בשנים האחרונות, אנחנו נתקלים בפרסומים תכופים על סלביות שילדו בגיל מאוחר. נשים מפורסמות שהתחושה בכתבות הללו שהן עשו ילדים כשהתאפשר להן מבחינת קריירה, והטבע עצר מלכת וחיכה להן: סלין דיון, זמרת, 42, תאומים; רונית אלקבץ, שחקנית ובמאית, 47, תאומים; האלי ברי, שחקנית 47, בן זכר. רשימה חלקית ביותר של נשים מפורסמות שהפכו אימהות בגילאים שבהם נהגו פעם לחגוג לילד בר מצווה או לילדה יומולדת 'סוויט סיקסטין', ולא להחליף חיתולים.

עוד באון לייף:

ילדים זו תמיד שמחה, ולא משנה מתי ילדנו אותם, אבל ההרואיות הנון שלאנטית לכאורה שבה מוצגות הנשים הללו מעניקה אשליה שהגיל, בכל הנוגע לילודה והודות לטכנולוגיה הענפה בנושא, כבר לא אישיו יותר. ובכן, זה שקר. כי מהרגע שאישה מקבלת את המחזור החודשי, היא למעשה מחשבת את קץ פוריותה לאחור, מצוידת במספר מוגבל של ביציות, שהולך ופוחת עם השנים, עד שנעלם כליל. בגיל מאוחר גם הסיכוי ללדת ילד בריא יורד משמעותית.

כשאתרי האינטרנט רוצים להבליט את הסיפורים הללו, הם מעלים אותם לפייסבוק תחת הכותרת המושכת וחסרת האחריות: "נשים, קחו את הזמן, אפשר ללדת גם בגיל שישים פלוס", כפי שפורסם בעמוד של 'מאקו' בפברואר 2011, כשאישה בת 61 הצליחה ללדת תינוקת. כשמדובר בילד של אישה מפורסמת, הרך הנולד גם הופך ל'טרנד' או 'סמל סטטוס' של נשים מבוגרות, ואפילו ל'אקססורי' להתהדר בו לא פחות מתיק של גוצ'י, אז מה הפלא שאנחנו רוצות גם?

ילדה בן בגיל 47. האלי ברי. צילום: shutterstock

הדיווחים מתייחסים ללידה המאוחרת של הנשים המפורסמות הללו כסוג של קוריוז, או במילים עיתונאיות: כ'אדם נשך כלב', אבל כל מה שלא מסתדר עם הסיפור הנוצץ נבעט החוצה. במציאות, אל מרפאתו של ד"ר אריק כהנא למשל, כמנהל יחידת הפוריות והפריה חוץ גופית אסותא ראשון לציון, מגיעות בשנים האחרונות נשים רבות שרוצות לשמר את פוריותן, להקפיא ביציות או לנסות ללדת בגיל מאוחר, והקושי גדול.

מסביר ד"ר כהנא: "בכל ההודעות על הריונות של נשים הקרובות לשנות החמישים שלהן והינן מפורסמות, המידע על ההיריון והלידה אינו כולל את הפרט החשוב ביותר: שהריונות אלו הושגו מתרומה של ביציות. זהו המצב גם לגבי מרבית ההריונות של נשים מפורסמות שטופלו בישראל והיו במחצית השנייה של העשור החמישי לחייהן".

כל ההריונות האלה מגיעים מתרומת ביצית. ד"ר אריק כהנא

אז למה מבליטים בתקשורת את העובדה שילדו בגיל מאוחר בצורה מעוותת וחסרה?

"כי אחרת זה לא מעניין. כמו כן, יותר קל לנשים לאמץ, לעשות משהו אלטרואיסטי, מאשר להודות שההיריון היה בתרומת ביצית. זה מראה על פגם במערכת הרבייה וגם מעלה שאלה האם הילד יהיה דומה לה או לתורמת. לסיכומו של דבר, מעבר לגילאי 38-40 הסיכויים להשיג ילד שלך ללא צורך בתרומת ביצית הולך ויורד בצורה משמעותית".

תהיי גם וגם, מה הבעיה?

ד"ר הגר להב, מרצה בבית הספר לתקשורת מכללת ספיר, חושבת שהפרסומים האלה נושאים מסר סמוי אך מכוון ובלתי מחמיא בעליל עבורנו, הנשים מהיישוב: "בשנים האחרונות, התרבות זורקת לנשים סוכריה חדשה: אתן יכולות להיות גם נשות קריירה וגם ללדת אבל בשביל זה אתן צריכות להיות מאוד מוצלחות. אם אתן לא מצליחות להביא ילד לעולם בגיל מאוחר עם הטכנולוגיה, זו אשמתכן כי כנראה שאתן לא מספיק טובות. אומרים לאישה: 'תהיי סלין דיון, ואם את מוכשרת כמוה יהיה לך את כל הזמן שבעולם, ואין שום בעיה'. כשהמסר התרבותי הוא שאין מגבלה, ההמשך הבלתי נאמר שלו זה שאם יש מגבלה זה באשמתך ולא בגלל שאי אפשר".

