עומר כיאם, משורר, מתמטיקאי ואסטרונום פרסי מפורסם טען באחד השירים המפורסמים שלו "עדיף להיות לבד מאשר עם כל אחד". יותר ויותר נשים וגברים מכריזים על עצמם שהם לא מחפשים זוגיות. האם התייאשו? לא מוכנים להתפשר? או קיבלו החלטה מודעת פשוט לא לפתוח יותר את הלב? ואולי הם פשוט מחכים שהאהבה תגיע יום אחד ואם לא, גם לא נורא? ארבע נשים דיברו על הנושא בפתיחות, כל אחת מנקודת מבטה.

"לא מוכנה לחוות כאב לב יותר"

הייתי נשואה הרבה מאוד זמן, כמעט שני עשורים", מספרת נגה (שם בדוי). "אמא לשלושה ילדים. נישואים טובים עם המון אהבה, חברות וסקס נפלא. ואז נהייתי בת 42 והתפלק לי השכל. רציתי יותר. הרגשתי רעב. כמובן ששיתפתי את בעלי והתחלנו להגשים פנטזיות יחד ולחוד. ואז הגורל זימן לי היכרות עם בחור צעיר ממני ב-7 שנים, נשוי ללא ילדים שגם לא באמת רוצה ילדים. נהיינו חברים טובים מידית ולא הייתה כוונה לשום דבר מעבר לכך.

מהר מאוד מצאנו את עצמנו במיטה. הצדקנו את עצמנו בכך שזה חד פעמי ומילא הסקס היה גרוע במיוחד. אבל דבר הוביל לדבר והתפתח רומן. מחברות טובה ומאוד פתוחה נהיה קשר שהיה בו הכל – חברות עמוקה וסקס מטורף. עדיין הייתה הכחשה מוחלטת של ההתאהבות ההדדית שלנו. בוקר אחד, אחרי קרוב לחצי שנה כזו התחלתי להבין שזה גדול עלי. נפרדנו אחרי שיחה שבה שנינו הדגשנו כמה אנחנו מפחדים שהרגשות שלנו מתהווים ושזה לא מתאים כי אנחנו רוצים את הקשר האמיתי והחוקי שלנו.

לא החזקנו מעמד. זה היה מאוחר מידי עבור שנינו. הסחרור שוב התחיל ושוב נעצר ככה כמה פעמים. כל הסיפור הזה נמשך כשנתיים. בסופו של דבר אני נפרדתי מבעלי והוא נפרד מאשתו. כמובן שנהינו יחד באופן רשמי. היה ביננו קשר עוצמתי בטירוף. היה בקשר הזה הכל. האהבה הכי עוצמתית שהייתה לי בחיי. הדבר הכי חזק שהיה שם היה כנות, כך היה נדמה לי. דיברנו על הכל והסכמנו שמה שעשינו לבני הזוג הקודמים שלנו לא נעשה האחד לשנייה, שלא ניפול שוב לשקרים והסתרות שעשו לנו המון רע.

אני את האשמה סוחבת על כתפיי עד היום. היות שהוא היה צעיר ממני, נושא הילדים עלה לא מעט אבל הוא תמיד אמר שהוא מוכן לותר על עוד ילד על מנת להיות איתי וזה לא מה שבאמת חשוב לו. מבחינתי עוד ילד לא היה באמת אופציה אם כי לו הוא היה מתעקש הייתי עושה גם את זה. אחרי שנתיים סוערות עם המון אהבה ולא מעט קשיים של פרק ב' אבל עם תובנה מאוד חזקה שמה שיש לנו הוא הדבר הכי אמיתי והכי עצמתי בעולם, גיליתי שיש עוד מישהי בחייו. מישהי שהוא לא סיפר לי עליה.

