הכירו את הטרנד החדש בסצנת ההיכרויות הלוהטת בלונדון, חברת Date in a Dash פתחה בסדרת אירועי ספידייט בעיר המתקיימים בעירום מלא. האירועים מיועדים לרווקים ורווקות בגילאי 23 עד 35, ומטרתם, כך ע"פ היוזמים, "לזעזע את סצנת ההיכרויות, לשבור את הכלים המוכרים ולחשוף מיד מי באמת נמשך למי, מי באמת עוסק בספורט באופן קבוע ולמי יש קעקוע של שחף על הישבן".

מדובר בפורמט מוכר: סבב הכרויות מהיר בו כל אחד מהמשתתפים פוגש כ-15 פרטנרים בערב אחד למספר דקות שיחה וקובע אם הוא בעניין לתת להכרות הזו הזדמנות נוספת או לא. הדבר היחיד שחסר הוא... ובכן, בגדים. לאף אחד מהמשתתפים אין בגדים. כולם ערומים כביום היוולדם.

20 פאונד בלבד (כמאה שקלים) יקנו לכם את האפשרות להביט מקרוב ב-29 גופים שאינם שלכם. בלי פוטושופ, בלי מחוכים ש"מיישרים" את הבטן המשתפלת, בלי חולצה שתסתיר סימני מתיחה או צלקות, בלי שמלה שתבלע את הצלוליטיס, בלי ג'ינס שיכסה על התחת הרופס ועל מספר הס"מ המדויק שהתברכתם בו. כל האמת כולה עוד לפני שהספקתם להושיט יד מהססת מלווה בחיוך נבוך ובמלמול "נעים מאוד, אני משה".

דבר אחד בטוח: ספידייט עירום בהכרח יחסוך לכם זמן התארגנות. לא תצטרכו לעמוד שעה מול המראה ולהתלבט בין שמלה שחורה לאוורול ג'ינס.

החוקים בספידייט הזה זהים לחוקים בספידייט רגיל: בסוף הדייט אתה לא נדרש לומר דבר לפרטנר שלך. כולם מקבלים גיליון נייר בו עליהם לסמן אילו מתוך המשתתפים הם מעוניינים להכיר. רק אם שני הצדדים סימנו זה את זו לחיוב, החברה תקשר ביניהם באמצעות אתר האינטרנט שלהם והם יהיו חופשיים לשלוח הודעות זה לזו.

אם אחד סימן לא, אז לא יתקיים קשר נוסף. בלי בלאגן, בלי מהומה, בלי אכזבה, בלי רדיפה חד-צדדית, בלי גוסטינג, בלי וואטספים מביכים, בלי שום "תודה, את נהדרת אבל אני לא מעוניין" מיותר שנשלח למחרת.

"יש ביקוש לאירועי הכרויות יוצאי דופן"

בספידייט עירום הלונדוני המארגנים מסתובבים בין המשתתפים, מנסים לגרום לכולם להרגיש בנוח. אחד מהם, בחור בשם רוב, מספר שלפני שהוא נכנס לעסקי היכרויות הוא היה שוטר "עם שעות ארוכות ואפס סיפוק בעבודה" - אבל הוא תמיד ידע שהוא יזם.

"התחלתי את העסק בשנת 2011, כאשר הלכתי עם חבר לערב הכרויות וחשבתי שזאת תהיה דרך משעשעת להכיר אנשים חדשים אבל זה לא היה כזה מוצלח. ראיתי הזדמנות לעשות דברים טוב יותר ולהפוך את האירועים ליוצאי דופן ומהנים ברמה שלא הייתה קיימת אז".

7 שנים חלפו מאז ו"דייט אין א דאש" מארגנת כיום יותר אירועים בלונדון מאשר כל המתחרים שלה ביחד, יש לה למעלה מ- 30,000 חברים והיא עובדת עם המותגים הגדולים, המובילים והאיכותיים ברחבי העיר.

וכמובן, הם הראשונים לארגן אירוע מהסוג הזה.

