מעטים המקרים בהם אישה שעברה טיפולי פוריות תעמוד מול נשים אחרות ותגיד שהמסע הזה היה מיותר, אבל זה בדיוק מה שמבקשת לעשות פה היום זהר קמפנר מצליח. עשר שנים עשתה זהר, מורה בת 40 מרמת גן, מאמצים עילאיים להיכנס להריון. היא עברה 30 טיפולי פוריות, תשע הפלות ועכשיו היא מודה - היה עדיף לוותר הרבה קודם.

כשאת מסתכלת על המסע שלך להשגת משפחה, מתי היית מפסיקה את טיפולי הפוריות?

"היום בבשלות שאני נמצאת בה, אני מאמינה שאחרי שנתיים-שלוש כבר הייתי עוברת הלאה".

היא התחילה מוקדם יחסית את טיפולי הפוריות, תחילה עם כדורי הורמונים. זה היה בגיל 28, אחרי שלא הצליחה להיכנס להריון משך שנה: "מהמינון הכי קטן של ההורמונים שלקחתי הגעתי לבי"ח עם רגישות יתר", היא מספרת, "כשיצאתי מבית החולים וחזרתי לרופאה שלי היא רק אמרה 'אל תדאגי, כל הבדיקות בסדר, את צעירה ובעלך צעיר. לכו תעשו מה שצריך והכל יהיה בסדר'. אחרי חודש אחותי הציעה שאלך לרופא פרטי כי התהליך ברפואה הציבורית לוקח כמה שנים, אז הלכתי לרופא פרטי והוא שלח אותי לבדיקת צילום רחם".

שזו בדיקה איומה.

"זהו, שאמרו לי שזו בדיקה מאוד כואבת, ואני מגיעה ליום הבדיקה ואני יושבת מול הרופא ואומרת לו 'אמרו לי שהבדיקה כאבים למות וסף הרגישות שלי מאוד נמוך', והוא מסתכל עליי בשיא הנונשלנט ואומר שזה לא אמור לכאוב אם הכל בסדר. נכנסים לבדיקה, ואז הוא בעצם מזרים את היוד ואני רואה את הכוכבים ואת הירח וכואבת כמו לא יודעת מה, ואני מבינה שמשהו מאוד מאוד לא בסדר. אני מתחילה לבכות והוא אומר 'טוב, סיימנו תתארגני ואת התוצאות אני אשלח לרופא שלך'. הצלחתי להגיע ב-12 בלילה לרופא הפרטי ששלח אותי והוא אמר לי בעצם שהדלקת שהייתה לי 10 שנים לפני כן בחצוצרות עשתה לי נזק בלתי הפיך וחסמה לי את שתי החצוצרות. זאת אומרת שהן נמק, הן סתם נמצאות שם".

זהר מתחילה מיד טיפולי פוריות כי ברור שלהיכנס להריון בדרך אחרת היא לא תוכל. "הייתי בהיריון 9 פעמים אבל זה לא עבד. מתוך 30 הניסיונות או שזה נפל או שהייתי צריכה להפיל כי אין דופק, הפסיק להתפתח וכדומה. היה גם היריון חוץ רחמי, כמעט איבדו את החיים שלי כי דיממתי לבטן. גרידות, כדורים, הכול היה".

היא מספרת על מסע הייסורים שעברה ומיד מתחילה לדמוע. "אני מתנצלת, לא משנה כמה אדבר על זה, תמיד יהיו דמעות. יש לי היום בדיעבד המון ביקורת על התהליך הזה, הוא תהליך קסום בלי שום קשר, עצם זה שיכולים לגרום לנשים בכל זאת להיכנס להיריון זה מופלא ומדהים בעיניי, אבל התהליך הרגשי לוקה מאוד בחסר".

מה הכוונה?