לא רוצות זוגיות

הקשר הכי עצמתי שהיה לי בחיים. צילום אילוסטרציה shutterstock

ההלם היה לא על קיומה של אחרת, את זה יכולתי להכיל, אלא על ההסתרה והשקר. כנראה שזה גם נמשך לא מעט זמן, בלי שידעתי. השורה התחתונה היא שנפרדנו. נותקתי ממשפחתו והוא משלי. הילדים שלי נפגעו נורא כי הוא נעלם להם מהחיים ברגע אחד. חצי שנה לאחר הפרידה נולד לו ילד. המתמטיקה ברורה נכון?

כשנפרדנו רציתי בעיקר למות. הרגשתי שחיברו אותי לשואב אבק ושאבו ממני את כל מה שאי פעם היה לי לתת לקשר ולא נשאר בי כלום. עברתי דיכאון מאוד קשה כולל שבועות במיטה וטיפול תרופתי. שתיתי כמו ימאי רוסי מצוי כל אלכוהול שיכולתי למצוא. היה לי ברור שאיתו אסיים את חיי. שהוא האהבה האחרונה שלי בחיים. כן – אני עדיין חושבת כך למרות שלא הייתי רוצה אותו שוב בחיי. עד היום ברור לי שרגע לפני שאעצום את עיניי סופית הוא יהיה האחרון שאראה. את חיי אסיים בזרועותיו. ושוב אגיד – לא הייתי חוזרת אליו היום בשום אופן. הוא כמו רעל בשבילי. אבל הלב שלי נשאר אצלו. והיום הלב שלי נעול."

לב נעול זו הגדרה מאד קשה. איך מרגישים, כשהלב נעול?

כשנפרדנו קיבלתי החלטה לסגור את הלב. לא לתת לעצמי להרגיש יותר. אהבה זה כואב ולא בא לי לכאוב יותר. אהבתי מלא ועוצמתי ועכשיו די. הלב שלי כבר לא יאהב יותר. הלב שלי כבר לא אצלי – הוא נשאר אצלו והוא ריסק אותי לרסיסים כך שבעצם הוא לא של אף אחד. אני לא יכולה לדמיין את עצמי נותנת אותו שוב.

את נענית לחיזוריהם של גברים? ומה אם יום אחד יגיע מישהו עם מפתח שמתאים לליבך הנעול?

היות שאני לא אם המנזר אני לא מתנזרת מגברים ויש לי מחזרים בשפע. אני אישה מאוד דעתנית וסקסית ומחוזרת בלי הפסקה. אני גם נענית לחלק מהם אבל הודפת מהר מאוד. אני בעיקר הודפת את אלו שיש להם סיכוי אמיתי. לא רוצה להתחיל לנסות אפילו. וזה למרות שאני הכי זוגית בעולם והכי חסר לי מי שיכיל אותי ויביא לי קפה בבוקר למיטה. אני מוותרת על ההכלה והקפה רק שלא יכנס לי ללב יותר כלום. חסר לי מאוד המקום החם והאוהב לשים בו את הראש בסוף יום עמוס אבל החרדה מפני זה מונעת ממני אפילו לחשוב בכיוון.

אני לא מצטערת שנפרדתי מבעלי. אמנם היה לנו פרק נפלא בחיים אבל הוא כנראה הגיע לקיצו. דברים לא קורים סתם. ואם יבוא מי שיש לו מפתח? לא נראה לי. סביר שלא אתן לו לנסות. אני קולטת איך אני נהייה מגעילה למי שמתקרב יותר מדי. אני באמת מרגישה שאין לי יותר מה לתת. נתתי הכל ולא נשאר בי כלום.

איך מגיבה הסביבה על ההחלטה שלך? האם מנסים לשדך לך? לנזוף בך שלא טוב להיות לבד? לשנות את דעתך? 

