הרחם – נ.ב) והשני היה ממש ליד הדגדגן שלי. זה היה לפני יותר מ-4 שנים. המיילדת שלי עמדה בין הרגליים שלי, בהתה בקרע ודיברה אל עצמה 20 דקות לפני שהסבירה לי שהיא לא ממש יודעת איך לתקן אותו".

כששאלה את המיילדת האם עליה להיות מודאגת, היא יצאה מהחדר, השאירה את אמנדה מבולבלת ומודאגת מיד אחרי הלידה, וחזרה עם שני רופאים וכמה אחיות, שאחרי 10 דקות בישרו לה שמדובר בקרע במיקום שקשה לתקן ושהם מודאגים מפגיעה עצבית. "גם אני הייתי מודאגת, כי אני מאוד נהנית מלחוות תחושה בדגדגן שלי", היא אומרת, ומספרת שכיום היא עדיין סובלת מההשפעות של הקרעים הללו במהלך יחסי מין – התחושה בדגדגן אינה כמו פעם ולפעמים חדירה יכולה להכאיב לה בגלל הקרע הפנימי. "אני גם מתקשה מאוד עם חוסר יכולת לשלוט בשלפוחית השתן שלי, ולא ידעתי שזה משהו כל כך נפוץ".

"אני לא מרגישה שפציעות בלידה נלקחות ברצינות. לא מלמדים אותנו עליהן וכשהן מתרחשות, בין אם זו פציעה קלה או קשה, מתייחסים לזה כאילו זה דבר נורמלי ולא עניין גדול, פשוט תתמודדי עם הכאב או עם להשתין במכנסיים, כי עכשיו יש לך ילד וזה אמור לגרום להשפעה לאורך טווח להיות בסדר", היא אומרת.

סיפורי לידה שהסתבכו. צילום: Shutterstock

"המיילדת בהתה בקרע 20 דקות עד שאמרה שהיא לא ממש יודעת איך לתקן אותו". צילום: Shutterstock

 

כמה מכן יודעות שקרעים במהלך הלידה זו בעיה שעלולה לפגוע ביכולת שלכן להיכנס להיריון נוסף? "נקרעתי באופן כל כך חמור שנדרשו שעתיים לתפור אותי", מספרת קלי, "ואני חושבת שכל רקמת הצלקת הזו היא הסיבה שבגללה לא יכולתי להיכנס שוב להיריון, כי הקרעים שהם לא הצליחו לתפור היו כולם קרעים רחמיים. הווגינה שלי היתה חבושה למשך 24 שעות, הייתי על פיטוצין ובדקו אותי כל שעתיים כי איבדתי כל כך הרבה דם".

קורין, בת 59, סיפרה על פציעה מסובכת מסוג אחר שחוותה וגרמה לה לבעיות קשות אחרות. "עברתי פציעה אנאלית בסוגרים לפני 27 שנה בזמן לידה, שגרמה לבעיית בריחת צואה מתקדמת. עברתי פיזיותרפיה של רצפת האגן, אבל אני נמנעת מניתוח, כי התוצאות לא כל כך אמינות. אנחנו לא קרובים ללהתייחס לזה ברצינות מספקת. אם הייתי יכולה לחזור אחורה, הייתי מבקשת ניתוח קיסרי".

עבור קייטלין, הלידה היתה חוויה קשה במיוחד. "עברתי קיסרי חירום, שגרם לדימום גדול. הייתי אז בת 21. המיילדת שלי פחות או יותר נטשה אותי כשהבינה שאצטרך ניתוח קיסרי והעבירה אותי לידי הרופאה. היא נתנה לי לעבור צירי לידה יותר מדי זמן, והלב של הבן שלי כל הזמן עצר. הייתי צריכה לקבל עירוי דם ויותר זמן בבית החולים. המיילדת שלי למעשה הודתה שהיא ידעה, 5 שעות לתוך הלידה, שאני אצטרך ניתוח קיסרי, אבל נתנה לי לעבור צירים במשך 27 שעות". כתוצאה, קייטלין התמודדה עם בעיות בריאותיות חריפות. "סבלתי מאנמיה חמורה במשך כ-6 חודשים ונאלצתי להפסיק להניק כי לא הצלחתי להעלות את ערך הברזל שלי מספיק", קייטלין מספרת. "היא (המיילדת – נ.ב) גרמה לי להרגיש כאילו נכשלתי כאמא".

"היו לי קרעים וגינליים, אפיזיוטומיה (חיתוך חיץ) וחתכים ברחם במהלך הלידה לפני 10 חודשים. אחד ממסייעי האחיות שלי לא הבין למה אני צריכה כסא גלגלים, כי 'כולן סובלות מהפציעות שיש לי'", סיפרה די, בת 38. "המיילדת שלי דיברה איתי על כל הפציעות בפגישה לאחר הלידה, כי היא הרגישה שלא הבנתי עד כמה הן חמורות. אני לא אוהבת תרופות, אז הפסקתי לקחת אותן 12 שעות אחרי הלידה, והיו אנשים שחשבו אוטומטית שזה אומר שהיתה לי לידה קלה, כי למה אחרת אפסיק לקחת משככי כאבים? הנשים היחידות שהבינו אותי היו אלו שעברו גם הן טראומה בלידה. אחרים היו מזלזלים, ואני אפילו לא משתפת את מה שעבר עליי בגלל זה".

