נשים ישראליות בהריון משקיעות לא מעט זמן וכסף בהכנה ללידה, אם זה באמצעות קורסים, ספרים או סקר בין החברות. הן דואגות לבדוק כל פרט אפשרי: איפה כדאי ללדת, האם צריך דולה, מה לקחת, ואיך להיערך ללידה המתקרבת. אך כאשר הן מגיעות לבית החולים, הן אינן מודעות לזכויות שלהן ושל ילדיהן לאחר הלידה. כך, למשל, הן לא מודעות לכך שעל פי חוק יש להן זכות ללוות את התינוק שלהן באופן רציף ולהחליט על כל פעולה שנעשית בו.

לעתים נדמה שבימיו הראשונים, התינוק שזה עתה נולד נמצא באחריות בלעדית של בית החולים, ורק כשמגיעים הביתה בשלום, הוא עובר באופן מלא לאחריות הוריו. כשחושבים על זה, זה קצת מוזר, לא? הרי כשתינוק בן חודש מאושפז, זה מובן לכולם שהוא באחריות הוריו.

אל תוך חלל חוסר הידיעה הזה נכנסנו לתמונה - האימהות של ארגון "אפס הפרדה". כבר שלוש שנים אנחנו מסבירות לבתי החולים ולהורים שהתינוק שייך ובאחריות הוריו מהשנייה הראשונה, ועל בית החולים לטפל בתינוק באישורם בלבד.

בשלוש שנות הפעילות של הארגון, חלו בשטח שינויים מדהימים. המונח "אפס הפרדה" מוכר וידוע להרבה יותר הורים ואנשי צוות, והרבה יותר תינוקות ואימהות מצליחים להימנע מהפרדה מיד לאחר הלידה, שעד כה נראתה כמו חוק שאין לערער עליו. עם זאת, עדיין יש עוד הרבה עבודה לעשות, הן בהנגשת המודעות להורים טריים והן מול בתי החולים.

אז למה בעצם בתי חולים מפרידים תינוקות מאמהותיהם כנוהל שגרתי? התשובה לכך היא היסטורית: לפני עשרות שנים יולדות היו מורדמות עם אֶתֵר לפני הלידה, ולא יכלו לתפקד ולטפל בתינוק במשך כמה שעות. לכן הוקמו התינוקיות. הפרקטיקה הזו חלפה מהעולם, ועמה נעלמו התינוקיות מבתי החולים ברוב העולם המערבי. אכן, הנורמה הזו היא מקומית. במדינות מפותחות יולדות וילודים מאושפזים ומטופלים יחד, מתוך ההבנה שזה הדבר הטוב ביותר לשניהם. למה אצלנו יש תינוקיות? הרגל ונוחות של הנהלת בתי החולים וצוותי המחלקות.

ההפרדה נוחה לבתי החולים, שכן רובם עדיין פועלים בחלוקת עבודה שמזכירה פס ייצור במפעל. במקום שאחות אחת תדע לטפל גם באמא וגם בתינוק אחרי הלידה, הטיפול מתחלק לשתי מחלקות, עם אחיות מומחיות בכל מחלקה. לכן השהייה הרציפה יחד של אם ותינוק בעת הטיפולים בהם מקשה ומפריעה ליעילות המערכת.

אם כן, מדוע בתי החולים מתקשים לעשות את השינוי ולהתאים את הטיפול למידע המחקרי העדכני ולרוח הזמן? לצערנו קיבלנו את הרושם שהסיבה היא פשוט כי כך הם רגילים וכי הם יכולים. לשמחתנו, הדבר משתנה ברגע שהם מבינים את יחסי הציבור הגרועים שההתעקשות המיותרת הזו גורמת לבית החולים. בשלוש השנים האחרונות הפכו האמהות של "אפס הפרדה" לנציגות ההורים מול בתי החולים והצליחו בהדרגה להביא לשיפור משמעותי בגישת המערכת הרפואית להפרדה.

 

הנה, למשל, מקרה שארע לפני כמה חודשים: יולדת בבית חולים באזור המרכז, שהתינוק שלה נזקק לטיפול באור עקב צהבת ילודים, ביקשה להעביר את הטיפול באור לחדר האשפוז שלה – היא התקשתה לשבת לאחר לידה בתינוקייה והצוות לא אפשר לה להישאר שם באופן רציף. בעודם מאושפזים, היא שיתפה את מה שעובר עליה בקבוצת הפייסבוק של "אפס הפרדה". הפוסט שכתבה גרר מאות תגובות תמיכה. צוות "אפס הפרדה" יצר קשר מידי עם ההנהלה והביא לידיעתה שבבתי חולים אחרים הטיפול באור נמצא בחדר האם, ובהם הורים שוהים בתינוקייה באופן רציף. כמה ימים לאחר מכן השתנה הנוהל וניתן לילודים טיפול באור בחדר האשפוז של אמם, ובנוסף הותר להורים לשהות בתינוקייה עם ילדם באופן רציף. באופן חד משמעי, לחץ ההורים בקבוצה והפעילות של הארגון הם שיצרו את השינוי הדרמטי הזה.