הסביבה שלי בעיקר מודאגת או טוענת שאני מחרטטת. מי שמכיר אותי יודע שאני הכי אדם של אש וזוגיות ושל לתת את הכל. האנשים הקרובים אלי לא מבינים בכלל שזה עניין של החלטה. כן, זה מנגנון הגנה. אבל מנגנון הגנה מודע לגמרי. לא רוצה להיפגע כך יותר לעולם. אני מוכנה לוותר על אהבה כדי לא להיפגע יותר. אהבתי לא מעט בחיי ואפילו הגעתי לעוצמות שרבים לדעתי לא מגיעים אליהן. אולי מספיק ודי? המעגל הקרוב לא נוזף בי כי הם מניחים שזה רק ג'וק קטן וזה יעבור. זה אפילו מצחיק אותם כשאני טוענת את הטענות שלי. צוחקים עלי שהעפתי את המילה "רגשות" מחיי. המעגל היותר רחוק של החברים/חברות מוטרד וממש מנסה לשכנע אותי שאני לא צריכה, לא יכולה ולא מגיע לי להיות לבד רק כי טמבל אחד שבר לי את הלב. הם לא מבינים שזה לא הוא אלא אני. אני מרגישה מרוקנת ולא מתאים לי ליפול שוב. הרגשתי כמו מכורה לאורך כל הקשר הזה. כשנפרדנו הרגשתי ממש כמו בגמילה – עם כל הסימפטומים הפיזיים והנפשיים.  כיום אני מרגישה מכורה גמולה. מכורים גמולים הם כידוע עדיין מכורים ואסור להם להתקרב למקור ההתמכרות. אני הייתי מכורה לאהבה ולנתינה. עכשיו אני צריכה להתרחק מזה.

איך נראית בעינייך הזוגיות המושלמת?

היות שאני כבר לא רוצה להקים שוב משפחה - זוגיות מושלמת מבחינתי כוללת אהבה, תשוקה, כנות מלאה בלי פשרות לגביה, אפס שקרים והסתרות. מגורים בבתים נפרדים והמון יחד וספייס בו זמנית. הזוגיות שלי (זו שפעם הייתה לי ולא תהייה שוב) חייבת לכלול המון תשוקה במובן הרחב של המילה. תשוקה לחיים. הגשמת פנטזיות מיניות. המון תשוקה זוגית. תשוקה לאוכל טוב ואלכוהול. המון הנאות. אני אדם של אש ותשוקה בכל המובנים וכך גם צריכה להראות הזוגיות שלי.

חברות-אימהות מספרות על הפשרה שלהן בנישואין ומסתכלות עלי בעין עקומה

"כל החיים שלי ידעתי שאני יכולה להסתדר בלי זוגיות", מספרת לודה גרקו, בת 29, בלוגרית לייף-סטייל ודימוי גוף חיובי. "להסתדר כלכלית? בדיוק כמו שמעולם לא ציפיתי מאף אחד לשום דבר, אפילו לא מוכנה שישלמו לי על הבירה בדייט. להסתדר נפשית? אם אני לא מסודרת נפשית בלי זוגיות, זה סימן שאני לא מסודרת נפשית, נקודה. לא אתלה באף אדם אחר את השלווה הנפשית והאושר שלי. האם התייאשתי? לא, זה היינו הך. כלומר, זה משהו שיכול לקרות ויכול לא לקרות ואקבל כל אחת מהאופציות באהבה. זוגיות זה מאוד נחמד, אבל לא על זה קמים ונופלים דברים בחיים שלי. האם אני לא מחפשת בן זוג בכלל? דווקא מאוד פתוחה לרעיון. יצאתי מקשר לפני חודשיים ועדיין מנסה להבין את השיעור שהייתי צריכה ללמוד מהאדם ההוא, מניחה שלא רחוק היום שבו אמשיך לקשר הבא. מה יקרה אם ידפוק נסיך על דלתי? הו, אילו החיים היו סרט דיסני. למזלי אני חיה במציאות, בה אנשים הם לא נסיכים ולא נסיכות, אף אחד לא מציל אף אחד וכולנו פחות או יותר באותה סירה, מנסים ליהנות מהחיים, להתמודד עם הקשיים ועובדים קשה. אז נסיך לא יהיה. אבל מה יקרה אם אפגוש אדם טוב, אינטליגנט שימשוך אותי ויצחיק אותי? כלום, אקווה שירגיש אותו דבר כלפיי וננסה לבנות קשר יחד.