"התהליך הרבה פעמים מאוד טכני. היום אני כבר חצי רופאה, אבל בתחילת הדרך אני הולכת ועושה מה שאני צריכה. אמרו לי 'תזריקי, תבואי כל יומיים לבדיקה, תיכנסי להרדמה, נחבר ביציות עם הזרע, אל תאכלי, כן תשתי, תעשי פיפי'. הלכתי הביתה, חיכיתי 12 יום ומבחינתי אני בהיריון כי עשיתי הכול כמו שצריך ואף אחד לא אמר לי משהו אחר. אני בשנה הראשונה בלימודים במכללה, מצליחה למצוא מקום שקט ואני מתקשרת ואומרים לי שזה לא הצליח. הפעם הראשונה, מפח הנפש בשנייה הזאת שאמרו לי 'לא', היא הכי עוצמתית מכל 30 הפעמים האחרות כי עשיתי כל מה שצריך, ואני מבחינתי צריכה להיות בהיריון. כי אף אחד לא מלווה אותך ומסביר לך מה זה העולם הזה, מה זה טיפולי פוריות, ומה זה אומר עלייך משפחתית, זוגית, חברית, עבודה ובכלל".

זהר קמפנר מצליח

באינסטגרם שלנו ביקרת? בואי לכאן 

את באה בלב כבד לפעם השנייה?

"לא. ההתחלה שלי הייתה מאוד תמימה, נאחזתי ב'עוד שנייה זה קורה', לא הבנתי באיזה עולם אני".

ובפעם ה- 15 או בפעם ה-30?

"בגלל שהיו לי חצוצרות פגועות אז יש רופאים קיצוניים לצד הזה שאמרו להשאיר אותם ויש רופאים קיצוניים לצד השני שברגע שגיליתי את הממצא אמרו להוריד אותם. ניסינו 4 פעמים ולא הצלחתי, ביקשתי בפעם החמישית עוד ניסיון כי היה לי צורך להיאחז באמונה של הסיפורים ש'נסעתי עם בעלי לטיול וגיליתי שאני בהיריון'. מאוד נאחזתי באמונה הזאת ובזה שנכנסתי לניתוח וכרתי את החצוצרות, גם אם אני מבינה שהן לא יקומו לתחייה לעולם, האמונה הזאת מאוד החזיקה אותי".

מה את זוכרת מהניתוח הזה?

"זה היה חנוכה. התקשרו ואמרו 'התפנה תור מחר לניתוח הבא'. במזל אמרתי כן, אם הייתי צריכה להתלבט בזה כנראה שלא הייתי נכנסת. הורדנו חצוצרות ואחרי חודש-חודשיים עשינו ניסיון וזה לא צלח. שנה אחר כך הייתי בהיריון, בטא פעם ראשונה".

איך היו התגובות מסביב?

"אני מתקשרת לרופא ואני שומעת את ההתרגשות. הוא אומר לי ללכת לעשות בדיקת דם. אני הולכת למחרת בבוקר ואני מחכה על המחשב שעות ומגיעה התוצאה ואני בהיריון. זו הייתה הפעם הראשונה לראות את זה. יש התרגשות מטורפת, מטורפת, מטורפת. האחיות שלי, ההורים שלי, אימא שלי, זה היה ואוו. מגיע היום שצריך ללכת לבדוק דופק ב- 7-8 שבועות והולכים לרופא והוא מתלהב ומתרגש כי הוא השיג היריון לאישה, ונכנסים והוא מתחיל את הבדיקה ואני מסתכלת על הפנים שלו וזה לוקח יותר מדי זמן בשבילי. מהפנים והמימיקה שלו אני מבינה שמשהו לא בסדר. הוא שולח אותי למיון ומאשפזים אותי תוך 5 שניות".

ההיריון לא היה תקין?

