2 אמהות, אבא אחד ותינוק מושלם
טכנולוגיה חדשה מאפשרת לאישה בעלת ביציות לא תקינות, לקבל ביצית תקינה מאשה אחרת נטולת היסטוריה רפואית משפחתית, לעקור את גרעין הביצית, ולהחליף אותו בגרעין של האם המיועדת, שמחזיק את החומר הגנטי. לילד שיוולד יהיה מטען גנטי משתי אמהות ומאב אחד וחופש ממחלות תורשתיות
האגודה לפיקוח על טיפולי פוריות והפריה חוץ גופית בבריטניה הודיעה על פריצת דרך במחקר חדשני שמטרתו סיוע לזוגות עם קשיי פוריות באמצעות חיבור בין ביציות של שתי נשים וזרע מגבר ליצירת תינוק משותף ומשופר. מהילד שיוולד ייחסכו אותם גנים פגומים הגורמים למחלות תורשתיות והוא יגדל להיות אדם בעל תוחלת חיים ארוכה במיוחד, חסין מפני מחלות לב, סוכרת, סרטן, מחלות ניווניות, חירשות, עיוורון, בעיות לחץ דם – ועוד שלל מחלות תורשתיות.
"המחקר נועד במקור לאפשר לנשים שחלק מהביצית שלהן פגום לעשות "השלמה" מאישה אחרת", מספר ד"ר איליה בר, יו"ר המרכז הרפואי לפוריות, "היכולת לתקן ביצית פגומה של אישה, באמצעות חומר גנטי מביצית אחרת, תאפשר לנשים שכיום נזקקות לתרומת ביצית להביא ילדים לעולם בצורה המכילה גם את המטען הגנטי שלהן. זו טכנולוגיה חדשה שיכולה לתרום גם בעניין הפוריות אבל זו התקדמות טובה בכלל, לבריאות של האדם העתידי".
איך זה עובד, בעצם?
"כולנו יודעים שהחומר הגנטי שנמצא בגרעין התאים שלנו בעצם מכתיב את התפקוד של כל איבר בגוף, בסופו של דבר, כולל מחלות מסוימות. פחות מודעים לכך שבעצם החומר הגנטי הכרומוזומי מכתיב את תפקוד התא על ידי שעתוק והכפלת עצמו וכך הוא מביא לתפקוד רקמה, תפקוד איבר וכן הלאה. חלק מהמחלות שאנחנו קוראים להם משפחתיות, כמו יתר לחץ דם, סוכרת ובאמת רשימה ארוכה מאוד, עד לניוון שרירים, הן לא מחלות שמוכתבות על ידי גנטיקה, אלא תקלה בשכפול של אותו חומר גנטי. כשאותו כשל עובר רף מסויים – מתחילה להתבטא המחלה. רוב המחלות שאנו מכנים מחלות זקנה הן מהסוג הזה. מצד שני יש תינוקות שנולדים עם אותן מחלות, או מפתחים אותן בגיל מאוד צעיר".
אנחנו מייצרים ילד בריא יותר. ד"ר איליה בר
וזה אמור להפוך להיות הליך רגיל בכל לידה? הרי כולנו עלולים לשאת מחלות גנטיות.
"הטכנולוגיה הזו בעצם מאפשרת לאם המיועדת, שיש לה כבר היסטוריה של מחלות כאלה מילדים קודמים או לחילופין ידוע שהביציות שלה לא תקינות ולא יכולות לאפשר הריון תקין, לקבל ביצית תקינה מאשה אחרת ללא אותה היסטוריה רפואית משפחתית, לעקור את גרעין הביצית, ולהחליף אותו בגרעין של האם המיועדת, שמחזיק את החומר הגנטי. זה מגדיל את הסיכוי להריון, והילד שיוולד יהיה חופשי מאותן מחלות שהוזכרו".
אז יש לנו שלושה גורמים מעורבים, שכל אחד תורם גנטיקה אחרת לתמונה, והילד לוקח בעצם את התכונות והגנים הדומיננטיים מתוך "בריכת גנים" עשירה יותר?