ד"ר עלינא ברנשטיין, מומחית לתקשורת מהמכללה למנהל, מסבירה כי אנחנו אלה שבוחרות להאמין לייצוגים בתקשורת, הרואיים ככל שיהיו: "לא מפרסמים שהלידה עלתה למפורסמת בטיפולי פוריות רבים ובכאב, לא מפרסמים עד כמה הטיפולים יקרים ועל טיפולים מיוחדים שיש בחו"ל, כאלה שרק מי שמפורסמת ו/או בעלת כסף רב יכולה להרשות לעצמה. זה בהמשך, למשל, לאופרות הסבון ולטלנובלות שמראות תמיד איך כשמישהי רוצה להפיל גבר בפח, היא מזמינה אותו ושמה לו משהו במשקה ותמיד יהיה מזה הריון כי ככה רצתה, אך בין הייצוגים הללו לבין המציאות יש מרחק גדול".

לא מפרסמים בכמה כאב זה עלה. ד"ר עלינא ברנשטיין

עד כמה פרסום כזה, על סלבית שהצליחה ללדת בגיל מאוחר, יכול להשפיע על החלטה של אישה לעשות כמוה?

"אני מאוד זהירה בכוח שאני מייחסת לתקשורת, אבל אם אישה נמצאת בלאו הכי בסיטואציה מסוימת, אם היא רואה כתבה על מפורסמת שילדה בגיל 47 , היא תגיד לעצמה: זה אפשרי'. אני לא חושבת שזה בפני עצמו יגרום לה לחכות ולא לנסות להרות, אבל כשמקבלים כל מיני סוגי מסרים מכל מיני מקומות של: 'הנה, אפשר', זה מחזק את המסר הכללי שאפשר לדחות את זה כי יימצא הפתרון המתאים".

אולי זה בגלל הפרסומים על מבוגרות מפורסמות שהצליחו, ואולי זה מכבש הקריירה, אבל נתוני משרד הבריאות משנת 2012 מראים זינוק של 100% בתוך עשור במספר הנשים בישראל שבוחרות ללדת אחרי גיל 40, כאשר עשרה אחוז או יותר מהן היו אף בנות מעל 45. ברנשטיין היא אחת מהן כמי שילדה בעצמה את שני ילדיה התאומים, שכיום הם בני 11, רק בגיל 42. "לא עשיתי החלטה מודעת לחכות", היא מסבירה, "אבל  אם הייתי יכולה להזיז את הגלגל לאחור, הייתי בוחרת ללדת בגיל 35 ולא לחכות מעבר. אני ממליצה לזכור שקיים בהחלט את האלמנט הביולוגי של הטבע ואחרי התבססות מסוימת של לימודים וקריירה כדאי לא לדחות את זה יותר מידי".

איך זה היה אצלך?

"כשאני באתי לרופא ואמרתי לו: 'טוב, החלטתי שאני רוצה ילדים בכל זאת' הוא אמר לי: 'את מבינה שרוב הסיכויים שזה לא יקרה'. הצלחתי בעזרת טיפול די מינורי של המרצת הביוץ להרות ולא הגעתי להפריה חוץ גופית. אבל אני מבינה שלי זה קרה במקרה, כי לא חסרים בסביבה שלי סיפורים על נשים בגיל 37 שהחליטו לעשות ילד לבד והסתבר להן שהן כבר לא יכולות".

הבעיה היא שגם נשים מצליחות ומשגשגות שרוצות ילדים, מתקשות לעיתים למצוא בן זוג מתאים, ומחכות עד שהוא יגיע. זה מה שקרה עם מיכל (שם בדוי), בת 36, עיתונאית ישראלית המתגוררת בגרמניה, שנמצאת כיום בחודשי ההיריון ראשונים לילד ראשון.

מיכל: "לאורך השנים, הרגשתי שאני לא מצליחה להביא את עצמי למצב של ליצור זוגיות נורמלית, ושיש לי דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם ומונעים ממני להיות בכיוון. השנים עברו ונלחצתי והלחצתי את עצמי היטב. שאלתי את עצמי מאיזה גיל כדאי לחשוב על הורות יחידנית או על הקפאת ביציות ומה יקרה אם בסופו של דבר לא יתגשם לי החלום למצוא מישהו ולהקים איתו משפחה. רק בגיל 34 הכרתי את בן זוגי וגם אחרי זה חיכינו שנתיים ורק אז ניסיתי להיכנס להריון".

ומה קורה עם נשים אחרות בסביבתך?

"יש לי חברות שעברו שימור ביציות, או חברות שבדרך לעשות את זה וכולן סביב גיל 37, כאשר אני נתקלת בזה יותר אצל נשים בסביבה שלי בתל אביב. הן מודעות לעניין שזה אפשרי והן מעדיפות לא לוותר על החלום של הקריירה, ומבחינתן שימור ביציות זה משהו שיכול להשהות את זה ולתת להן עוד קצת זמן".