לודה גרקו

לודה גרקו. צילום: מיכל גרין

מה הסביבה שלך חושבת על בחירתך?

איזו בחירה? לא בוצעה שום בחירה. זה לא שאני מחליטה להיות לבד, זה פשוט מה שקורה עכשיו. אני לא מחפשת זוגיות. מה אומרת הסביבה על היותי רווקה? כלום, יש הרבה מאוד רווקים ורווקות בני 29 ולמזלי הצלחתי להקיף את עצמי אנשים אינטליגנטים שמבינים שהערך שלי לא נקבע על פי קיומו של גבר בחיי או לא. בשנתיים אחרונות אפילו לא ניסו לשדך לי אף אחד, כולם יודעים שאני מסתדרת מעולה לבד.

מדיי פעם יוצא לי להכיר נשים בסוף שנות ה-30 שלהן או לקראת 40, כאלה שיש להן כמה זאטוטים חמודים בבית ובן זוג, אני משתדלת מאוד לא לשפוט את הבחירה שלהן לחיות בזוגיות לא מאושרת ומקשיבה כשהן מתלוננות על הבעל שלהן או על הילדים. אבל משום מה נוח להן להסתכל עליי במבט מאוד מרחם כששומעות שאני לא בזוגיות. זה מביך בעיקר בשבילן שהן לא רואות את התמונה המלאה ורק את המסגרת הקטנה בה גידלו אותן. אני מאוד מכבדת כל אדם והבחירות שהוא עושה, אבל שמתי לב שדווקא אימהות שיודו בפה מלא כמה בן הזוג שלהן היה פשרה וכמה קשה להן בגידול הילדים, מסתכלות עליי בעין עקומה ועל הבחירה שלי לא להתפשר על בן הזוג שילווה אותי במסלול החיים הזה".

מהי הזוגיות המושלמת בעינייך?

קשה לומר שאני מאמינה בביטוי הזה בכלל. שום דבר לא מושלם בחיים, הכל מגיע עם השגות ועם קשיים. במידה שכן אכיר אדם שיאהב אותי ואני אותו, אני מקווה שנוכל לשמור על תקשורת פתוחה, שהוא לא יפחד לחשוף את עצמו ולבטוח בי, שאני אוכל בעצמי לבטוח בו שיהיה שם כשצריך. שנהנה מדברים יחד, כמו טיולים לחו"ל או אפילו לראות סדרה יחד, שיאהב בעלי חיים כמו שאני אוהבת בעלי חיים. שנחלוק השקפות עולם יחד ונוכל לדבר על דברים שעות ארוכות והכי חשוב, שיהיה לנו כיף ושיהיה לנו אמון אחד בשנייה".

"לא אגיד לא לאביר על הסוס הלבן, אבל גם לא אזמין אותו לעבור לגור איתי"

"תמיד הייתי עוף מוזר או זאב בודד", מגלה דבי מן, בת 45, אמנית ציורי פנים וגוף ואמא של נגה. "מאוד עצמאית ומאוד אינדיבידואלית. החופש שלי תמיד היה חשוב לי ולא בקלות הייתי מוכנה לוותר עליו. לא עניין אותי להיות כמו כולם ואף פעם לא פנטזתי כילדה על חתונה, שמלת כלה וכו'. רוב מערכות היחסים הזוגיות בחיי קרו במקרה, בצבא או בעבודה או דרך חברים. כמעט ולא יצאתי לדייטים מאתרי הכרויות, רוב הפונים לא היו מעניינים מספיק עבורי כדי לעבור לשלב הפגישה. החיים שלי היו מלאים בעסק שלי שהוא גם התחביב שלי, בחיי חברה מהנים ומספקים ובזמן לעצמי לקרוא המון וליצור ולא היה לי טוב כשהרגשתי שמנסים להכניס אותי למשבצת כדי להתאים לציפיות של החברה. מה שכן - רציתי להיות אמא והיה ברור לי שאני לא חייבת זוגיות בשביל זה.