"יש ביקוש אמיתי לאירועים מוזרים ויוצאי דופן", מסביר רוב, "נראה שאנשים מוכנים לשלם בשביל עבור אירוע 'משוגע' מאשר אירוע רגיל, ולכן ארועי הכרויות נוסח ‘drunk jenga dating’ (ערב אליו כולם מגיעים שיכורים) עובדים בצורה מדהימה. על הרעיון של הכרויות בעירום מלא חשבתי מזמן, בשעה שראיתי את המופע 'אטרקציה עירומה'".

כמו המופע, האירוע מחויב לרעיון של "חשיפה" מוגבלת, כך ע"פ התיאור על הכרטיס. כולם מסודרים בשתי שורות, גברים מול נשים (כרגע האירוע מיועד להטרוסקסואלים בלבד אבל בחברה מקווים להתרחב בעתיד ולפנות גם לקה"ל להט"בי), לובשים שום דבר מלבד גלימה שתסופק להם במיוחד עבור האירוע וחיוך (ומבוכה, כמובן). ואז ניתן האות וכל הגלימות מוסרות בבת אחת. אתם בודקים זה את זו מכף רגל ועד ראש במשך עשר דקות תמימות ואז, רק לאחר שסיפקתם את סקרנותכם, כולם רשאים להתלבש ולהתחיל לקיים את הסיבה שבגללה הגעתם- דייטים.

אבל יש את מה שכתוב באתר ויש את המציאות. כתבת ה'אינדיפנדט', הרייט מרסדן, שהשתתפה באירוע כזה דיווחה כי בפועל המשתתפים לא הורשו לשוב וללבוש את בגדיהם. אפשרו להם ללבוש את הגלימה ותחתונים בלבד ומכאן להמשיך בסבב ההיכרויות. "כולנו היינו מופתעים אבל אף אחד לא נסוג", סיפרה מרסדן. היא אף טרחה ושאלה את רוב המארגן על כך.

"זה הולך יותר טוב ממה שציפיתי. פשוט חשבתי שלשלוח את כולם פתאום להתלבש זה לא יעבוד, קלטתי שזה הולך להרוג את האווירה אז פשוט החלטתי לשנות את זה ברגע האחרון", הוא הסביר לה. כששאלה האם הוא חושב שמכירת הכרטיסים הייתה מופחתת אם אנשים היו יודעים את האמת, הוא ענה "מאה אחוז שכן. זה קצת חצוף מצדי אבל פרסמתי את האירוע בצורה שבה האמנתי שאנשים באמת יגיעו. המטרה הייתה להביא קהל וידעתי היטב שאנשים ילכו על זה - וזה מה שהם עשו".

היא מספרת שלמרות אזהרות חמורות נוסח "בטח כולם שם יהיו סוטים זקנים", כל המשתתפים היו באמצע שנות העשרים לחייהם ועד ראשית שנות השלושים, ובסך הכל הייתה חבורה נעימה למדי. צעירה אחת או שתיים באמת נראו כמו דוגמניות ובחור איטלקי אחד הסתובב עם זקפה אדירה כל הערב אבל בסך הכל כולם היו צעירים די נורמאליים שביקשו להתנסות במשהו חדש ויוצא דופן".

רוב מסביר: "מפגש בעירום שובר את הקרח מהרגע הראשון. זה מצליח בגלל שבהכרח מגיעים לכאן חבורה של אנשים עם ערכים משותפים. כולם בטוחים, חברותיים ומרגישים נוח עם גופם, ומשיכה גופנית היא הרי הבסיס לכל מערכת יחסים, לא?".

בדבר אחד הוא צודק. עירום באמת שובר קרח. קצת קשה להילחץ משיחת חולין תמימה כשכבר ראית למישהו את האשכים. זאת אומרת, קצת מיותר לנסות להיכנס לחולצה של הפרטנרית שמולך אחרי שכבר ראית לה את הציצים. אולי עדיף להשקיע בשיחה במקום.

ובכל זאת- לא, תודה

האירוע הבא של ספידייט עירום יתקיים ב-19/4 ולמקרה שתהיתם כל הכרטיסים כבר נמכרו, מה שלא הפריע לי לתהות ביני לבין עצמי האם הייתי מוכנה להגיע לאירוע כזה. זה לקח עשר שניות בדיוק. התשובה שלילית באופן חד משמעי.

