טוקופוביה הוא פחד מהיריון ולידה, שבאופן מפתיע התוודעתי אליו רק לא מזמן. מדוע זה מפתיע? כי כש-20% מהנשים בהיריון ללא סיכון חוות את הפחד הזה, אני מצפה שאדע את זה. אחרי ככלות הכל, לא מדובר כאן במספרים זעירים. יתר על כן, לאור כל ה?ילדים זה שמחה? והקז?ואליות שבה נשים נכנסות להיריון, וגברים ונשים הופכים להורים, די מפתיע לגלות שעבור הרבה מאוד נשים לא ההיריון ולא הלידה וההורות נתפסים כהליך טבעי ופשוט שאינו מלווה בחרדות, סיוטים, דיכאונות ושינויים במצבי הרוח - אם למנות כמה מהתסמינים הנפשיים של הטוקופוביה.

מעבר לכך, בתור מי שהן ההיריון, הן הלידה והן ההורות מעוררים בה חששות, ולא מצליחה לקחת את כל הסיפור הזה בקלות, היעדר כל מידע ושיח על טוקופוביה, גרם לי לחשוב שאני יוצאת דופן בסיפור, שבאמת האנורקסיה דפקה אותי עד כדי כך, שהנה, אני חוששת אפילו ממה שכמעט אף אחת בסביבתי - ו/או בתקשורת - לא ביטאה כל חשש ביחס אליו. על אחת כמה וכמה כשהיעדר כל פחד לנוכח לידה-היריון-הורות לא פעם מלווה בסיפורי אימה על לידות קשות, על קריירות שנגדעו וסתם על הקושי שבהורות - ועדין, אף אחת לא מפחדת מכך.

במרכז לבריאות הנפש של האישה שבמרכז הרפואי תל אביב על שם סוראסקי, מתקיים מחקר רפואי בנושא טוקופוביה, והממצאים שנאספו עד כה מחלקים את הטוקופוביה באופן הבא: יש נשים שחוששות מההיריון, כי הן מפחדות שהן יפגעו בעובר (בגלל עבודה קשה מדי או אכילה לא בריאה וכדומה); עבור אחרות החשש נטוע בשינויים שחלים בגוף בזמן ההיריון ותחושת חוסר שליטה על הגוף, כמו גם פחד מעלייה במשקל והעובדה שבשלב מסוים של ההיריון, לידה הופכת לדרך היחידה לסיים אותו; אחרות חוששות מכך שיאבדו את האטרקטיביות שלהן ולא יצליחו להחזיר את הגוף לקדמותו, ויש כאלה שהפחד מכאבים ומסיבוכים אפשריים בלידה מציף אותן, כמו גם הפחד ממותן שלהן או של התינוק, ופחד ממחטים וזריקות. וישנן גם נשים שמדווחות על פחד שמקורו בחשש שהצוות הרפואי לא יהיה מספיק קשוב אליהן במהלך ההיריון והלידה, וכן, יש גם נשים שמפחדות מהאימהות: חוששות שלא יהיו אמהות טובות יותר ו/או פשוט מעצם כניסת התינוק לחייהן.

ישנן סיבות שונות, ביוגרפיות ברובן, שמתוארות כקטליזטור לטוקופוביה: ניצול מיני, היחשפות לסיפורים על לידות קשות, כמו גם נוכחות בלידות קשות, יכולות לעורר זאת - טוענים המחקרים שנמצאים ברובם בחיתוליהם, ולא פעם סותרים אלה את אלה - וגם היעדר מידע ביחס להליך היריון והלידה, כמו גם מעמד סוציו-אקונומי נמוך וחוויית חיים קשה, מהווים את אחת הסיבות לכך שאישה עלולה להיות טוקופובית.

המעניין הוא שאם מסתכלות על הפחדים שמתארות הנשים, כמו גם הגורמים לטוקופוביה, נראה כי מה שמתואר ונתפס כלא נורמלי - הפחד מהיריון, לידה והורות - הוא הרבה יותר סביר, לעומת היעדר הפחד והחדווה שבה החברה מצפה שנקפוץ לתוך התהליך הזה. נוסיף לכך עוד מבנים חברתיים שמדכאים נשים ונראה איך יותר משטוקופוביה היא התגובה הביזארית, כביכול, הרי שהיא התגובה שנדמה שהיא די טבעית לנשים בחברה שלנו.