"כשהגיעה הזדמנות וחזר לחיי האהבה הראשונה שלי מהצבא שיזם את הצעד, קפצתי עליה למרות שהיה לי די ברור שיש סיכוי שהוא לא יישאר בתמונה, כפי שאכן קרה בסופו של דבר. מאז ההורות בכלל לא ניסיתי למצוא זוגיות. לא היה לי צורך או רצון. אני לא מרגישה חצי בן אדם, אני אוהבת את החיים שלי ולא מרגישה חוסר בזוגיות. אם יום אחד ידפוק על דלתי הנסיך על הסוס הלבן אני לא אטרוק לו את הדלת בפרצוף, קיבלתי חינוך אירופאי, אני אזמין אותו לכוס תה ואת הסוס לתלתן טרי מהגינה, אבל אני לא חושבת שאזמין אותו להתנחל בבקתה הצנועה שלי ובטח לא אמהר לקפוץ איתו על הסוס ולדהור לארמון, עם כל חיבתי לסוסים".

דבי מן. צילום: תומס סולינסקי

דבי מן. צילום: תומס סולינסקי

מה אומרת הסביבה? המשפחה והחברים?

"הסביבה שלי, לפחות החברות הקרובות, מבינות אותי ומכירות אותי מספיק כדי לדעת שאין לי צורך בזוגיות, והן יודעות שצריך להיות אדם מאוד יוצא דופן כדי שבכלל אביע בו ענין, שלא לדבר על מעבר לכך. אף אחד מהקרובים אלי לא מנסה לשכנע או לשדך לי, לשמחתי הרבה.

יש לך בראש מודל של זוגיות מושלמת?

הזוגיות המושלמת בעיני היא של שני אנשים שלמים ומלאים, לא של חצאים. גם לא חייבים לגור ביחד. המודל של מרב מיכאלי וליאור שליין הוא מודל מוצלח בעיני. זוגיות מבחינתי היא שילוב של חברות טובה ומשיכה מינית ואינטלקטואלית וקבלה אחד של השני בלי ניסיון לעצב אף אחד מחדש כדי שיתאים לפנטזיה שלו".

"אני מסתדרת עם עצמי יופי"

יש לי שתי אחיות רווקות וההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 26 - לאבא שלי יש בת זוג בערך שתי דקות אחרי שהם התגרשו ואמא שלי מעולם לא מצאה / חיפשה בן זוג חדש", מספרת אורלי ענוה, בת כמעט 44, אמא לנעם בת ה-3.5, רואת חשבון ומרצה באקדמיה.

"זוגיות מעולם לא הייתה בראש מעייני, כשכל החברות שלי התעסקו עם זה, "הוא יזמין אותי" "למה הוא לא התקשר" "כן לשכב איתו או לא לשכב איתו" זה פשוט לא עניין אותי ויכול להיות שבגלל שזה לא עניין אותי אז גם גברים לא ניסו להתחיל איתי או שפשוט לא קלטתי שהם מנסים. תמיד ועד היום אני מסתדרת בקלות עם גברים, יש לי נושאי שיחה משותפים, אני "מבינה" אותם בקלות אבל הם חברים טובים ולא מעבר. מדי פעם יצאתי, היה לי חבר תקופה לא ארוכה אבל תכל'ס לא ממש התעסקתי בזה.

שנים ארוכות חייתי לבד - והחיים היו טובים- אני מסתדרת עם עצמי יופי - אני מסתדרת מעולה עם להחליף נורה, לפרק מקרר (נשבעת!) ועם להרוג ג'וקים. החברות מסביב התחתנו, נולדו ילדים ולא חשתי לרגע שמץ של קנאה. שמחתי עבורן אבל לא הוטרדתי מזה שאני לבד.