"זה היה היריון מחוץ לרחם. אם הייתי מגיעה במהלך הריון רגיל ולא היו מוצאים שקים באותו רגע הייתי נכנסת לחדר ניתוח ומוציאים את זה וסיימנו, ב- IVF בגלל שהתהליך יותר מורכב ורגשי אז מאוד נזהרים. אז חיכו איתי. הייתי מאושפזת ועשו לי המון בדיקות, וביום החמישי אומרים לי שחייבים להגיע להחלטה. אני מקווה שלא ניכנס לחדר ניתוח כי אני לא רוצה לפגוע בסיכוי לשאת היריון בעתיד. שולחים אותי עוד פעם לבדיקה ונכנס רופא ונכנסת רופאה ומרוב ההתעסקות עם המוט הזה כנראה נוגעים לי שם ואני מתחילה לצרוח ומתעלפת. אני בבדיקה ערומה ושמים אותי ומכסים אותי ומתחילים לרוץ איתי. ואז אני מתאוששת ושומעת ברקע את הרופאה אומרת להכין את חדר הניתוח כי אני מאושפזת וכנראה עם היריון חוץ רחמי וזה מסוכן לי. ואני צורחת ומתחננת לא להיכנס לחדר ניתוח, מבקשת שיתנו לי שנייה וחצי לאסוף נשימה ולהרגיע כי הכול מהר ולא נותנים לי. ואז מגיע המנתח, רופא שאני מכירה חמישה ימים, והוא תופס לי את הפנים ומבטיח שהוא מנתח אותי ולא סטז'ר, ואומר שהוא יעשה הכול כדי שאני אוכל לשאת היריון אחר כך".

אמרו לך מה השתבש?

"זה היה היריון חוץ רחמי עם תאומים, מסתבר שכשכרתו לי את החצוצרות השאירו גדם ולשם ההריון השתרש. אז גם זה סיפור טראומטי בפני עצמו כשפעם ראשונה שאני משיגה בטא מסתיים בכזה במפח נפש מטורף".

נשמע שהנושא של הליווי הרגשי לא קיים בכלל.

"הוא לא קיים עד היום. את יכולה לשבת בבתי חולים - אסותא, איכילוב, במקומות של IVF, ותהיה רק גלויה שמונחת שם 'אם את צריכה לדבר' או קבוצה שמנסים להקים. אבל כמה באמת הולכות וכמה באמת נמצאות? אני יכולה להגיד שאני התחלתי את התהליך הרבה לפני עידן הרשתות החברתיות והיום אני נמצאת בעשרות קבוצות ואנחנו תומכות אחת בשנייה בדרכים שלנו. יש קבוצה אחת שאני נמצאת בה שיותר מלטפת ועוטפת ויש קבוצה אחרת שההומור שם מאוד שחור ומי שלא מכירה את העולם הזה לא תבין מה אנחנו עושות שם. אני נמצאת בעשרות קבוצות. אבל האם יש ליווי מקצועי שמלווה את הדרך מבחינה מה קורה לך או לכם? לא".

את נכנסת עד היום לקבוצות של פוריות? לא של פונדקאות?

"אני גם בפונדקאות וגם ב- IVF, לא עזבתי אף קבוצה. מדי פעם אני מגיבה שם על דברים כדי לנסות לפתוח להם צוהר קטן לחשיבה אחרת ולתת מהידע והמידע שאני יודעת".

את חושבת שנשים לא רואות את הרגע שבו צריך להפסיק?

"כן. אני בטוחה שרובן, אם לא כולן. הן מה שאני הייתי לפני 4 שנים. בפעם הראשונה שהרופא התקשר אליי וזרק את המילה 'פונדקאות' לאוויר זה כאילו מישהו הודיע לי שאחד ההורים שלי נפטר. אני יודעת שזו אמירה מאוד קשה אבל שברון הלב והעובדה שמישהו מוותר עליי - ניפץ אותי למיליארדי חלקיקים קטנים".

גם אחרי 30 ניסיונות?