בחברה שלנו הרי מגדלים אותנו על מיתוס היופי האינסופי, ודי מתקשים לאמוד נשים שלא דרך מידות הגוף שלהן; שוק העבודה הנוכחי הוא שוק שבו אנחנו מתחילות לחוות דחייה כבר בגיל 40, ובגיל 50 כבר לא רוצה לדבר איתנו - בשוק כזה, יש יתרון ברור למי שיכולה להיראות צעירה לגילה, ונכון להיום צעירה לגילה עובר גם במידות גוף מסוימות, שלא פעם לא זמינות לנו אחרי לידות; אותו שוק עבודה גם לא ממש נמצא שם עבורנו כשאנחנו בהיריון ואחר כך יולדות, ועל אחת כמה וכמה כשאנחנו אמהות. להזכירכן, פייסבוק הציעה לעובדות שלה שתממן להן הקפאת ביציות, עד כדי כך המצב חמור; ואז יש את המשטור היומיומי, חיים שבהם הסיכוי שלא נרגיש אשמות, אלא אם כן נעשה על עצמנו עבודה רבה, הוא די קלוש, אז מה הסיכוי שלא נרגיש אשמות ביחס להרגלי האכילה והכושר הגופני שלנו כשנהיה בהיריון, ופתאום יהיה עוד יצור חי תחת אחריותנו? בואו נוסיף על כך את אופיים המתנשא של רוב הרופאים ונראה איך גם הנשים שחוששות מהיריון ולידה כי הן לא בטוחות שהצוות הרפואי יהיה די אמפתי אליהן, לא ממש חיות בלה לה לנד. לצד מערכת בריאות ציבורית שהולכת וקורסת, ספק אם יש מקום לסמוך על רופאים בעולמנו.

אל מול הטריגרים שעלולים לעורר באישה טוקופוביה לא ברור אם לצחוק או לבכות: נשים שלא עברו ניצול מיני - כמה כאלה יש? ולא עברו חוויות חיים קשות? כן, יש פשוט כאלה בכל פינה. ולא מגיעות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך ונחשפות למידע על הליך הלידה… נשים כאלה פשוט נמצאות בכל מקום שהוא עולם אחר משלנו.

אם כבר תיתקלו בכתבות על טוקופוביה תקראו בהן מיד את הטיפול המוצע לנשים, כי הלא ברור שהנשים שחוששות צריכות טיפול. האפשרות שהלחץ על נשים ללדת הוא פשוט אימתני, האפשרות שיותר מדי מההגדרה העצמית שלנו בחברה - בעיקר בישראל - עוברת דרך הלידה והאמהות והאפשרות שאולי לא כולנו צריכות ללדת ולהיות אמהות, לא נוכחות בכתבות הללו, שמתארות מסעות קשים שעברו נשים שסבלו או סובלות מטוקופוביה, ובסוף הצליחו לשרוד היריון וללדת ולהיות אמהות מאושרות.

מה עם תסריט אחר? אישה חוששת מהיריון, לידה והורות, ואחרי טיפול פסיכולוגי מבינה שהיא לא חייבת לעשות את זה? שהיא יכולה לחיות את חייה בלי להיות אם בישראל? ומה עם כתבות שמבקרות את הגברים שמאיימים על הנשים שלהן שאו שהן ילדו ילד מהזרע שלהם, או שהם יעזבו אותן, כי לא מספיק ילד, צריך ילד עם מטען גנטי מסוים? את שני התסריטים הללו לא פגשתי באף אחת מהכתבות ומהמחקרים על טוקופוביה, שכל כולם רוצים לומר לך - יש פיתרון!

זה טוב שיש לנשים שרוצות בהיריון, לידה ואמהות פיתרון, אבל איך יכול להיות שבשום רגע זה לא נראה מוזר למישהו שגברים מוכנים לעזוב את הנשים שהם אוהבים, רק כי הן לא רוצות ללדת? חלקן אפילו לא מסרבות להיות אמהות, אלא פשוט לא רוצות ללדת. התשובה לכך טמונה ככל הנראה בהנחה שגבר שרוצה ילדים הוא ברכה, ושנשים תמיד רוצות ילדים, ואם לא אז כנראה שמשהו בהן, שלא נאמר בנשיות שלהן, פגום באופן עמוק שחייב תיקון מהיר.