"בדיוק ככה. אנחנו מייצרים ילד שיהיה בריא יותר, אולי גם יפה יותר, אי אפשר לדעת", אומר ד"ר בר בטון מבודח, "חופשי מהמחלות המשפחתיות שמופיעות בגיל מבוגר. כשאני כרופא מברר היסטוריה רפואית, בדרך כלל מתגלה מהר שגם לאבא וגם לאמא היה סוכרת של גיל מבוגר, יתר לחץ דם או סרטן מעי הגס, וכן הלאה. ואז זה ברור לגמרי שאותו ילד שיוולד לאותו אדם או זוג יהיה בעל סיכון גבוה יחסית לסבול מאותן מחלות, כי כבר "יש במשפחה". ברגע שעשינו את התהליך הזה עם ביצית של אישה שאין במשפחתה היסטוריה כזו, הסיכוי שאותו ילד יהיה בריא בעתיד הופך לגבוה מאוד. וזה לא רק בריאות, זו איכות חיים שאנחנו לא מכירים, כי התקלות בגנטיקה של הביצית אחראיות גם להזדקנות שלנו. קח את שמעון פרס לדוגמא, הגנטיקה בתאים שלו טובה מאוד, האיש מזדקן לאט וגם יחסית בריא לגילו. זה מה שאנחנו רוצים להשיג.
הילדים של מחר כבר כאן
מה כל זה אומר בפועל מבחינת התינוק שנולד? האם הוא יהיה, למשל, דומה פיזית לשלושת ההורים?
"בזמן ההפרייה בין הביצית והזרע מה שנקבע על ידי הגנים המשותפים הוא השלד הגנטי של הילד העתידי. כלומר, בעיקר תכונות פיזיות, מראה, צבעים, עיניים, עור וכו'. פחות תכונות אחרות.לכולם יש אותם גנים אבל מידת הביטוי של כל אחד מהם שונה מאדם לאדם. מה שנותן לנו ביטוי פיזי הוא מידת ההפעלה של כל אחד מאותם "מתגים" זעירים. הריון משתרש ברחם ביום החמישי לאחר ההפרייה ואז כבר השלד הגנטי והמין נקבעו, כמו גם תכונות גופניות כמו מבנה גוף וצבעים אופייניים, זו יכולה להיות קומבינציה, או נוטה יותר להורה בעל גנטים דומינטטיים יותר. האם שנושאת את ההריון משפיעה על מידת ההפעלה או אי ההפעלה של הגנים השונים, והכל תלוי בסביבה בה מתפתח העובר. אלו דברים שהיו מאוד חדשים לפני עשר שנים, היום זה מוגדר אפילו כמנגנון ביוכימי שמכירים לעומק, שאחראי לדברים נוספים כמו אינטליגנציה ויכולות קוגניטיביות".
אז לא מספיקה ההנדסה הגנטית הזו כדי ליצור את "הילד המושלם"?
"לא, האם הנושאת את ההריון וההריון עצמו, ובנוסף שנות הגידול הראשונות של הילד, קריטיים גם כן למטרה. אישה שמעשנת בהיריון למשל, מגדילה לעצמה את הסיכוי לעצמה פי שתיים לסרטן ריאות, שזה עניין שלה, אבל לילד היא מגדילה את הסיכון פי 15. מסתבר שבשבע שנים הראשונות לחיי הילד הסביבה בה הוא גדל תשפיע על הביטוי הגנטי, כלומר, זה לא נגמר בלידה כמו שחשבו עד לא מזמן. הוכח מדעית, עם הגדרות ביוכימיות מדוייקות איך גם הסביבה של הילד הצעיר יכולה עדיין לשנות את הגנטיקה, למרות שברור שלא באותו היקף כמו במהלך ההריון. ילד שגדל למשל בסביבה אלימה, בית מכה, יהיה כמעט בהכרח איש מכה, לפחות מבחינת הנטייה הפסיכולוגית שלו. לעומת זאת ילד שגדל בבית לא אלים, יהיה בעל נטייה להיות כזה גם בחייו כמבוגר, וזה מוכח ביוכימית, בעקבות שינויים בתאים שמתרחשים באותם גילאים רכים."