"זה לא עניין אותי. והוא גם הרופא השישי שהחלפתי. בעולם הזה את לא רואה אף אחד, גם את בעלך, מבחינתך הוא מישהו שעוזר לך להגיע למטרה. את חדורת מטרה וכל שאר הדברים בחיים שלך: חברים, עבודה, לימודים, דברים שאת אוהבת, הכול מתמזער. יש לך מטרה אחת וזה מנתב לך ומנהל לך את כל החיים. אם החלטת להזריק כל יום ב- 8 בערב, אז את תעשי את זה ולא משנה מה יש לך, ימות העולם. זה משפיע על כל החיים שלך, את אפילו לא יכולה לשנות מקום עבודה כי איך יקבלו אותך לעבודה חדשה אם את מטופלת IVF וכל ראשון, שני שלישי את צריכה לצאת והנפש לא מסוגלת להוציא אותך מהמיטה. אצלנו בארץ אין דבר כזה 'אני שבורה נפשית ולא באה לעבודה'. את צריכה להיות חולה מאוד כדי לא להגיע".

במקומות בהם עבדת העלית את זה בכלל או אפילו לא העזת?

"בטח שהעליתי, כי זו הייתה המטרה שלי. אבל את מאוד מתלבטת מתי להגיד את זה, באיזה מעמד להגיד את זה, בריאיון עבודה, אחרי שהתחלת, למי את אומרת? למנהל או מנהלת? מי יקבל את זה? איך יקבלו את זה? איך יסתכלו עלייך? יש המון פוסטים ברשת שמדברים על זה".

עד מתי להתעקש?

אחרי שלוש וחצי שנים של נישואים, היא מתגרשת ממי שהיה אז בעלה, ועוברת לאזור המרכז. שנה אחר כך היא תפגוש את קובי מצליח, בעלה הנוכחי, שנכנס לזוגיות הזו בידיעה שהריונות רגילים לא יהיו פה. "התחלנו את טיפולי הפוריות 4 חודשים אחרי שהכרתי אותו, עוד לפני שהתחתנו. שמתי את הדברים על השולחן מהר מאוד. אחרי שבועיים שהתחלנו לצאת סיפרתי לו. התגובה שלו הייתה שהשד אינו נורא כל כך כי יש לו שני זוגות חברים מאוד טובים שגם הם עברו טיפולי IVF מאוד קשים, אז הוא הכיר פחות או יותר את העולם הזה מהסיפורים שלהם והוא לא התרגש. הוא היה אז גרוש בן 45 והוא הציע לי נישואין אחרי 4 חודשים. הוא אמר לי 'אני רוצה ילדים אבל קודם כל הבחירה היא בך ואחר כך ברצון לילדים'".

בגלל שיש מימון בישראל בלי הגבלת ניסיונות אלא הגבלת גיל, את ממשיכה עוד ועוד, מה גורם לך בסוף להפסיק את הטיפולים?

"זה היה יום ההולדת 46 של קובי ואני זוכרת את האסימון נופל בראש. הרופא אמר לי שנה לפני כן בערך 'פונדקאות' ואני ניתקתי לו את הטלפון בפרצוף, ופתאום המטבע של הזמן נופל לי -  אני בת 36, קובי בן 46. אני מתקדמת בצעדי ענק לכיוון ה- 40 שלי, מה אני אספיק? מה אני אראה? מה נחווה? נלך לכיתה א' עם אימא בת 70?"

אני חייבת לשאול אותך. מאיפה הבאת את קדושת ההיריון הזאת? הרי גם פונדקאות זה ילד שלכם, זה לא ילד של מישהו אחר

"אני מדברת רק על עצמי כרגע, מבחינתי אין דבר כזה משהו שאני לא יכולה לעשות או לא אצליח להשיג, מה זאת אומרת? אז לי קצת יותר קשה. זה לא נמצא בכלל כאופציה. אני אשבור קירות, אעמוד מול סערות, אם אני לא אצליח דרך הדלת, אני אכנס דרך החלון ואם לא דרך החלון אני אחפור בור".

