מי שמכיר אותי יודע את סיפור חיי וכיצד קבלתי את היכולת שלי שלא תמצאו עליה כתבים או רשמים בשום מקום. כל הידע שברשותי ונוגע לתת המודע, לכלים ולדרך התקשרות על התדרים של התודעה הוסב למטרות נעלות בינהם התנדבות בבתי חולים עם פצועי תאונות דרכים ואנשים שלא מתקשרים עם הסביבה.

באחד מההתנדבויות שלי בבית חולים, הגורל זימן אותי לחדרו של ילד בן 9 , הילד היה יותר משנה בבית חולים ולא ידעו מה יש לו, הוא עבר ניתוח בבטן ניתוח בראש והרופאים לא מצאו סיבה מדוע יום אחד הוא הפסיק לתקשר עם הסביבה, שום דבר לא עזר הילד היה כבוי בנשמה שלו.

הגעתי לחדרו ואמרתי לעצמי שאם אצליח ליצור קשר עם הילד דרך תת המודע אני אמשיך איתו ונתתי לעצמי במשך 20 דקות לנסות. כמעט שהסתיימו 20 הדקות והילד שישב על המיטה עם ראש שמוט למטה ומתנדנד, התרומם נגע בידיו על ראשי הפיל את המשקפי השמש שלי וחזר להיות כפוף בישיבה על המיטה כאשר רגליו ישרות והוא בעולם משלו.

או קיי, ידעתי שאני יכולה לגשת לילד הזה והתחלתי במסע מאוד מעניין לנסות לתקשר עם הילד ולראות מה באמת קרה לו. עדיין לא קבלתי את התשובה מתת המודע שלו כיוון שהילד חסם את עצמו גם במח, הילד עשה בריחה מאוד גדולה מהעולם ומעצמו ונסגר. אך תשובה אחת כן הצלחתי לדלות מתת המודע שלו, שמה שיכול לשחרר את הילד זה אנרגיה של בריאה, אותה אנרגיה שיצרה אותו. והתחלתי איתו בתהליך של הצמחה מחדש. הדבר הראשון שעשיתי הוא שהבאתי גיטרה לבית החולים. הגיטרה היתה בביתי וקניתי אותה כי רציתי ללמוד לנגן, אבל ישר שהתחלתי לנסות לנגן, כאבו לי האצבעות והפסקתי, זנחתי את הגיטרה ולא הבנתי למה. אחר כך התחברו לי הדברים, הגיטרה הזו היה לה תפקיד משלה. הילד ישן כשהבאתי את הגיטרה, אבל בקשתי מבחורה מהצוות של בית החולים, כשהילד יתעורר לנסות לתת לו לנגן, אך מכיוון שהוא לא תקשר ידעתי שהוא לא יוכל לעשות זאת, אז בקשתי שיקחו את אצבעותיו ויפרטו ביחד איתו. לא הסברתי מדוע, רק אמרתי שזה יכול אולי לעניין אותו. בתוך תוכי אני ידעתי שעל הילד להתחבר לאנרגיות אחרות, אנרגיות של משהו שהוא בורא בעצמו. ולכן התחלתי בנושא של אנרגיות החושים. באנרגיות החושים נמצאת גם האנרגיה של המוסיקה שלה תדרים של ריפוי.

בראש השנה קיבלתי טלפון מהצוות, הם לא האמינו למה שקרה. הם לקחו את אצבעות הילד וניגנו איתו בגיטרה. הילד שישב על כסא גלגלים כי הוא גם לא הלך ולא היה לו חשק לחיות,עזב את כסא הגלגלים והתחיל לרוץ באמוק בכל המחלקה עם קולות מוזרים, הם אמרו שאם הם לא היו מצלמים בוידאו הם לא היו מאמינים והזמינו אותי לראות מה קרה.