והיא איננה שלילית בגלל שאני יצור שמרני, פוריטני ובתולי שנבהל מעירום או ממין וגם לא בגלל שאני לא נראית כמו בר רפאלי בעירום (גילוי נאות: אני לא אבל לוחשים לי פה באוזנייה שגם אתם לא, אז כנראה שזה בסדר) אלא בגלל שספידייט בעירום מפספס בעיניי את כל הקונספט של המילה "הכרות".

מישהו חכם אמר פעם "יש רק דבר אחד שאני נהנה ממנו קצת יותר מסקס עם אדם חדש והוא השעה הזו של לפני הסקס". זה מרגש לראות אדם לבוש מכף רגל ועד ראש ואז לגלות לאט לאט מה הוא מסתיר שם מתחת לבגדים. מה הרעיון בלקבל את כל זה ישר לפרצוף עוד בטרם החלפנו מילה?

כמובן, מיד נשאלת השאלה- רגע, ומה עם סטוצים?

ובכן, מעניין לדעת האם זו המטרה של האירוע המדובר כי כעקרון, ספידייט לא הגיע לעולם כדי למצוא לכם פרטנרים חדשים למיטה במינימום מאמץ (בשביל זה יש את טינדר/ אטרף). ספידייט הוא ניסיון להכיר הרבה אנשים בערב אחד כי מבחינה סטטיסטית, יש הרבה יותר סיכוי שאמצא עניין בלפחות אדם אחד מתוך 15 מאשר באדם אחד שיושב מולי. המטרה שלו היא להחליף דייט רגיל ולחסוך זמן.

שנית, גם הרעיון של להגיע לסטוץ בעירום קצת מפספס בעיניי את המטרה. גם כשמדובר בסקס חד פעמי חדוות הגילוי של גוף הפרטנר עדיין שם. למעשה, היא העיקר בעיניי בסטוץ. הרי אהבה גדולה אין פה. סקס מדהים ייתכן שיהיה אבל יותר סביר שלא יהיה (ככה זה, חברים, בד"כ סקס הופך לטוב יותר ככל שמכירים את רצונות וגבולות הפרטנר וזה לא קורה בפעם הראשונה). אז מה נשאר? חדוות הראשוניות. לתת לגוף לגלות גוף אחר.

ואתם תאמרו: מה עם חוף נודיסטים?

המטרה של חוף נודיסטים איננה הכרות רומנטית. יש שיאמרו: בדיוק ההפך. בחוף נודיסטים אנשים מגיעים מתוך רצון להשתזף ללא בגדים, מתוך חיבור לגוף ולטבע ולא בחיפוש אחר מישהו להתכרבל איתו (ללילה הבא או לחיים שלמים).

דייטים בעירום הורסים את כל הקסם שבהכרות מכל סוג שהיא אבל אני לא מאוד מופתעת שמישהו החליט שזה רעיון מוצלח. זה היה רק עניין של זמן.

הספידייט הזה הגיע לעולם בעידן של אינסטגרם ופייסבוק, של בינג' של סדרות (כי למי יש סבלנות לחכות שבוע בשביל פרק?), של אפס דחיית סיפוקים. הכל מהיר ומיידי. בלי שהיות ובלי הפתעות. ספידייט כזה הוא מאפיין של דור, כזה שנמאס לו לחכות, שלא רואה ערך בהמתנה כשלעצמה, שרוצה הכל כאן ומיד ועכשיו. בלי ציפיות מייגעות. קאט דה בולשיט. בואו נגיע לעיקר.

היוזמים מתגאים בכך שאם הדייטים שלנו יגיעו בעירום "לא יהיו הפתעות" ונדע הכל מראש. אבל מי הפסיכי שרוצה לדעת הכל מראש? זה לא כייף. אני רוצה הפתעות ומוכנה לקחת את "הסיכון" שהן לא תהיינה נעימות. מי ישמע, מה כבר אני יכולה לגלות מתחת לבגדים? שערות? קעקועים, גוף פחות חטוב ממה שחשבתי? צלקת? כתם לידה? ביג פאקינג דיל. אם זה מה שיוריד לי את החשק להזדיין עם X כנראה שלא הייתי צריכה להזדיין עם X מלכתחילה.