סיכויים נמוכים

הבעיה היא שהקפאת הביציות איננה מבטיחה ילד. כתבה שפורסמה בשבועון האמריקאי 'TIME' בחודש שעבר, מדברת על ההקפאה כתהליך חדש ומעומעם שאין בו מספיק מקרי לידות כדי להבין האם זו אופציה בטוחה דיה. הנתונים בכתבה מדברים בשלב זה על סיכוי ללדת הזהה להפריה חוץ גופית בגילאים אלה: סיכוי של כ-40 אחוזים לנשים מתחת לגיל 35, שיורד לפחות מ-5 אחוזים אחרי גיל 42.

פחות מ-5% אחרי גיל 42. צילום: shutterstock

הרצון ללדת בגיל מאוחר והטכנולוגיה שקיימת ומנפקת סיפורי הצלחה עומד גם בסתירה גמורה לפריון האנושי באשר הוא, שמחקרים מראים שהוא נפגם מאוד בשנים האחרונות. ד"ר כהנא: "בעולם בכלל יש ירידה בפריון של הגברים ושל הנשים – והסיבות לכך יכולות להיות רבות: גורמים סביבתיים, רכיבים באוכל או בתרופות, כל אלה גורמים לפגם באיכות של גורמי הרבייה. השילוב של השניים מביא למצב שבו נשים שמגיעות להפריה או לשימור פוריות אצלי במרפאה מגלות כי יש אצלן ירידה משמעותית בפעילות השחלתית, עד כדי קושי או חוסר אפשרות להיכנס להריון. אני מוצא את עצמי עד לכך יותר ויותר".

אז בפעם הבאה שתתקלו בעוד פרסום על סלבית שילדה בגיל מאוחר, אנא קחו אותו בעירבון מוגבל. לנו הוא מזכיר קצת את הסיקור האובססיבי והמשלה אודות הסלביות שרגע אחרי שילדו חוזרות לגזרה ולסקיני ג'ינס. ברנשטיין מצידה מציעה להימנע מהסיקור של הסקיני כליל אך לא להימנע מהסיקור של נשים שילדו בגיל מאוחר: "לא לספר שסלבית ילדה זה לא סביר, אבל אפשר גם לשים תמונת ראש שלה ולא לארוב לה כשיצאה מבית החולים. זו רעה חולה למרות שלעיתים יש פה שיתוף פעולה עם הסלבית המסוימת.

"בפרסום שכזה, הכל זה עניין של תמהיל של מה עוד אנחנו רואים ויודעים. אם אחרי הסיפור של סלבית שילדה בגיל מאוחר יש כתבה כמה היה לה קשה, על כך שלא ישנה בלילות אחרי שילדה ועל כל הסיבוכים המלווים בכך, לא הייתי מורידה את עצם הסיקור אלה מוסיפה את הדברים האלה".

להב בכלל לא בטוחה שהתקשורת המסורתית מסוגלת לסקר את הסלביות שילדו בגיל מאוחר באופן הגיוני והוגן. "בתקשורת הישראלית אנחנו במרוץ עכברים, הציפיה שיתעסקו בתמונה במלואה אינה גבוהה ובסוף הסיפור מסוקר כעוד סיפור סינדרלה בתכניות הבידור, ואז כולנו מקנאים למה היא כן ואנחנו לא.

למה היא כן ואנחנו לא? ד"ר הגר להב

"הבלוגוספרה והרשתות החברתיות הן כבר סיפור אחר, כי שם יש לפעמים עיסוק בקבוצות הפמיניסטיות בנושאים הללו. הבעיה היא שבכל קבוצה חברות כמה אלפי נשים לכל היותר, והשיח נשאר מאוד סגור. התעסקות ביקורתית בנושא הזה היא לא מה שעומד בראש מעייניה של תכנית בידור, הדבר היחיד שאפשר לעשות כדי לשנות תרבות זה לנסות להתנגד לה מבחוץ אבל זה קשה כי במרכז עומדות הכתבות עם הסוכרייה הזו של: 'בואי, מותק גם וגם' את לא צריכה יותר לבחור, ולראייה הבאנו לך הוכחות שאפשר מהסלבס".

איך בעיניך צריך להיות מסוקר סיפור של סלבית שילדה מאוחר בצורה נכונה?

"הסיפור צריך לכלול את ההתייחסות לקשיים ולבעיות ואפשר להכניס את השאלה היותר רחבה: 'כמה סלין דיון יש בעולמנו' והאם היא מייצגת את הכלל ומה קורה עם כאלה שהן לא סלין דיון. זה המסר הנכון".

אז עד שיפסיקו לייצר נשים משובטות עם גיל פריון חסר הגבלה, הקושי להרות בגיל מאוחר הוא קושי ממשי, בין אם את אישה מפורסמת או לא. אנחנו לא אומרים: 'אל תלדי בגיל מאוחר', אלא קחי בחשבון שאם תחכי יותר מידי, אולי תצליחי להביא ילד לעולם אבל אולי גם לא.