בשבועיים האחרונים, מוצאת עצמה שרון מהרהרת תכופות באמה. לפני כשנה נפטר אביה, ואמה נותרה לבדה. הוריה חיו יחדיו במשך חמישים שנים, בהם הייתה שרון חופשייה לבנות את חייה – משפחה, לימודים וקריירה.

 

עוד ב-Onlife:

 

מאז פטירת האב השתנו חייה באופן דרמתי. לא עוברת שיחת טלפון אחת או פגישה בה האם אינה מדברת על האפשרות לצאת מהבית לדיור מוגן או לבית אבות. רגע אחד היא משבחת ומהללת את הרעיון וברגע השני היא פוסלת אותו כאילו היה מוקצה מחמת המיאוס. שרון מנסה לעקוב ולהבין מה משאלתה האמיתית של אמה אולם אינה מצליחה והמתח בין השתיים הולך ועולה.

 

החלפת מקום מגורים היא צעד רב משמעות בכל גיל, אך מקבל משנה תוקף ומשנה משמעות בגיל המבוגר. משמעותו של מעבר זה הוא סגירת תקופה, עזיבת המוכר והידוע, פרידה מזיכרונות רבים  השזורים בהתפתחות חייו האישיים והמשפחתיים של המבוגר ופתיחת דף חדש ולעתים סגנון מגורים חדש.

 

בתקופת חיים זו קיימת נטייה לפצות על אובדנים שונים וירידות בתפקוד באמצעות הביטחון שמעניקים בית וסביבה מוכרים. "ביתי הוא מבצרי" מקבל משנה תוקף בגיל המבוגר, ועל פי לשון המשל, ההתלבטות לגבי מעבר למבצר לא מוכר מהווה פרשת דרכים משמעותית. פרשת דרכים שעלולה לעורר חששות רבים, גם במקרים בהם המעבר נובע מרצון ובחירה חופשיים ולא מאילוצים כגון ירידה בתפקוד, אובדן הבית ועוד.

ממה נובעים חששות ההורים המבוגרים?

שינוי המוכר – מרבית האנשים מתגוררים באותה דירה שנים רבות, בהן הם אוספים זיכרונות, סנטימנטים, קשרים חברתיים, סביבה מוכרת, נוחות. שינוי מקום מגורים מצריך להיפרד מן המוכר והידוע, מעלה שאלות רבות לגבי הסביבה החברתית, הצוות, "האם יהיה לי טוב?", "האם אוכל לחזור לביתי אם לא אסתדר?"

 

הפרק האחרון – למרות שהם נתפסים כמעניקי איכות חיים טובה, עדיין יש במעבר לדיור למבוגרים משום סימון ואישור להיותי אדם מבוגר. זהו ככל הנראה הבית האחרון אותו ארכוש. הישארות בבית הישן אינה מחדדת נקודה זו באופן כל כך בולט.

 

אובדן המקום כראש המשפחה – כאשר האדם המבוגר חי בביתו הוא יכול להמשיך ולארח את ילדיו ונכדיו ולהישאר מרכזי, משמעותי, ובתחושתו הוא עדיין ראש המשפחה. מעבר למקום מגורים אחר עלול לעורר חשש מהתרופפות ה"דבק המשפחתי" והפיכתו לשולי במרחב המשפחתי.

 

 מה לקחת איתי ועל מה לוותר -  לאורך חייו צובר האדם חפצים רבים שחלקם בעלי ערך רגשי רב. אחת המשימות המסובכות העומדות בפני אדם העובר לבית קטן יותר, בית  אבות או דיור מוגן, היא ההחלטה של מה לקחת איתו מביתו הקודם ועל מה לוותר. לעיתים זהו תהליך רגשי קשה ומכאיב.

הכנה מוקדמת למעבר

כדי להקל על קבלת ההחלטה ועל המעבר רצוי לעשות הכנה מקדימה. כיצד ניתן לעשות זאת?

בחירה חופשית – הצלחתו של תהליך שינוי מקום מגורים מתחיל בראש ובראשונה בהבנה הבסיסית ששינוי זה חייב לבוא מתוך בחירה חופשית של האדם המבוגר. ניתן לסייע למבוגר בתהליך קבלת ההחלטה על ידי  מתן עצה, מידע והבהרת השיקולים וההיבטים השונים של ההחלטה - אך זכות המילה האחרונה נשארת שלו.

 

הכרת מכלול האפשרויות – כיום קיימות אפשרויות שונות ומגוונות של מגורים לגיל המבוגר: מגורים בבית פרטי תוך שימוש בשירותים שמספקת הקהילה, דיורים מוגנים, בתי אבות ועוד. גם בתוך כל אחת מהקטגוריות הללו ניתן למצוא מגוון רחב של אפשרויות דיור. היכרות עם מגוון האפשרויות יכולה להקל במעט על ההחלטה ועל החששות הנובעים ממנה.

 

מציאת מסגרת מתאימה – בכדי שהאדם המבוגר ימצא את מקומו במגוריו החדשים, יש לוודא שהסביבה מתאימה לו חברתית, תרבותית ותעסוקתית. רצוי שהמגורים יהיו בקרבת מקום של לפחות אחד מילדיו. והחשוב מכל הוא שהדירה עצמה תתאים לצרכיו וטעמו האישיים.

 

תקשורת פתוחה – לאורך תהליך ההכנה, ובעיקר ברגע קבלת ההחלטה, חשוב שתהיה תקשורת פתוחה בין כל המעורבים בעניין. חשוב לבדוק ולתאם ציפיות מראש. תקשורת שכזו תקל על קבלת החלטה מתאימה מבלי לפגוע ברגשותיו של איש מהמעורבים.

 

חוויה משותפת – הקצאת זמן נאות לתהליך הברור והחיפוש יאפשרו תהליך רגוע וזמן איכות להורה המבוגר ולילדיו. גישה זו תיתן לכל המעורבים בתהליך זמן הסתגלות לשינוי והיא עשויה להפחית תחושות שליליות.

 

ניתן לפעול כך גם לאחר קבלת ההחלטה לעבור דירה, כאשר בוררים אילו חפצים לקחת וממה להיפרד. פעילות שכזו הינה סוג של העלאת זיכרונות המהווה  חלק משמעותי בתהליך עיבוד הפרידה מהבית הישן.

 

שמירה על המסגרת המשפחתית – בגיל זה תופסת המשפחה המורחבת מקום מרכזי בחייו של האדם המבוגר. החלטה לגבי שינוי מקום מגורים תהיה קלה יותר אם הוא יידע כי מקומו במשפחה נישמר וכי ילדיו, נכדיו וניניו ימשיכו לבקרו באופן קבוע.

 

גישה חיובית – "הטון עושה את המוזיקה". הדגשת החיוב שבמעבר, מילות עידוד, לעבור את התהליך יחד, כל אלו ועוד עשויים להשפיע ולהקל על קבלת ההחלטה וביצוע השינוי. במידה והדבר אפשרי רצוי להשאיר דרך חזרה.