"במאה השנים האחרונות איבדנו שלושים אחוז מכושר הפיריון, אלו עובדות מדעיות", מספרת עו"ד אירית רוזנבלום, מומחית לדיני משפחה חדשה וטכנולוגיות פיריון, מייסדת ומנכ"לית הארגון משפחה חדשה, "אבל רובנו ככולנו עדיין מעוניינים להמשיך להתקיים על האדמה, ולכן אנשים מוכנים לעבור תהליכים מורכבים וכואבים כמו טיפולי פוריות ופונדקאות. הפיתוח החדש הזה, כמו כל פיתוח בתחום, הוא מבורך ויכול לעזור להמון אנשים מכאן והלאה, לממש את הרצון והצורך האנושי הבסיסי הזה. הגדלת מאגר הגנים יכולה רק להועיל לבריאות היילוד ואני חושבת שאחת הבעיות שמעכבות פיתוחים כאלה הן חרדות ופחדים, אהבת המוכר והבטוח של המין האנושי".
לא לעכב את הפיתוחים הטכנולוגיים בגלל חרדות ופחדים. עו"ד אירית רוזנבלום
מה שונה בעצם בהורות גנטית על פני אימוץ, למשל?
"תראה, המשכיות זו אחת המוטיבציות הגדולות ביותר של הקיום שלנו. האדם יוצר משמעות לחייו כשיש המשכיות. ה"רקורד הגנטי" שלנו עצמנו תמיד מועדף על פני יצירת חיים "חברתית", כלומר באימוץ, או בזוגות משותפים המגדלים ילד ביולוגי של אחד מהם. אבל זה רק ברמה הפסיכולוגית, התפיסתית, כי חברתית כשאדם מגדל ילד – הוא נקשר אליו רגשית בדיוק באותה עוצמה כמו הורה שחולק DNA עם הצאצא שלו. בסופו של דבר DNA זה לא חבל שקושר אנשים פיזית, אבל זה כן פועל ברמה המנטלית, שזה הילד שלי וההמשך שלי. כדי לקרב בין הצורך הגנטי והצורך החברתי, אנחנו בעצם משקיעים המון מאמצים מדעים, רפואיים מעבדתיים, כדי לגשר על הפער. גם כשיש לילד רק שני הורים ולא שלושה, הקומבינציות הגנטיות האפשריות הן אינסופיות, ועדיין אנחנו מוצאים קווי דמיון פיזיים ומנטליים – אנשים רוצים לראות בילדיהם את בבואתם. זה חלק מאיתנו וזה עוד משהו שמבדיל אותנו מבעלי חיים".
ומה לגבי הסכנות שבתהליך? למשל, האפשרות שענף הרפואה הזה ילך בדרכי הפלסטיקה ויהפוך למשאב שמשמש בעיקר אוכלוסיות עשירות ובעלות כוח, ליצירה של מעמד ביו-אקונומי נפרד?
"אני נורא לא אוהבת את הפחדות המדע בדיוני האלה כי זה חטא, אפילו פשע, לקחת משהו שנועד לספק צורך הקיומי שלנו ולהפוך אותו למאיים ומלחמתי. כל מיני אנשים חושבים שבגלל פיתוחים כאלה, תהיה עכשיו פלישה של ילדים משובטים מהמאדים. זה לא ככה וזה חלק מהפחד האנושי מפני קדמה טכנולוגית בכלל. אני מאוד בעד שיבוט למשל, לדעתי זה פתרון ענק שיוכל לקיים את הצרכים האנושיים שלנו – תאר לך זוג חשוך ילדים, איבדו את כושר הפריון עקב מזג האוויר, לחץ, תזונה לקויה, לא משנה מה – שניהם עקרים. אז בגלל הסיכוי שתהיה פלישה של ילדים שיתוכנתו להיות בלונדינים עם עיניים כחולות, אני אמנע מהזוג הזה אפשרות שקיימת לילד ואשאיר אותו אומלל?
ילדים תכולי עניים מתכונתים? צילום: shutterstock
"הפחד מזמין התנגדות, בעיקר דתית. אותה דת שאמורה להיות התומכת מספר אחת בהמשכיות ולידה, יוצרת מצב שבו אישה שהייתה נשואה לגבר שמת – חייב להנשא לאחיו (ייבום וחליצה – ב.ס.), אז מי הם שיגידו שדברים כאלה אינם ראויים? נהפוכו. פרו ורבו ומלאו את הארץ? זה בדיוק המסר שהטכנולוגיות האלו מביאות. הן מקיימות את המצווה הדתית ביותר להמשכיות. אני כאדם לא דתי, חושבת שבלי קשר לשום דת, זו פשוט תכונתו של המין האנושי, החיה היחידה שעושה לילודה רציונליזציה".
