אובדן של תינוק שעדיין לא נולד הוא אחד הדברים שהכי מפחידים נשים. אימהות צעירות חוששות אפילו להעלות על דל שפתותיהן את המילה הפלה, ואחרות שחוו אובדן שכזה, מרגישות לפעמים צורך לשמור את החוויה המטלטלת שעברו לעצמן, בין אם זה בגלל שהן מרגישות אשמה מסוימת, כאילו יכלו באיזשהו אופן להציל את העובר, או בין אם זה בגלל שהן מרגישות שהן צריכות להצניע את הכאב כי אין להן באמת דרך ומקום להתאבל על תינוק שעדיין לא נולד.

בישראל קשר השתיקה הוא אפילו גדול יותר. במדינה שמקדשת אימהות וילודה, גם אם חווית אובדן כזה אין לך ממש זמן להתאבל ואת מיד צריכה להתקדם ולהתחיל לחשוב על התינוק הבא. נשים שחוו הפלה נדרשות להתאושש מהר ולעשות שינוי מנטלי בלתי נתפס וכאילו לשכוח שעד לא מזמן היה להן תינוק חי ובועט בבטן שהן כבר הספיקו לפנטז עליו ולהתאהב בו, ומכיוון שאין להן אפילו לגיטימציה להתאבל, ההתמודדות קשה אף יותר.

ד"ר ג'סיקה צוקר, פסיכולוגית מלוס אנג'לס שמתמחה בבריאות הנפש של נשים בגיל פריון ולידה, החליטה לשבור את קשר השתיקה בעקבות אובדן הריון שחוותה בעצמה. צוקר הייתה בהריון שני, והפילה את התינוק שלה כשהייתה בשבוע 16 להריון. אחרי האובדן שחוותה היא הרגישה שהחברה סביבה לא באמת מאפשרת לה להתאבל ולדבר על האובדן והחליטה שהיא חייבת לפעול למען אימהות אחרות. היא יצרה את ההאשטאג #IHadAMiscarriage, שכל מטרתו הייתה לעודד נשים לשבור את קשר השתיקה סביב הפלות, וליצור שיח סביב הנושא הכאוב. "כשאדם נפטר, אנחנו יודעים כיצד לנהוג", אמרה צוקר בעקבות היוזמה שהתחילה, "יש טקסים מסוימים שהחברה הפנימה, בין אם זה ללכת לנחם, להגיע להלוויות, או להעניק תמיכה, אבל כשזה מגיע לאובדן של 'משפחה דמיונית', או רעיון של משפחה, אין שום דבר מוחשי שאנחנו יכולות לפנות אליו ושום טקס שיעזור לתהליך האבל לחלחל ולשקוע". עד מהרה עשרות נשים החלו להעלות תמונות שלהן בהריון או אחרי ההפלה שעברו יחד עם ההאשטאג של צוקר, וסיפרו על הקשיים שחוו. האפשרות שלהן לדבר סוף סוף על הטראומה שעברו הפכה את השיתוף למרפא עבורן.

"היום לפני שנה, מתבוננת בעצמי ומעריצה את הגוף המשתנה שלי, את הילד שגדל בתוכי. מה לא הייתי נותנת כדי לחוש שוב בתנועות של ג'וד בתוכי. מה לא הייתי נותנת כדי שיהיה כאן איתי בזרועותיי. אין שום דבר יפה יותר מאמא והאהבה שלה לילד שלה".

 

"'את נראית מדהים יחסית למישהי שיש לה שני ילדים', זרק לי אדם אקראי שישב בבר במרחק של כמה כיסאות ממני. 'זה דבר מעניין להגיד', אמרתי לו. ולא התכוונתי למעניין בצורה חיובית. 'למעשה, היו לי שלושה תינוקות, שניים מהם חיים אחד מת'. לא יכולתי להתאפק. למה שלא נחלוק את האמת אם אנחנו מסוגלות לכך כדי להעמיד דברים על דיוקם?! מעבר לעובדה שלהעיר על הגוף שלי זה סיפור בפני עצמו".

 

View this post on Instagram

@kaitmathis shares: 27 was the age I became a mother. And what should have been the most beautiful year turned into the hardest, most unimaginable year of my young life. And I pray to any powers that be that it will stay the hardest year of my lifetime... I am completely anew. If you haven’t been in contact with me much since my daughter died then we might need to meet again. I have been shaped and molded by both the existence and absence of my child. Becoming a mother and birthing my daughter was the proudest moment of my life, as well as the moment my heart fully broke in two and crumbled into pieces. So navigating the life I now have, one that is full of contradicting moments and feelings, I just plead — let 28 be different. Let me start new once again. Let my heart heal as much as possible. Let me laugh more than I cry. Let me find more ways to still mother my baby I cannot kiss, hold, see, smell or touch. Let me rest, sleep and unclench my fists, jaw and shoulders. Let me feel like myself again, and not just a ghost of what I once was. Let me have more good days then bad. Let me not just survive, but live once again. I am counting on you, 28, to bring newness that mends my heart and fills my mind, arms and soul with life once more. _ #IHadAMiscarriage #stillbirth #grief #lifeafterloss #miscarriage #stillborn #stillamother

A post shared by Jessica Zucker, Ph.D. (@ihadamiscarriage) on

"בגיל 27 הפכתי להיות אמא ומה שהיה אמור להיות השנה הכי יפה בחיי הפכה להיות השנה הכי קשה ובלתי נתפסת שהייתה לי. אם לא הייתם איתי בקשר מאז שבתי נפטרה, אנחנו וודאי נאלץ להיפגש שוב. עוצבתי מחדש בעקבות שתי החוויות שעברתי – ההיווצרות והאובדן של הילד שלי. העובדה שהפכתי לאמא והייתי הרה עם בתי הייתה הדבר שהכי הסב לי גאווה בחיי והייתה גם הרגע בו הלב שלי נשבר ונחצה לשניים. הלוואי שגיל 28 יהיה שונה עבורי. הלוואי שאוכל להתחיל מחדש".

 

"מרגישה כל כך חזקה אבל עם זאת כל כך פגיעה. אחרי ההיריון הקשה של פורסטר, שלווה בלידה הטראומטית שלה ו-3 הפלות שחוויתי קודם. הייתי מלאה באשמה וחשבתי שאולי הגוף שלי לא תפקד כמו שהיה 'צריך'. אבל הנה אנחנו. סוף סוף מחלימות מוצאות את החיבור המושלם שלנו יחד".