"בריחת השתן מאוד מלחיצה", די ממשיכה. "זה הרבה יותר קשה כשאני משתעלת או מתעטשת או מקיאה, כי אין לי שליטה על השלפוחית שלי. אני לובשת חיתול למבוגרים ולוקחת אחד נוסף איתי לעבודה כשיש לי יום קשה במיוחד, ותמיד משתמשת בפדים גדולים רק ליתר ביטחון. זה ממש משפיל כשאת צריכה להשתמש בחיתול למבוגרים".

סיפורי לידה שהסתבכו. צילום: Shutterstock

"היחידות שהבינו אותי היו אימהות שסבלו טראומה בלידה". צילום: Shutterstock

 

סיאנה בת ה-25 מספרת שהלידה שברה את עצם האגן שלה. "סבלתי מכאבים במשך חודשים, ישיבה, עמידה ואפילו שכיבה עוררו אותם. שאלתי את רופא המשפחה שלי והוא נפנף אותי, רק הרבה אחרי הבדיקה של שישה שבועות אחרי הלידה, סוף סוף קיבלתי תשובה על מה זה היה. מצפים מאיתנו להמשיך לנוע, ולהתלונן משמעו שאנחנו לא חזקות מספיק".

"היתה לי קריעה מהמעלה השלישית כשילדתי את הבכור שלי, הראש שלו היה גדול ואני דחפתי בלי ציר", מספרת קייט. "המסייעת לאחיות שיילדה את בני סירבה להגיד לי כמה תפרים נדרשו כדי לתפור אותי בחזרה. היא אמרה, 'הקרעים שלך היו באזור פי הטבעת שלך, יש לך מזל. זה כל מה שחשוב כרגע'. עדיין, לא יכולתי לעלות במדרגות 6 שבועות אחרי זה כשחזרתי לעבודה, אבל זו חופשת הלידה שהיה לי המזל לקבל", היא אומרת בציניות. "כשדחפתי את הילד הזה הוצאתי גם את המותן שלי מהמקום, הקיסרי חירום שעברתי 4 שנים אחרי כן היה קסום בהשוואה לזה".

"הלכתי לאורולוגית, כי נמאס לי להשתין על עצמי בגלל רצפת אגן חלשה מדי. היא אמרה לי שהיא חושבת שאני פשוט מחכה יותר מדי זמן עד שאני מגיעה לשירותים, כאילו שאני בת 5 ולא רוצה להפסיק לשחק", אומרת תמרה, בת 40. "מה הם חושבים שאני עושה? שאני כל כך אוהבת לשטוף כלים שאני מחליטה להשתין על עצמי במקום לעצור?".

"היו לי קרעים פנימיים שלא אובחנו במשך 3 חודשים אחרי הלידה", סיפרה מוניקה, 24. "סבלתי גם מפציעה באגן ובמותן שלא זוהתה עד שהייתי בסמסטר השני עם הבן השני שלי, כי אמרו לי שזה 'נורמלי'. המיילדת סירבה אפילו לכבד את בקשתי ולתת מבט נוסף, ולא הסכימה לרשום לי דבר מעבר לאיבופרופן (משכך כאבים – נ.ב). זה היה התינוק הראשון שלי, אז חשבתי שלהתעורר ולצעוק מכאבים ולא להיות מסוגלת לשבת במשך חודשים זה דבר נורמלי. זה התגלה כעצם זנב שבורה".

סיפורי לידה שהסתבכו. צילום: Shutterstock

"מצפים מאיתנו להמשיך לנוע, ולהתלונן משמעו שאנחנו לא חזקות מספיק". צילום: Shutterstock

 

התמונה העגומה שעולה מסיפוריהן של האימהות הללו, בנות גילאים שונים שילדו בתקופות שונות, היא כזו שבה לאמא טרייה שחוותה הרגע לידה, אין מקום להתלונן. כל כאב וכל בעיה נחשבים ל"נורמליים", כי כאמא טרייה את אמורה לסבול, את אמורה לספוג הכל. יש לך תינוק בבית והוא הראשון בסדר העדיפויות, ואת? הרבה מאחוריו. עצוב לגלות כמה נשים זכו לזלזול כשסבלו מכאבי תופת, בידיעה שהתופעה הזו פוגעת בהמון נשים שקולן לא נשמע. ומטריד שאנחנו כנשים לרוב לא מודעות ולא מוכנות לכך. לכל הפחות, ראוי שנדע ונדבר על זה.