הצייתנות, או לעשות את מה שכולם עושים, הם חלק מהחינוך שטבועים בנו - האמונה העיוורת במערכות שהחברה הקימה. צריך סוג של אומץ והרמת ראש על מנת לשים לב לדרך הצייתנית הזו. הלינה המשותפת בקיבוצים, שבמסגרתה שכנעו אמהות לשים תינוקות בני יומם הרחק מהן, היא דוגמה קרובה וטובה לכמה האדם יכול להתרחק מטבעו האמיתי. דוגמה נוספת לכך היא צורת הלידה שבעשורים האחרונים השתרשה על ידי הקהילה הרפואית, בגיבוי המדינה. תהליך הלידה הוא הרבה יותר מהוצאת תינוק מהרחם. זה תהליך שמחבר אותנו בחזרה דרך אימהותינו, אל העתיד. וכולנו (אמא, אבא, תינוק) מושפעות ממנו עמוקות. זוהי גם כמעט החוויה האחרונה שנותרה בחברה, שבסופו של דבר, כאשר היא נעשית פיזיולוגיות, היא בלתי צפויה ובלתי נשלטת, כתוצאה מכך היא חוויה רגשית חזקה ביותר.

הלידות והאימהות אפשרו לי למצוא בתוכי כוחות חדשים ולעמוד על הדברים שחשובים עבורי ועבור נשים נוספות. הן נתנו לי את האומץ לשאול שאלות, לערער על מוסכמות. זה היה סוף עידן התמימות, משהו השתנה בתפיסת המציאות. ועם השינוי בחשיבה למדתי שהמערכות שקמו עבור כלל היולדות הבריאות, רחוקות מלהיות כאלו שתומכות בתנאים שהלידה צריכה בכדי להתקדם ולהסתיים בצורה מייטבית. והתנאים הם לא פעם בדיוק ההפך ממה שהפיזיולוגיה מבקשת. היום זה נראה לי כמו מדע בדיוני, כמו לנסות להתפנות בשירותים ציבורים עם דלת פתוחה. כל רגע נכנסים ויוצאים אנשים שאת לא מכירה ושואלים "למה לא יוצא לך?" - איך בדיוק? הלא אותם הורמונים שהיו שותפים ביצירת התינוק הם אלו שאמורים לעזור ביציאתו. האישה צריכה את אותם התנאים גם ללידה. כמו, למשל, הרצון להיות זקופה או בתנועה בזמן הלידה. זה לא בגלל שאנחנו מחבקות עצים מהגליל, אלא זה מה שמאפשר לנשים לשאת את הכאב ויכול אף למנוע צורך בהתערבויות שונות. 

המפתח ללידה הוא בקליפת המוח. האיזור שמספק לנו מידע על זמן ותקשורת. בכדי לאפשר ללידה להתקדם, יש צורך לכבות את המוח הלוגי את ההיגיון. אישה צריכה להרגיש בטוחה, היא זקוקה לסביבה שקטה וחשוכה והגנה מפני הסחות דעת. נשים יודעות, הלוואי שיהיה מי שיקשיב. 

 ד"ר מישל אודנט מדבר על "תיעוש הלידה" - הוא מוחה על הרצון לשלוט בתהליך שהוא במהותו בלתי רצוני ומשווה את התיעוש של הלידה לזה שבחקלאות. כפיית רצוננו על הביולוגיה על ידי שליטה חיצונית באמצעות תרופות ופרוצדורות כירורגיות, מעמידה אותנו בסכנה. לדוגמה, אם אנו מפסיקות להשתמש בגופנו, גופנו מתקלקל. אנחנו ממעטות ללכת ולהיות בתנועה, ואז מגלה המדע שגופנו זקוק לתנועה ושבלעדיה בריאותינו תיפגע. משם מגיע הרעיון החדשני לצאת לצעוד ולרוץ. אותו דבר לגבי היריון ולידה וכיצד הם נתפסים על ידי החברה - התרבות שלנו מעריכה בראש ובראשונה את הטכנולוגיה. התמכרנו כחברה לרעיון שניתן לסמוך עליה והיא התשובה לכל. גם כאשר חשיבה בהירה ומדעית מוכיחה שגישה טכנולוגית ללידה היא בניגוד להגיון ואף מזיקה לאמא ולתינוק, ושיש לה מחיר כבד לטווח הקצר והארוך.

 

 

חמישים אחוז מהתינוקות נולדים בדרך לא טבעית, זוהי הנורמה. ההתערבות הנפוצה ביותר בלידה היא השימוש בפיטוצין, שעומד על 40 אחוז מכלל הלידות בעולם המערבי. ההשלכות של כך רבות וארוכות טווח. למשל, שימוש בפיטוצין בלידה מגדיל את הסיכוי לדיכאון לאחר לידה בלמעלה מ-30 אחוז. תארו לכם ש- 50% מאוכלוסיית העולם ימותו בנסיבות לא טבעיות? אנשים יקבעו את הזמן והמקום שהם רוצים לצאת מהעולם. איך אז תגיב החברה? בתור חברה יש לנו אחריות לחנך לדרך שמאפשרת בריאות מקסימלית, וליצור מערכות שתומכות בכך.

יש לעודד את הצד הבריא ולהפסיק לזרות כל כך הרבה פחד בנושא. ברור שכל אחת צריכה ללדת איפה שהיא מרגישה בטוחה. אולי יבוא יום ואשה תשב אצל הרופא שלה והוא ישאל: איפה תרצי ללדת?  בבית? במרכז הלידה? או בבית חולים? מבחינת בטיחות לאם ולילוד לא נמצא הבדל. השאלה היא האם נפרשו לפניה האפשרויות השונות בצורה מאוזנת בצומת שהיא אחת היותר משמעותיות וחשובות בחייה ובחיי משפחתה - והדגש הוא על ההחלטה. זכות הבחירה וההחלטה היא של האישה. 

מבחינה ביולוגית- הורמונלית, כל  תהליך הלידה מכוון למפגש בין האם לתינוק. ברגע הלידה מתרחשת ההטבעה לאהבת-אם, שהיא המקור לכל צורות האהבה. באותו הזמן ממש מתרחש השינוי הדרמטי בתפיסת העולם הן של האמא והן של התינוק. אם אנחנו מפריעות בזמן הקריטי הזה, אנחנו פוגעות ביסודות החוויה האנושית לחמלה, חיבור, הכלה וקבלה.

בשנת 2010 יצאתי למסע, ובמשך קרוב לעשור אספתי קולות, צילומים ותובנות ממקור ראשון, מתוך רצון להוציא לאור ולהנגיש את החוכמה שיש במלאכה הזו של בריאת חיים. להביא קול צלול ומרגיע בתוך ים ההפחדות הממוסדות, ולשמר עולמות נכחדים של קשר בין אם לוולד. לתרום משהו לעולם רך, שלם ואנושי יותר. בסיומו של מסע זה הוצאתי לאור את הספר "לידה – מלאכת החיים". הספר לא מכסה את שלל חוויות הלידה ולא בא להגיד מה כן ומה לא, הוא בא להאיר דרך נוספת לחבר אותנו למהות, להחזיר ללידה את הממד האנושי. דרך הספר אני חולמת להחזיר לנשים את האמון בעצמן ובגופן ולהאיר יחד איתן את המבט על תפיסת ההורות, גידול הילדים ועל מהות החיים כיצירה מתמדת.

לינק לרכישת הספר