זהר וקובי מצליח

באינסטגרם שלנו ביקרת? בואי לכאן 

מסע חדש מתחיל- פונדקאות

ועם ההחלטה לסיים את הליכי ההפריות הממושכים והכואבים, מתחיל מסע חדש - המסע לילד דרך פונדקאות, מסע שעולה מאות אלפי שקלים: "אני משתפת את אימא שלי ואת האחיות שלי ואני נכנסת לדיכאון עמוק ממש. הולכת לעבודה שמחה ומאושרת, חוזרת הביתה וסוגרת אורות, לא מתקשרת, בוכה כל הזמן. אני באבל. הרגשתי שאני מוותרת על עצמי ואני בעצם צריכה להשלים עם הוויתור על 10 שנים. זה כמו איש הברזל שמתאמן כל היום ובסוף אומרים לו 'לא'. אני פותחת מחשב ומתחילה ללחוץ את האות פ' וסוגרת את המחשב, לא מצליחה לכתוב את המילה באינטרנט, ואחותי אוספת חומר ובאה אליי ואל קובי ומסבירה לנו ותכלס רק בעזרתה אנחנו יוצאים לדרך".

הפעם זה היה מהיר. חודשיים אחרי שחתמו על חוזה דרך מנור מדיקל מקבוצת דנאל, הפונדקאית בגאורגיה כבר הייתה בהיריון. "זה היה יום מעורב רגשית ברמות, כולם צחקו ושמחו וחייכו ואני בכיתי את החיים שלי, לא משמחה. זה היה המסמר האחרון בקבר שלי, המסמר האחרון שהוכיח שאני פגומה".

מתי זה עבר לך?

"לא עבר. הייתי מאוד מנותקת. אחת הסיבות שבחרתי לעשות את זה בחו"ל הייתה הניתוק, אני מקבלת תמונות, אני מקבלת סרטונים, דפים מהרופא, ויש ניתוק. זה לא פה, זה שם".

וכשהגיע הרגע?

"אנחנו מחליטים לטוס לגאורגיה שבוע לפני התאריך ואני פוגשת את הפונדקאית והיא נכנסת לבדיקה וזהו. ואז אנחנו הולכים ומטיילים בטביליסי שהיא מהממת והכל טעים ויום למחרת אני אומרת מה קורה, זה התאריך שקיבלנו, איפה הפונדקאית? התחילו צירים או לא? ואומרים לי תגיעי לביה"ח בשבע בערב".

הייתם ערוכים למה שיקרה בבית החולים?

"זה בי"ח פרטי ולא ציבורי, ואנחנו מגיעים ויושבים בחושך מוחלט ואף אחד לא מדבר איתנו. פתאום מקצה המסדרון אחות רצה אליי וצועקת לי 'מאמא מאמא' ואני מתרוממת והיא תופסת את היד ומריצה אותי ומעבירה אותי דרך הדלת ופתאום אני שומעת צרחות. אני נבהלת ומלבישים אותי והרופא קולט שאני נבהלת והוא אומר לי פעם ראשונה?"

התחילה הלידה ואת עם הפונדקאית בפנים.

"הפונדקאית תופסת לי את היד וכולם צועקים שם כל מיני דברים כי הם לא מדברים באנגלית, והיא מתאמצת וכואב לה. אפילו לא הצלחתי לעבד את הרגשות שלי, אני לא מתרגשת, אני לא נבהלת, אני פשוט בהלם, קפאתי. רואים כל מיני כתבות כאלה של איך שהילד יוצא האימא מתפרקת ובוכה אבל אני פשוט הייתי בשוק. לא הספקתי לעכל מה קורה סביבי ונועם כבר היה בחוץ (בנה של קמפנר. ה.ר.כ). האחיות אומרות לי ללכת אחריהן ומכניסים אותנו לחדר ויוצאים כולם ואני ונועם לבד בחדר ואני לא נוגעת בו, ואז נכנס הרופא והוא אומר לי את רוצה להחזיק אותו? ובאותה שנייה כל עשר השנים, כל מפכי הנפש, כל הדיכאונות וכל הכעסים, הכל נשפך החוצה".

