פייר - התאכזבתי. במשך חודשים קראתי כמעט כל מה שאפשר לקרוא על הלידה המלכותית, אולי יותר ממה שקראתי לפני הלידה שלי. אלא שהפעם את ספרי ההדרכה והטיפים ללידה ללא אפידורל (אח, התמימות), החליפו ידיעות על ההכנות של זוג הדוכסים. רובן סיפרו על הדרך העצמאית והמיוחדת של מייגן להתכונן ללידה, וגם על ההחלטה של הזוג המלכותי לוותר על החלוקה המגדרית העתיקה של תכלת לבנים וורוד לבנות, ובהתאם לרהט את חדר הילדים העתידי בצבעי יוניסקס. לכן מה גדולה היתה האכזבה כשראיתי את התמונה שבישרה על הלידה: רקע כחול שבתוכו נכתב "זה בן". הכי נדוש שאפשר. כנראה שמייגן בדיוק היתה עסוקה ולא יכלה לבקש - שלא לומר לצוות - להחליף את הרקע לאפור. 

ובכל זאת, אופיה המיוחד של מייגן והשינוי שהיא הביאה לארמון בקינגהאם, לא נותרו מאחור. בשנים האחרונות, הודות לקצב ההריונות-לידות המרשים של קייט, זכינו לראות שלוש פעמים כיצד יוצאת המלכה העתידית מבית החולים לאחר לידות. רבות כבר נכתב על אותן הופעות פומביות מתוקתקות שנערכות שעות ספורות לאחר הלידה ועל המסר הבעייתי שהן מעבירות לאמהות. השחקנית קירה נייטלי אף היתה אמיצה מספיק כדי לכתוב על כך מאמר שלם וחריף. והנה כעת, זכינו להכרזה פומבית רשמית מסוג אחר לגמרי. 

חלילה אל תטעו - עדיין יש סיכוי טוב שבעוד יום יומיים נראה את מייגן באותו מעמד בדיוק, עם שיער עשוי בייביליס, שמלה קצרצרה ועקבים, קורנת מאושר, עייפות והלם וממלמלת את מה שצפוי שהיא תגיד ושבוודאי נכתב מראש. אבל גם אם זה יקרה, אין בכך להקטין מהחשיבות של ההופעה הספונטנית של הארי הבוקר, כשהוא בישר לעולם באופן רשמי על הולדת בכורו. הופעה שהוכיחה שכל השעות אותן העביר בהקשבה לאשתו מדברת בפומבי על העצמה נשית השתלמו.   

כמו כל אב נרגש אחר, הארי יצא אל הכתבים קורן ומגומגם ואמר "למייגן ולי נולד בן זכר מוקדם יותר הבוקר. תינוק מאוד בריא. מצבם של האמא והתינוק טוב מאוד, זאת היתה החוויה המדהימה ביותר שיכולתי לדמיין. איך נשים עושות את מה שהן עושות - זה נשגב מבינתי. אבל שנינו נרגשים מאוד".

המסר הקצר הזה הוא אולי פשוט וקליל, אבל הוא בעיקר מראה את השינוי שחל בהארי ושכעת, בעידודו, עשוי לחלחל הלאה. אין פה את אותה בעלות שהרבה פעמים גברים טועים לקחת - "ההריון שלנו", "הלידה שלנו". יש פה הענקת קרדיט מלא לאישה שבאמת עשתה עבודה ניסית, על טבעית ולא מובנת מאליה, כפי שעושות מיליוני נשים מדי יום בכל רחבי העולם. הן סוחבות, כואבות, סובלות מצרבות, טחורים, דליות, בצקות ומה לא, מתמודדות עם כאב הצירים, עם הצריבה שבסוף, עם התפירים במידה ויש - ומול כל אלו, הארי עמד בהשתוממות ובפליאה והוריד את הכובע. 

זה ממש לא דומה לאותה קלילות נונשלנטית שמשדרת קייט, ושגורמת לנו להגיש כאילו יש נשים שבאמת יולדות כמו תרנגולת ורק אנחנו מגושמות כמו פילות. זה כן אישיו, זה כן גדול מהחיים - זה החיים עצמם. את זה הארי הבין הבוקר. ואת זה אנחנו לפעמים כל כך משוועות שגברים יבינו. לא שאנחנו באמת צריכות לחכות לאישור שלהם.