הגעתי וביחד איתם כולנו התרגשנו , הלב שלי לא נותן לי לבכות במצבים כאלו, אני כאילו נכנסת למצבים של חוזק שרק בתאונה שעברתי הרגשתי אותו. מן חוזק שנותן לי להיות מנותקת מרגשות ולהיות בפוקוס על כל פיפס של שינוי אנרגטי שקורא לאדם.

המשכתי להגיע לילד, הילד תמיד היה על כסא גלגלים, וכשהגעתי הסבא והסבתא היו עושים תורניות על הילד כיוון שזה היה יום קבוע שהגעתי אחת לשבוע, הם עשו תורניות עם המשפחה. ביום שהגעתי הבאתי איתי מגזין. בקשתי להיות קרובה אל הילד והפנתי את כסא הגלגלים לעברי. הפעם נגעתי באנרגיית החושים עם הראייה. התחלתי לדפדף כל דף במגזין כאשר אני סופרת 20 שניות לדף ומתארת מה אני רואה בדף, את התיאור עשיתי בקול רם , תיארתי צבעים שהוא אוהב וידעתי שהוא אוהב אותם מתוך תת המודע שלו, תיארתי אנשים שאני רואה והתחלתי להלהיב את הילד במה שאני רואה במגזין, הילד לא נפתח והיה מכופף על הכסא גלגלים, אבל ידעתי שהוא אמור להיפתח והמשכתי. נכנסתי לדמות של מספרת סיפורים בהקצנה. לבסוף נגעתי בחומרים שילד בגילו אוהב וראיתי איך עין אחת של הילד הציצה לעבר המגזין. הבנתי שהאני של הילד מעט עלה מתוך השאול שהוא נמצא בו. בשלב זה ידעתי כבר מתת המודע של הילד שהוא עבר התעללות מינית ונסגר אל העולם. הילד לא סיפר, אבל אני כבר הייתי על הסול מאפ שלו והרגשתי מה קרה.

באותו רגע שהבחנתי במאית השניה שהילד הציץ עם עין אחת, המשכתי להקצין ולהתלהב מהאות א ומהאות ב ומהצבע הכחול וכל מה שראיתי. ואמרתי לעצמי בפני הילד, איזה כיף לי אני כל כך נהנית לראות דברים חדשים. ואז הילד הפנה את המבט אליי, הוא לא בלע את הרוק אפילו, הרוק כל הזמן נזל והייתי צריכה לנקות לו את הפה עם החיתול שהיה מונח לו על כסא הגלגלים. לאחר שהילד הפנה את ראשו לעבר המגזין, ובעודי מדפדת 20 שניות לדף, אני לא צריכה לספור אני מרגישה את השניות. הבאתי אותו למצב שהוא מסתכל על הדפים באיטיות כאשר הם מתחלפים ובאותה עדינות כשהוא מסתכל על הדפים ומתביית עליהם עם המבט, אחרי חמישה דפים שהוא מבויית עליהם עם מבטו ,התחלתי לדפדף מהר מהר ולהסביר מהר מהר, קלטתי באותה שניה שהילד התחיל להתבלבל אחרי שעיניו התרגלו לקצב הדפדוף, פתאום שיניתי לו את קצב הדפדוף ועיניו קפצו, הוא חטף לי את המגזין והתחיל לדפדף בעצמו.

הסבתא שראתה הכל, התחילה להזיל דמעות , נגעה בסבא והם התרגשו מאוד. זה היה אחרי יותר משנה שהילד לא תקשר עם הסביבה. קבעתי עם הסבתא שלא תספר לאף אחד ונמשיך לראות. כך הגעתי כל יום שישי. פעם נוספת הגעתי עם צרור ריחני של נענע, הגעתי לילד, הוא היה בחוץ בשמש עם סבו והסב ידע שהוא צריך להשאיר אותי לבד עם הילד. התיישבתי מול הילד והפעם ניגשתי למלאכת ההקצנה של הריח. עשיתי את עצמי נהנית כל כך מריח הנענע ורק אני זאת שנהנית. הילד היה בתוך העולם שלו, כבוי ועיניים עצובות. נעצבתי מאד אבל אז הכח שבי חסם את הרגש והמשכתי לתקשר עם תת המודע של הילד. הילד נפתח והסתכל אליי כשאני מקצינה את הריח ושאני זו שנהנית, כשהרגשתי שינוי אצל הילד , שינוי מינורי של התעניינות. דבר כל כך עדין שחייבת להיות רגישות כל כך גבוה אפילו להזזת ריס בשביל לדעת אם הילד עלה מהעולם שלו ומוכן לתקשר. ואני מקבלת את כל המידע הזה בשניות ע?י הרגשה.