מה עבר על קובי בזמן הזה?

"לגברים אסור להיכנס בגיאורגיה למחלקות האלה, אז אני מבקשת להוציא את נועם החוצה שקובי יראה את הילד. אמא שלי חיכתה איתו שם בחוץ, הזעקה שלה מהדהדת עד היום באוזניים שלי. ההתפרקות שלה זה אחד הדברים שהכי חרוטים לי".

נפגשת עם הפונדקאית אחרי הלידה?

"היא לא ידעה מילה באנגלית. כשהגעתי יום למחרת אז ראיתי אותה מציצה ככה למסדרון וסימנתי לה עם היד לבוא ונתתי לה להרים ולחבק את נועם ולהיות איתו. אחר כך נפגשנו איתה בשגרירות כשהיא הייתה צריכה לחתום שהיא מרשה לי להוציא אותו. היא הביאה מתנה וגם אני הבאתי לה מתנה. נתתי לה לחבק, לנשק, שלחתי לה תמונות אבל אחרי שחזרנו לארץ הקשר נותק".

זהר, קובי ונועם מצליח

ילד יחיד או לצאת למסע שוב?

זהר בטוחה שנועם יהיה ילד יחיד. את הבגדים שלו היא מוסרת לאחיינים. "אמרתי לאמא שלי 'אני קיבלתי את מה שאני צריכה, את האושר שלי, את התואר אימא, את כל עולמי'. הזוגיות שלי התחילה להתייצב, והודעתי לקובי שמבחינתי זהו. אני זוכרת את המבט שלו בעיניים, את השבירה והכאב, אבל הוא לא העז להגיד לי כלום. עובר הזמן, נועם כבר כמעט בן 3, אנחנו עושים ערב אחד טיול ויש אח ואחות קטנים בערך בגיל של נועם והוא רץ אליהם ומנסה לשחק ולדבר איתם אבל הם לא מתייחסים אליו. זו הייתה הנקודה שהבנתי שאני צריכה לעשות לו אח או אחות כדי שהוא לא יהיה לבד".

בשלב הזה לא נותר לזוג כסף כדי לממן אח או אחות לנועם. הם מחליטים לקחת הלוואות יחד עם ההורים והאחיות אבל ההחלטה הזו מדירה שינה מעיניה של זהר.

"אני מתחילה לשמוע את הסכומים האסטרונומיים שאנחנו צריכים להחזיר כל חודש ואני לא ישנה בלילה. אני אומרת שאני רוצה לבטל ובמשפחה כועסים עליי ואומרים שבשום פנים ואופן ואחיות שלי מתחילות לזרוק אופציה של גיוס המונים".

ולגיוס ההמונים הזה בשנה שעברה מצטרפים גם התלמידים של זהר, תלמידי כיתה ו' בבית הספר ישגב בתל אביב. (גילוי נאות, הבת שלי לומדת כעת בכיתה שמחנכת זהר. ה.ר.כ). "בשישי בערב אני מקבלת טלפון מאחת האימהות. היא אמרה  'ראיתי את הגיוס, רציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך ואני איתך'. ביום ראשון אני עולה לזום עם הילדים והם מתחילים לשאול שאלות ואני מספרת להם לרמה שהם יכולים להבין מה זה אומר. אחרי שבוע הם מחליטים לעזור לי והם וההורים אופים עוגות ועוגיות ועוטפים אותם בצלופנים מהממים ובקבוקי שוקו ושתייה קרה וכדומה והולכים, בשיא הקורונה, לגני שעשועים ומעמידים שולחנות עם כל הטוב הזה, כותבים על פוסטרים ענקיים 'אח לנועם' ופשוט מתחילים ליחצן ולשווק את מה שאני אמורה לעשות וזה צובר תאוצה בקהילה".

