בואו נדמיין שהאזרח סטנלי פישר ישב וחשב האם הוא רוצה לערוך שינוי בקריירה שלו והחליט שהוא מוכן לצאת לדרך חדשה. הוא בחן בסיפוק את קורות החיים שלו והרגיש שיש לו בהחלט מה להציע. הוא אסף ממליצים מלוא הסל והגיש מועמדות לתפקיד מנכ"ל קרן המטבע הבינלאומית.

 

כעבור מספר ימים הגיעה אליו תשובת המעסיק: "צר לנו, אמנם כישוריך רבים וטובים אולם אתה בן 67 ומבוגר מדי לתפקיד". שלא מרצונו, חווה סטנלי פישר אך מעט מחוויות הפגיעה של גברים ונשים בגיל הביניים שמופלים על רקע גיל בבואם למצוא עבודה. אולם יכול הפרופסור המכובד בעל הרקורד העשיר להתנחם בכך, שאינו שייך לאוכלוסיית הנשים המבוגרות בישראל. בניגוד להן סטנלי פישר יכול להמשיך לעבוד עוד ועוד.

הוועדה הציבורית תכריע בנוגע לגיל הפרישה לנשים

בימים אלו אמורה הוועדה ציבורית שהקים משרד האוצר להמליץ לממשלה האם להעלות את גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-64. הדיון הציבורי בנושא גיל הפרישה מעבודה עוסק רבות בשאלת תוחלת החיים העולה, בקופות קרנות הפנסיה המתדלדלות, ובעובדה שגברים ונשים פורשים לפנסיה למרות שרבים מהם עדיין בשיא אונם ומרצם.

 

ואכן, ראוי לפעול לכך שעובדים ועובדות יעבדו כל עוד הם יכולים ורוצים. אולם נשאלת השאלה האם שוק התעסוקה מוכן לקליטת נשים מבוגרות בעבודה?

שוק התעסוקה בעל מאפיינים מגדריים

שוק התעסוקה הוא בעל מאפיינים מגדריים ברורים המקשים על נשים ליצור לעצמן קריירה תעסוקתית רציפה עם פרנסה סבירה בצידה.

 

מקצועות הנחשבים "נשיים" אינם מתוגמלים כמו אלו "הגבריים", נשים צעירות המטופלות בילדים קטנים נדחות בראיונות קבלה לעבודה, ומהלך הקריירה של נשים מאופיין בריבוי עבודות חלקיות וזמניות על פי רוב בשל חלוקת תפקידים מגדרית לפיה נשים הן המטפלות העיקריות בבני הבית מלידתם עד זקנתם.

 

 כך שכאשר נשים מגיעות לגיל הביניים, בין 45 ל-65, הן על פי רוב ללא נכסים תעסוקתיים משמעותיים.

 

הוועדה הציבורית שאמורה להמליץ בסוגיית גיל הפרישה מקבלת מן הסתם אינספור נתונים אפוקליפטיים על מצב קופות הפנסיה המידלדלות, העלויות המכבידות של  תשלומי קצבאות הזקנה והצפי להגדלת הגרעון הממשלתי בגין הנטל הכלכלי ההולך וגדל של אזרחים שמקבלים מהמדינה מבלי שהם תורמים לה מהכנסות עבודתם.

 

אבל במה תועיל דחיית גיל הפרישה בשנתיים אם כמעט חמישים אחוז מהנשים מעל גיל 55 אינן מועסקות כלל וארבעים אחוז מאלה המועסקות עובדות במשרות חלקיות?

 

האם באורח פלא תוספת השנתיים תעלה לפתע את סיכויי קבלתה של אישה  בת 55 לעבודה? וכיצד אישה בשנות הארבעים לחייה שחלקה את זמנה בין גידול הילדים לעבודות מזדמנות וחלקיות, תצליח להתקבל לעבודה שתאפשר פרנסה וצבירת פנסיה משמעותית לעת זקנה?

אפליה על רקע גיל היא האפליה הקשה ביותר שכן היא פועלת את פעולתה על כל אחד ואחת מאיתנו. ועדיין, היא קשה עוד יותר כלפי נשים, ובמיוחד נשים מאוכלוסיות מוחלשות. נשים אלו על פי רוב נתקלות במהלך חייהן באפליה על רקע מגדר, מוצא, לאום ועוד אך כולן גם מגיעות ליום בו הן מופלות גם על רקע גיל.

 

כך הולכת וגדלה עם התקדמות הגיל שכבה של נשים מובטלות או עובדות עניות. עבור נשים אלו דחיית גיל הפרישה בשנתיים רק תתרום להתדרדרותן הכלכלית שכן קצבת הזקנה וההטבות המגיעות עם ההגעה לגיל הפרישה רק מתרחקות מהן עוד יותר.

 

למרות שהממשלה החרדה למצבן של קופת האוצר וקופות הפנסיה בעולם בו תוחלת החיים עולה, אסור לה להתעלם ממצבן הפגיע של רוב הנשים בשוק התעסוקה.

 

מה כן צריך לעשות? להפעיל תוכנית מדינית מקיפה המבטיחה שוויון תעסוקתי בין גברים לנשים. ללא לקיחת אחריות של המערכות החינוכיות והכלכליות במדינת ישראל להסרת החסמים המגדריים של שוק התעסוקה, הרי שכל מהלך להעלאת גיל הפרישה לנשים רק יעמיק את הפערים וירחיב את מעגל העוני בישראל.