הנה עוד כמה דוגמאות לשינויים שחלו ב-25 בתי החולים בישראל בעקבות פעילות הארגון:

  המצב כיום המצב לפני שלוש שנים
אם שמבקשת אפס הפרדה לא תופרד מתינוקה, או שתופרד לזמן של עד שעה. כמעט בכל בתי החולים, גם אם אין מקום במחלקה הייעודית. בשני בתי חולים בלבד.
אפס הפרדה בניתוח קיסרי גם בחדר הניתוח וגם בחדר ההתאוששות. ב-8 בתי חולים
וב-10 נוספים ניתן להיות ביחד ואף להניק בחדר הניתוח, ובחדר ההתאוששות נפרדים.
באף בית חולים, לא בחדר הניתוח ולא לאחר מכן למשך שעות. עצם הבקשה הייתה מופרכת.
אפס הפרדה כשלאמא יש סכרת ב-15 בתי חולים בשני בתי חולים
אפשרות לשהות רציפה עם התינוק בתינוקייה, יום ולילה. ב-13 בתי חולים בשלושה בתי חולים
טיפול באור לתינוק חולה עם צהבת בחדר האם ב-9 בתי חולים בשני בתי חולים
הצוות זורם עם חיסון ובדיקות התינוק תוך כדי עור לעור והנקה ברוב בתי החולים לפי בקשה, ובחלק מהם הצוות מציע זאת מעצמו בבתי חולים ספורים לפי בקשה בלבד בתלות באחות
אפשרות לליווי של גבר גם בלילה בעשרה בתי חולים בשני בתי חולים

 

 

 

 

 

לצד ההישגים הללו היו גם לא מעט רגעים מתסכלים לאורך הדרך, כמו למשל פגישות לא פשוטות בבתי החולים, כשצוות של עשרה אנשי צוות - מנהלות מחלקה, אחיות ורופאות/ים - תקף אותנו באמירות כמו "מי אתן בכלל, אתן רק אמהות", "אתן מסכנות את התינוקות וזה יהיה על המצפון שלכן" ועוד כהנה וכהנה. לא פעם יצאנו מפגישה כזו עם דמעות. היו גם רגעים שב-2 לפנות בוקר, כשאמרנו לעצמינו שהנה, עכשיו כבר נלך לישון, הגיע פתאום פוסט או הודעה של אמא שלקחו לה את התינוק. ידענו שהסיבה היא לא רפואית אלא עוד נוהל בעוד בית חולים, ולא יכולנו להתעלם מהתסכול של אמא מותשת אחרי לידה, תינוק בתינוקייה ואבא שמתזז בניהם כי קשה לו להשאיר את זוגתו לבד. בלילה תמיד הרבה יותר קשה לנו למצוא עזרה בתוך בית החולים, וגם עשרות התגובות המחבקות בקבוצה לא עוזרות, וברוב הפעמים רק יכולנו לבלות את הלילה בתמיכה באותה אמא עד לשעות הבוקר, שאז יכולנו להתחיל להפעיל קשרים.

פעמים רבות הפעילות שעשינו מאחורי הקלעים בשיתוף אמהות נוספות הביאה לשינויי הרצוי, אך היו גם פעמים שכתבנו, דיברנו ואף הגענו עם אמהות רגע לפני לידה עד לבתי חולים מרוחקים, רק כדי להבין בפגישה שאין להם שום כוונה לשפר את התנאים ולאפשר לאמהות אפס הפרדה במקרה אותו הן ביקשו. אלו היו רגעים מייאשים מאוד ובכל פעם כזו היינו צריכות להמשיך קדימה ולהאמין שבסוף, צעד אחרי צעד, נצליח לעשות שינוי. ובאמת הצלחנו.

עם זאת עדיין יש עוד המון לשנות. יש עוד המון תינוקות שמופרדים מאמותיהם בגלל אילוצים והרגלים של המערכת, וזאת בניגוד להמלצות וההנחיות של ארגוני הבריאות בעולם. ארגון "אפס פרדה" פועל באמצעות תרומות של הורים בלבד, וכעת משהתרוקנה הקופה, אנחנו יוצאות למסע גיוס כספים נוסף ומתכוננות להכריז על יום אפס הפרדה בסוף החודש.

המטרה המידית שלנו היא שבכל בתי החולים בארץ יתאפשר לאימהות להישאר עם התינוקות שלהן כברירת מחדל - גם לאחר ניתוח, גם אם משקל התינוק נמוך או גבוה, ובטח לא כתלות במקום פנוי במחלקה ייעודית. אנחנו רוצות להמשיך ללמד יולדות לגבי הזכויות שלהן והאפשרויות העומדות לפניהן בבתי החולים השונים בארץ, עד שההפרדה תפסיק להיות אוטומטית ותקרה רק במקרים של סכנת חיים או בקשה מפורשת של היולדת. בנוסף, אנחנו רוצות לדאוג לכך שבעתיד הלא רחוק, יולדות כבר לא יצטרכו להגיע לבית החולים עם ידע מוקדם לגבי נהלים וזכויות. שיהיה אישור מלווה לכל יולדת, בין אם זה גבר או אישה, ביום או בלילה, ואפילו אפס הפרדה גם לפגים.