"באותן שנים הסביבה קבלה את ה"לבד" שלי קשה מאוד - כל הזמן ניסו להכיר לי ואני הדפתי, נתנו לבחורים את הטלפון שלי בלי לשאול וגרמו לי לכמה סיטואציות מאוד לא נעימות שבהן נאלצתי לסרב (ולשמוע מהצד השני שאני מפסידה את ה"דבר הכי טוב שיקרה לי בחיים") ניסו לשכנע, ניסו לקנות לי ספרים על זוגיות - להביא במקרה חבר של החבר - ואני לא רציתי. בגיל 37 הכרתי את אבא של נעם וכמו בכל הקלישאות התאהבתי בו - אני חייבת לומר שדי מהר הבנתי שכנראה זו לא תהיה זוגיות לנצח אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לחתוך ונעם נולדה ובערך חמש דקות אחרי שהיא נולדה הזוגיות התפרקה לגמרי - חיינו באותו בית אבל היינו שני מבוגרים שכל אחד חי את חיו בנפרד. הוא לא ישן איתי, הוא הלך להוריו עם נעם, אני הלכתי להורים שלי עם נעם ולעולם לא ביחד. מדי פעם ניסינו וזה לא עבד. לפני שנה הוא עזב את הבית לגמרי ואז שוב התחילו הלחצים מהסביבה ל"פרק ב' מוצלח" ואני החלטתי שלא! אני לא מעוניינת!

אורלי ענווה. צילום: פזית עוז

אורלי ענווה. צילום: פזית עוז

למה את לא מחפשת זוגיות?

כי אני מאמינה שזוגיות היא שילוב של אינטרסים וצרכים של שני הצדדים - וכל עוד הצרכים האלו נענים והאינטרסים משותפים אז יש סיכוי שזה יעבוד אבל כשמישהו צריך משהו שהשני לא יכול לספק לו אז הזוגיות מתקלקלת ואז או שנפרדים (וזה מכוער, וזה כואב, וזה משאיר חללים) או שנשארים מפחד (פחד להזדקן לבד, פחד לחיות חיים כלכלים לבד, פחד ממציאות חדשה ולא מוכרת) - אני לא רוצה לחיות ככה. אני לא אוהבת חיים של בינתיים. כל סיפורי האהבה המלבלבים שמדי פעם רואים בפייסבוק - אני לא קונה את זה - החיים מורכבים וקשים ונדיר עד כדי לא אפשרי למצוא זוג שבאמת באמת חי טוב.

"אני חברה בכל מיני קבוצות פייסבוק של נשים, ואני קוראת פוסטים של נשים שמחפשות אהבה ומה הן מוכנות לעשות בעבור זה ואני קצת מרחמת עליהן ומאוד ומאוד לא מזדהה איתן. במה הן מוכנות להאמין על מנת למצוא את הצד השני - קברי צדיקים, מאמנות זוגיות (מה זה???), מפגשי רווקות להעצמה - אני בטוחה זה עובד לה אני לא יכולה לדמיין את עצמי אי פעם בפגישה עם מאמנת זוגיות. תראו כמה בגידות יש מסביב, כמה זוגות "פותחים" את הזוגיות שלהם - מבחינתי כל אלה הם עדויות לכך שאני צודקת בהשקפת העולם שלי.

"אני לא מיואשת, אני לא חיה מתוסכלת מכך שאין לי זוגיות, אני פשוט לא מחפשת. אני עסוקה בלגדל את נעם, בלחיות את חיי היומיום שלי ולנסות ליהנות מהם - אני לא אשקר, מדי פעם מתגנבת תחושה קלה של געגוע לערבים שבהם יושבים ביחד מול הטלוויזיה באינטימיות נעימה, מדי פעם אני מתגעגעת להכנת ארוחת ערב משותפת, לסקס (אני לא בנאדם של סקס מזדמן אז מבחינתי אין זוגיות = אין סקס) אבל הרגעים האלה חולפים מהר ולא נשארת תחושה של חרטה.