בניגוד לעו"ד רוזנבלום, ד"ר איליה בר דווקא רואה תרחישים נוספים: "זה לא עתידני, זה עתידי", הוא מסביר, "וזה בהחלט יהיה כמו טכנולוגיות אחרות שנכנסו לשימוש והן עדיין בעיקר בהישג ידו של מי שיש לו אמצעים. לא צריך ללכת רחוק מדי עד לעתיד, כבר היום במדינות מסך הברזל לשעבר, למשל, כשיש להם בעיה של בעיית חסימת חצוצרת או חסימת זרע, אין להם היום אמצעים לעשות הפריה חוץ גופית שהיא טכנולוגיה מאוד פופולרית ונפוצה. אז הם לא מביאים ילדים או מסתפקים בילד שיש להם. ברור שככל שיש יותר פיתוחים הפער הזה יגדל והחברה תהיה עוד יותר לא שוויונית".
אין קטגוריית "אמא ואמא" במחשב
על אף האפשרויות הגלומות בפיתוח מבחינה חברתית עבור חברי קהילת הלהט"ב, נכון לרגע זה מסתבר שאין שום כוונה לאפשר את הפיתוח הזה לטובת הורות לסבית גנטית. למעשה, לא אמור להווצר קשר משמעותי מדי, בטח שלא הורי, בין תורמת הביצית שבה הושתל הגרעין, שהיא כמו כל תורמת ביצית או זרע אנונימית, לבין מי שתשמש בסופו של דבר אם לילד. זאת למרות שגנטית היא חלק מהילד בדיוק כמו האם ממנה הגיע גרעין הביצית.
יש כבר ילדים עם שתי אמהות. צילום: shutterstock
"חברתית כבר יש ילדים עם 3 הורים וזה לא משנה בעיני אם גנטית או לא", אומר אייל גרוס, פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב ופעיל מוכר למען ארגוני זכויות אדם והקהילה הלהטבק"ית בישראל. "כמו שתי אמהות ואבא או זוג גברים ואם. וצריך להכיר בכך שיכולות להיות משפחות עם 3 או 4 הורים ולהתאים את ההכרה המשפטית במעמד ההורי לזה".
כיצד תתמודד עם זה המערכת בישראל? ישראל מתקשה כידוע אפילו עם רישום שני הורים מאותו מין
"זו בהחלט סוגיה שהמערכת תידרש אליה. אני חושב שכמו שהמשפט היה צריך להתאים עצמו להתפתחויות טכנולוגיות וחברתיות הוא יצטרך גם להתאים עצמו כאן, כי הפער בין הורות חברתית למשפטית לא מועיל לאף אחד. אבל הוא קצת איטי יותר מהן.
כשהיה המקרה הראשון של שתי נשים שרצו להרשם כהורים של ילד אחד, עוד לפני פסק דין ירוס חקק שאפשר אימוץ כזה בארץ, אלא כי שתיהן כבר נרשמו כך בארה"ב על סמך אימוץ הדדי שם, משרד הפנים אמר לבג"צ ש"במחשב אין קטגוריה 'אמא ואמא' רק 'אבא ואמא' ולכן לא ניתן לרשום אותן. השופטת דליה דורנר שאלה את נציגי משרד הפנים "ואם תרשמו שתי אמהות, מה יקרה? המחשב יתפוצץ?".
בית המשפט צריך להתאים את עצמו לטכנולוגיות. פרופ' אייל גרוס
"זה לא הכיוון", מסביר ד"ר בר באשר לאפשרות ניצול הפיתוח הזה לטובת הורות לסבית (אמנם כבר ב-1994 נכנס ארנולד שוורצנגר להריון קולנועי בסרט "ארנולד", אבל פיריון משני זרעים בלבד עדיין אינו בתפריט המדעי שלנו). "תיאורטית היה אפשר אפילו ליצור עובר משתי ביציות, אני חושב שזה אפשרי ונעשה כבר בחיות. אבל מבחינה אתית ובמאה שנים הקרובות אני לא מאמין שמישהו ינסה לעשות את זה בצורה רסמית בבני אדם. יש בעולם רגולוציה. צריך להבין שהניסוי הזה אושר בחריגות מסויימת באנגליה - ניסוי כזה לא ניתן היה לערוך בארה"ב או יתר אירופה, ובוודאי לא בישראל".