אני אתחיל דווקא מהנקודה הכי קשה בתהליך הזה, שבסופו מגיח ילד חדש לעולם. שלב הלידה. אף אחת לא מכינה אותך באמת למה שאת הולכת לעבור. בין אם מדובר בניתוח קיסרי, לידה מאומצת או "לידת תרנגולת", כפי שסבתא שלי נוהגת לכנות נשים שנכנסות לחדר הלידה ויוצאות ממנו תוך פחות משעה.

לא מכינים אותך כראוי ללידה עצמה, כי לרוב מתמקדים בהיריון עצמו. כל אישה שעברה לידה תדע על מה אני מדברת, ומי שטרם חוותה זאת, זה בשבילכן: יתנו לכן הרבה טיפים במהלך ההיריון, איך להפיג את הכאב, איך לנשום, איך מתמודדים עם בחילות ומה עושים כשהבטן גדולה מכדי לתת לך לישון בלילה. אני יכולה לומר לכן, וגם לגברים שקוראים עכשיו – אין דרך אחת נכונה. אצלי מה שעבד היה כרית חימום על הגב התחתון. אחרות ישבעו שזה אסור בתכלית האיסור. אחרות לגמו כוסית יין לפני השינה ונרדמו בשניות. לכן ההתנסות האישית שלכן היא הדבר החשוב ביותר. אצלי למשל, כדור הפילאטיס לא עזר, אלא בעיקר העיק. התנוחה לא הגיונית, ואף אחת לא באמת מרגישה בנוח במצב הזה.

 

הטיפ הכי חשוב שיש לי עבורכן הוא להרגיש בנוח. כי הנוחות שלנו היא מה שתעביר אותנו את החוויה המטלטלת הזו, שנקראת לידה.

אני לא אשקר. לא לכולן זה קל. אני האמנתי שאעבור את זה ללא אפידורל. מסביב שמעתי המון הפחדות: כאבי גב כרוניים ועל תופעות לוואי כאלו ואחרות. מה לעשות, מי שבוחרת ללדת תצטרך לסבול מכאבים. בסוף לקחתי אפידורל במהלך הלידה, והצטערתי שלא לקחתי אותו ברגע הראשון. בגב שלי אתחיל לטפל כשהגוף שלי יפסיק לכאוב, אבל עוד נגיע לזה.

כאישה שטרם חוותה לידה, ציירתי לעצמי תמונה מסיפורים ששמעתי, סרטונים שראיתי ובעיקר – תקוות שתליתי. בעיקר בעצמי. אחד הוויכוחים הגדולים שהיו לי עם בן זוגי סבבו סביב הימים שלאחר הלידה. היכן להעביר אותם? במחלקה של בית החולים, או במלונית?

אנחנו ידעו שנלד ב-"ליס", ומבדיקה שערכנו לגבי המלונית בבית החולים, בייבי ליס, ראינו שאמנם מדובר במלון לכל דבר ועניין, עם 3 ארוחות וחדרים מפנקים ומרווחים, אבל המחיר גרם לנו לתהות אם אכן החוויה שווה את זה. אני מטבעי לא נהנתנית, ומלונית הרגישה לי כמו פינוק שאפשר לוותר עליו. גם כך אהיה מוקפת משפחה וחברים, עם פחות זמן לעצמי, ולא יהיה נורא אם אלון כאחת האדם במחלקת היולדות של בית החולים.

 

כל זה אולי היה נכון עד שהגעתי לבית החולים. מי שעברה את זה יודעת על מה אני מדברת, ומי שטרם חוותה את זה – כדאי שתדעי: הצוות מיומן, מקצועי וענייני – אך יחס אישי הוא לא דבר שמגיע בקלות בבית חולים ציבורי. לכן הדבר הטוב ביותר שאני ובן זוגי עשינו היה לסגור מלונית.

לפעמים דברים נראים שונים בפרספקטיבה לאחור. היום אני יכולה לומר שהייתי טיפשה כששקלתי בכלל את הנושא. המלונית הצילה אותנו. אחרי הלידה, כל מה שרציתי היה לנוח, לאכול טוב ובעיקר – לקבל עזרה וכלים שיסייעו לי לצלוח את השלב החדש והלא מוכר הזה בחיים – להיות הורה.

להיות הורה זה לא כמו להיות דוד. אני דודה לשני אחיינים מדהימים, אבל כשאת הופכת להיות אימא – כל האחריות הזו מוטלת על כתפייך. את חייבת מי שילמד אותך את הבסיס. כל מה שקראתי באינטרנט? לא ממש עוזר. במלונית, לפני הכל, זכיתי לשינה טובה. מיטה ענקית ומפנקת עם שלט מתכוונן, שמיכה וכריות רכות ומזרן שנרדמים בו ברגע. וטוב שכך, כי את העולל החדש בחרתי להשאיר בתינוקיה של המלונית.

בניגוד לתינוקיה של בית החולים, במלונית התינוקיה הרבה יותר אינטימית, מאפשרת במרחק הליכה קצרה לגשת לתינוק כשרוצים, לקבל טלפון לחדר אם בחרתי בכל זאת להניק אבל לוודא שיש מי ששם עליו עין כשאני נרדמת, והאחיות הן של בית החולים עצמו – וכך גם הסטנדרט הרפואי כולו במקום.

במלונית מוגשות שלוש ארוחות שף טעימות ומזינות שדואגות שכל יולדת תקבל את מה שהיא צריכה. וגם בן זוגה. וכאן צריך להתייחס רגע גם למי שמלווה אותי לאורך התהליך. בימים שלפני הלידה שהינו בבית החולים כי הייתה לי ירידת מים מוקדמת. 72 שעות שבן זוגי שהה לצידי ותמך בי, כשהמערכת אינה תומכת בו. שמעתי על הרבה גברים שמשאירים את האישה לבד לאחר הלידה, ואני יכולה להבין אותם. זה אבסורד שאין בבית החולים מקום לינה לבן הזוג – והעובדה שבחרנו במלונית היתה מדהימה גם עבורו. כי את כל הפינוקים להם אני זכיתי – יכולתי לחלוק עמו. את ארוחות השף, את המיטה המפנקת, את הלילות השקטים. במלונית יש אפילו חדר כושר שאפשר לו לפרוק מתחים כשאני ביקרתי אצל יועצת ההנקה.

וכן, אני הולכת לומר גם על כך מספר מילים לסיום. מורגש שבמלונית בייבי ליס חשבו על הכל. כולל על יועצת הנקה ורופא שיושבים במלונית וזמינים לכל שאלה, מייעצים ומדריכים כל יולדת איך להתנהל עם התינוק החדש. ואת זה לא תוכלו למצוא באינטרנט.