קירבתי את זר הנענע לאפו ונתתי לו לנשום את הריח של הנענע. השארתי ליד אפו את הנענע למשך כמה דקות וכשהרגשתי שבמודע שלו הוא יצר קשר עם הריח. לקחתי לו את הנענע ונתתי לו להתגעגע לריח, אנרגיה של ריח מעלה זכרונות בדרך כלל , דבר שגורם לבריחה של האני שלך מהרגע העכשווי. הילד הרגיש את הריח ומיד קטעתי לו את התענוג. אמרתי לו שאם הוא רוצה להריח הוא זה שצריך להתכופף אליי להריח והחזקתי את זר הנענע קרוב אליי. הילד התקרב להריח וכך הוא נפתח עוד צעד.

נכנסתי לתת מודע של הילד. והרגשתי שהילד עצוב כי אין לו חברים, יותר משנה ואין לו חברים. אז התחלתי לייצר לו חברים חדשים. מנכ?ל של חברה ששמר בסוד את הדברים הגיע לצייר איתו. ידיד אחר שעובד בבית מלון מצוות בידור הגיע לספר בדיחות ועוד?.

הילד היה מלא בפצעונים על הפנים, ידעתי מיד שזה מלחץ ובעיה פסיכולוגית. לאט לאט הילד היה מחכה שאגיע.

החזרתי לו שוב את הביטחון בבני האדם שאוהבים אותו. הילד לא דיבר ולא הוציא הגה, יום אחד הגעתי ואמרתי לו שהיום נעשה הפתעה לאמא שלו. אמא שלו כבר ידעה עליי. וסיפרתי לו במודע ובתת המודע שאמא שלו נורא עצובה כי היא לא זוכרת את הקול שלו. לאט לאט עם הרבה עבודה של רגישות ועדינות הילד הגיע לרמה שהוא דיבר עם אביו בטלפון וביקש לצאת מבית החולים.

הפגישות עם הילד היו תכופות וידעתי להכנס לתת מודע של הילד וכל פעם להביא פתרון למשהו אחר שגרם לילד להסתגר.

ממה שעקבתי לפני שטסתי למלא את ייעודי בעולם, זה שהילד לא בבית החולים וטס לחו?ל עם הוריו. הספקתי גם לראות את הילד ואימו בחדשות הערב של רפי רשף שעזר לגייס תרומות לטיסה לחו?ל, הרופאים שלחו אותו למומחים בחו?ל, אני את הסוד של הילד לא סיפרתי, גם על זה ידעתי שאסור לי להתערב , אבל ידעתי שהילד יספר וזה חלק פרטי שלו ואת זה כבר מומחים צריכים לבצע.

יום אחד סיפרתי בסוד לחברה על מה שקרה עם הילד ולא שמתי לב שמישהו עומד ומקשיב. הוא הגיע והתנצל וביקש ממני להגיע לבית חולים אחר שם יש  פצועת תאונת דרכים שלא מתקשרת. אמרתי לו שאני לא קוסמת ולא עושה ניסים והוא רק ביקש שאני אבוא לבדוק. אכן הגעתי אבל זה כבר לפוסט אחר.

הכי חשוב להבין שאם שאתה עוזר למישהו, חשוב שזה יהיה כמו עזרה ראשונה כי הכי חשוב לדעת לשחרר אותו שיעזור לעצמו.