כל אחד מאיתנו, גם הקשוח ביותר, הוא בסופו של דבר בובי או נושי. מצחיק, אבל גם הבוס הכי רציני וזוועתי חוזר בסוף היום להיות 'חיימי' של מישהי (או מישהו). כל זוג מפתח בשלב מסוים שפה שייחודית רק לו. בדרך כלל זה קורה בתחילת הקשר בשלב המאוהב והדביק של מערכת היחסים כשאתם עדיין נמצאים בבועה וזה אתם נגד העולם. אז גם מתפתחים קודים סודיים ובדיחות פנימיות (זה גם בערך השלב שכולם מסביבכם שונאים להיות בקרבתכם ומתרחקים).

כשזה מגיע לשפות שמתפתחות בין בני זוג כולנו הופכים להיות גרסה מעצבנת של אליעזר בן יהודה. יש כאלה שמדברים אחד לשנייה בשפה תינוקית ומתיילדת ומקטינים את עצמם, הם בדרך גם יוסיפו את האותיות 'וש' לכל סוף מילה (וד"ש לבייבוש), כאלה שפתאום מתחלפים במינים (בעיקר תקף לנשים שמדברות על עצמן בלשון זכר), ויש כאלו שמסתפקים במבטים מלאי משמעות שאפשר לפרש אפילו בלי לדבר (בהתחלה המבטים האלו יביעו אהבה ותשוקה ובשלב מאוחר יותר של מערכת היחסים הם ישמשו את בני הזוג כשהם רוצים לסמן לצד השני שהגיע הזמן ללכת הביתה בלי שהאנשים האחרים בחדר יבינו).

צילום: shutterstock

צילום: shutterstock

בכל מה שקשור באהבה, יש לנו נטייה לחשוב שהזוגיות שלנו מיוחדת וחד פעמית, זה קצת מבאס להודות אבל כולם עושים את זה וכמעט לכל זוג יש ביטויים שייחודיים רק לו ושפה פרטית. האתר the cut החליט לחקור את הנושא ובדק כיצד ההרגל הקצת מעיק הזה מתפתח ואיך הוא תורם למערכת היחסים.

אז למה אנחנו עושים את זה?

"זוגות שמדברים בשפה תינוקית משתמשים בדרך כלל בחרוזים או בהברות חוזרות, מדברים לאט, ולפעמים הם יקראו אחד לשני בשמות של חיות מחמד כמו מיצי או חתולי", הסביר דין פאלק, פרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטת פלורידה, ומחבר הספר 'מציאת הלשון שלנו: אימהות, תינוקות ומקור השפה'. "זה די אינסטינקטיבי לדבר עם האנשים שאנחנו אוהבים כמו שהאהבה הראשונה, שהיא בעצם אמא שלנו, דיברה אלינו. הניגון המוזיקלי של 'דיבור תינוקות' הוא במידה רבה תוצר של הצד הימני של המוח שלנו, והוא משדר רגש". במילים אחרות, למרות שיש לנו נטייה להרחיק את בן או בת הזוג שלנו מכל מה שמזכיר לנו את ההורים שלנו, הניגון התינוקי הזה מחזיר אותנו למקום הכי ראשוני שנתפס אצלנו כאהבה – אמא שלנו, ומצליח לרכך אותנו בדיוק כמו שמוזיקה מסוימת עושה.

וזה לא מסתכם רק בזה. מכירים את זה שאתם משתתפים בשיחה מעניינת ומלאת משתתפים ופתאום מילה חסרת משמעות שאתם אומרים כמו 'קוף' או 'כיסא' גורמת לזוג שיושב לידכם להסתכל אחד על השניה ולהתפקע מצחוק ולכם להתפוצץ מעצבים? זה קורה כי זוגות מפתחים לקסיקונים שלמים שכוללים ביטויים עם משמעויות סודיות שרק הם מבינים. מקורם של חלק מהביטויים הוא בבדיחה פנימית או חוויה משותפת שלאחרים נראית שולית וזניחה אבל לבני הזוג נחרטה לנצח בזיכרון המשותף. "השפות הסודיות שבני זוג מפתחים עוזרות לבנות אינטימיות במערכת היחסים. זוגות יוצרים מעין של טקסים שחוזרים על עצמם כדי לשמור על "התרבות הזוגית" שפיתחו, ושפה פרטית היא אחד מהטקסים האלו", אומרת קרול ברוס, ראש המחלקה ללימודי מגדר באוניברסיטת סנט תומאס במינוסוטה. במחקר שערכה ברוס היא אפילו גילתה שזוגות נשואים שהשתמשו בשפה פרטית היו מאושרים יותר מזוגות אחרים.

הברומטר של מערכת היחסים

ומסתבר שההשפעה של שמות החיבה והביטויים האלו היא גדולה יותר ממה שחשבנו: שפות פרטיות יכולות להוסיף עליזות וקלילות ליחסים, הן נותנות לבני הזוג תמיד משהו לצחוק לגביו, אפילו אם זה באמצע ריב, והן עוזרות להקליל סיטואציה קשה או להצביע על הפגמים של הצד השני בדרך חיובית שלא תגרום לו להתגונן. יותר מזה הן אפילו תורמות לחיי המין, מקלות על התקשורת בין זוגות ועוזרות להם לדבר על סקס אם הם נבוכים. במקרה כזה בני זוג יכולים לדוגמה, לתת לאיברים הפרטיים שלהם כינויים או שמות חיבה או שהם יכולים להעלות זכרונות מסיטואציות מלאות תשוקה על ידי החייאת כינוי ישן או מילת קוד. עוד סיבה טובה לקיומה של שפה פרטית היא האפשרות לזהות סיטואציות באמצעותה. אם אתם לא בטוחים אם עשיתם משהו שהקפיץ את בן או בת הזוג, נסו לקרוא לו בשם החיבה או לזרוק לו ביטוי שאמור להיות מצחיק, אם הוא יזרום – הצלחה, אם הצד השני לא מגיב כדאי שתתחילו להתחנף.

צילום: shutterstock

צילום: shutterstock

אז אחרי שהקפנו את הנושא מבחינה אנתרופולוגית, וסיכמנו ששמות חיבה ושפה סודית הם בסך הכל דבר חיובי, נשארה רק בקשה קטנה, רוצים להשתמש בכינויים כמו בובי ושמופי - בסדר, השתכנענו, אבל בבקשה תפסיקו לקרוא אחד לשנייה אמא ואבא, זה סתם מוזר.