לפני שלושה ימים ישבתי עם שלוש חברות טובות, שתיים גרושות ואחת, שלדעתה, בדרך. הגיל הממוצע בשולחן היה 42.5, כשחברת קצה אחת מעל 50 ואחת בת 35. השיחה עסקה בחייהן החדשים (והלא מרגשים בטירוף, תתפלאו) של הגרושות, על חייה הזוגיים הנוכחיים של המתנדנדת, ועל העובדה המפתיעה שנישואיי עדיין מחזיקים מעמד, למרות התחזיות האפורות עוד בחופה עצמה, לפני 20 שנה.

אחרי שעה וחצי הגענו למסקנה מאוד פשוטה, שאם אפשר היה להוציא עליה פטנט, לבנות אפליקציה מטורפת אחרי שנקבל מימון עצום מקרן הון סיכון – יש מצב שלא הייתי כותבת לכם פה אלא נופשת על אי בקריביים ולא יודעת מה לעשות עם הכסף שלי.  לצערנו, זה משהו שרוב הנשים שקוראות עכשיו יודעות, מסכימות ומהנהנות, ורוב הגברים פשוט נופלים שם. נופלים ביג טיים.

מסקנה אחת נורא פשוטה

יש המון סיבות לכך שקשרים מתפרקים, אהבה נגמרת ובלה בלה. אנשים משתעממים האחד מהשנייה ולהיפך, אנשים מגלים שזה לא מה שהם חיפשו, גברים (לרוב) עוזבים כי מצאו מישהי אחרת, נשים (לרוב) עוזבות כי לא טוב להם.

אבל יש סיבה אחת עיקרית, לכך שנשים קמות ועוזבות גברים, מפרקות את הקשר, את הזוגיות ואת הנישואים. הן קמות והולכות גם מגברים שהן אוהבות כבר הרבה שנים, עם או בלי ילדים, למרות החשש הכלכלי והאישי והנפשי, והסיבה העיקרית היא שהגברים, בני זוגם, פשוט לא שם.

כמה מכן, הנשים שקוראות עכשיו, יכולות להגיד בוודאות כמעט מלאה, שאם יגיע פתאום גבר, עזבו מסוקס שרירי וחסון, גבר רגיל, שישים אליכן לב, יקשיב לכן, יבין אתכן, יתייחס אליכן, יתלהב מזה שהוא איתכן, האם לא תתאהבו בו בשניה וחצי? האם לא תדהרו איתו על הסוס לעבר השקיעה רק בגלל שהוא עושה משהו אחד חשוב שבן זוגך לא עושה?

אז זה מה שאנחנו רוצות. בעצם. כל השאר – הוא פועל יוצא. אנחנו רוצות שתהיו נוכחים בזוגיות שלנו. באמיתי, לא בגופכם בלבד. כל מה שאתה, גבר נורמלי שרוצה לשמור על הזוגיות שלו, צריך לדעת, הוא שאני לא רוצה להרגיש מובנת מאליה, לא רוצה שהכל מבחינתך אצלי יהיה ברור וידוע ורגיל. אנחנו רוצות לדבר, לשמוע, להשמיע, ושתהיה שם. תקשיב, תשמע, תתעניין, ולא סתם כי "צריך". אלא כי אכפת לך, כי אני  מישהי שמעניינת אותך. פאק, אני אישה סבבה פלוס, אז למה אתה לא רוצה להכיר אותי עוד קצת, לשמוע אותי עוד קצת. למה לא אכפת לך?

סקס הוא לא הבעיה

לפני שאתם קופצים: סקס זו לא תשומת לב. זה שאתם חושבים שסקס פותר הכל – טוב, זה כבר לטור אחר לגמרי. תשוקה בזוגיות, שאמורה גם להוביל לסקס, מתחילה הרבה לפני שנכנסים למיטה. תשוקה היא בעיקר שתראו לנו שאכפת לכם, שאתם פה. שהדברים שמטרידים אותנו גם מטרידים אתכם, שחשוב לכם לדעת מה עובר עלינו, מה כואב לנו, מה משמח אותנו, זאת התשוקה להכיר אותנו ולדעת מה עושה לנו טוב. משם – הדרך למיטה הרבה יותר פשוטה, והרבה הרבה יותר מהנה, תאמינו לנו.

אתם צריכים להבין ולהאמין ולהראות לנו שאנחנו הדבר הכי טוב שקרה לכם בחיים. שאנחנו יקרות וחשובות לכן הרבה יותר מהמכונית שאתם דואגים לנקות כל שבוע או האדיקות שבה אתם לא מפספסים שום משחק כדורגל או סדרת טלוויזיה אהובה. אנחנו יותר מעניינות מסדרת טלוויזיה, איתנו הרבה יותר כיף ממשחק כדורגל. הכי קל זה לברוח לספורט עם החברים, לטלוויזיה, לעבודה מול המחשב. הכי קל זה להסתפק ב"מה נשמע ומה היה", הכי קל זה לחשוב שהיה לך יום עמוס/שבוע מטורף/חודש לחוץ ולמי יש כוח לזה. הכי קל זה לספר לעצמך שהיא יודעת שאתה אוהב אותה. כי אתה אומר לה, פעם בכמה זמן.

כן, גם אתה

יש מצב שחלק גדול מהגברים שקוראים עכשיו אומרים לעצמם "הי, אני בצד הטוב של הסיפור, אני מקשיב לאשתי ואכפת לי ממנה". תבדקו שוב – חלקכם הגדול לא מגרד אפילו את הקצה. כי בין אם אתם נשואים 3 שנים, 7 שנים או 20 שנה, היא עדיין רוצה שתסתכל לה בעיניים אחת לכמה ימים, תסתקרן ממה שהיא אומרת, תופתע, תצחק, תתפלא, ותגיד לעצמך (והיא תראה את זה, זה בטוח) ש-וואלה, יצא לך טוב, האישה הזאת. ואיזה מזל שנפגשתם לפני X שנים. כי אתה אוהב אותה, בשורה התחתונה. כי זו האישה שבחרת, לטוב ולרע, לבלות את חייך איתה. אם אתה רוצה שזה גם יישאר ככה, פשוט תחליט שאתה חוזר אליה. אליה.

 

2 הערות לסיום:

  1. אני לא מתעלמת מהעובדה שגם לנו, בנות הזוג, יש חלק בסיפור. במקרה הזה בחרתי לתת לגברים מפתח משמעותי שיכול להציל להם את הזוגיות, ואת החיים.
  2. אם אתה גבר וקראת את הטור ולא התחברת למשפטים כמו "וואלה, איזה מזל שפגשתי אותה לפני שנים" או "בשורה התחתונה אני אוהב אותה" או "איתנו יותר כיף ממשחק כדורגל" – כנראה שאתה לא צריך עצה איך להימנע מגירושים. אתה פשוט צריך להתגרש.