התלמידים של זהר מצליח קמפנר מגייסים כסף עבור אח/ות לנועם

הגיוס מצליח, הם מגיעים אל היעד, ובניסיון השני הפונדקאית נקלטת. עכשיו כשהם רגע לפני לידת ביתם, אחות לנועם, זהר בוחרת לספר את סיפורה עבור נשים אחרות: "יש בי כעס על השנים שנתנו לי לבזבז. אנחנו נכנסות לעולם שאנחנו לא מבינות. כשהרופא מסתכל עליי הוא רואה סטטיסטיקה והוא יודע מה הסטטיסטיקה אומרת. בתוך הסטטיסטיקה הזו נכנסים כל כך הרבה פרמטרים שלא בשליטה של אף אחד: הגיל שלי, כמות הפעמים שאני עושה, איכות הביציות, איכות הזרע. מהפעם הראשונה שקיבלתי את ה'לא' אי שם בשנות ה- 20 המאוחרות שלי, הסטטיסטיקה הייתה לרעתי. התחלתי בציבורי ואחר כך עברתי לפרטי והוצאתי מאות אלפי שקלים. נכון, יש מאות ואלפי סיפורים מעלפים של 10-18 ו- 20 שנה של טיפולים שבסוף הצליחו, אבל תפתח בפניי את כל האמת מול הפרצוף. את הסטטיסטיקה, את מה זה אומר, את הסיכויים. זה הגוף שלי, זאת הנשמה שלי, עזבי כסף, זה שלי, תן לי את הזכות להחליט. כמו שבחרתי להתחיל את טיפולי ה- IVF יש לי בחירה להגיד שאני לא רוצה יותר".

עכשיו היא מוכנה ורוצה שנשים שנמצאות במעלה הדרך הזו יפנו אליה. "אני רוצה שישמעו שיש אור בקצה המנהרה. שיראו שאפשר לקדם את האור הזה. אני רוצה שנשים יקשיבו לנשמה, לגוף ולתחושות שלהן וישאלו את עצמן האם הן נמצאות במקום טוב בחיים שלהן. אני לא הייתי במקום טוב. אני בטוחה שרוב הנשים הן עם חוסר ביטחון ושאת הצעקות והמריבות שהיו אצלי בבית יש ברוב הבתים. אז אני רוצה להיות מעין נקודה כזאת שיסתכלו ויגידו בוא רק נקשיב".

את מבינה עכשיו שאין הבדל בין אמא שהייתה בהריון לאמא אחרי פונדקאות?

"זו שאלה קשה. עדיין עולה בי המחשבה שאולי נועם ישאל למה אין תמונות של אימא בהיריון. גם אם זה פתוח אצלי בבית זה עדיין תופס אותי. גם עכשיו אם מישהו היה אומר לי 'זהר תעשי את הניסיון האחרון בחיים שלך ואת תישאי 9 חודשים ותעברי לידה', אני הולכת על זה בעיניים עצומות. עם כל הטיפולים, עם הזריקות שהיו סיוט חיי, עם הכל הייתי מוכנה להסתדר. אני מבינה שאני בת 40, והגוף שלי כבר סופית בגד בי ושאני יכולה למלא את החיים שלי באור בדרך אחרת שהיא גם יפה וקסומה. שלא תביני, אני מאושרת להיות אמא של נועם ואחותו שבדרך,  ועם כל זה, עד היום האחרון שלי עלי אדמות אני אסתכל על אישה בהיריון ויצבוט לי הלב, ועמוק עמוק ביני לבין עצמי אני אשאל למה אני נבחרתי להיות זאת שלא אשא היריון".

באינסטגרם שלנו ביקרת? בואי לכאן