"לא האמנתי שאנשים יכולים לגעת ברגע כל כך רגשי ואמיתי של אדם אחר ולצחוק עליו". את זה אמרה מגי אזרזר באפריל, בראיון לתכנית "אנשים". אז היא דיברה בדמעות על הצעת הנישואים שקיבלה מקותי, שהפכה לבדיחה אחרי שהוא הגיש לה את הטבעת כשהקופסא פתוחה אליו ולא אליה. והנה, מספר חודשים אחר כך, אנשים כבר מזמן שכחו את אותו הרגע ועברו להתעסק בדבר הבא: הסרטונים הוויראלים מהחתונה.

קשה היה לחמוק מהסרטונים שיצאו מהחתונה המדוברת, שהתרחשה בחמישי האחרון. הסרטון שבו מגי שרה כל הדרך לחופה, הסרטון שבו היא רוקדת לצללי "רונה", הסרטון שבו היא רוקדת לצד הדי.ג'יי, הסרטון שבו היא רוקדת לצללי ריקי מרטין, או זה לצללי אתניקס, או מבצעת גרסה לשיר של מאיה בוסקילה, וכמובן – הסרטון הקאלטי שבו היא נשכבת על ריצפת האולם. בכולם היו בולטים שני דברים: חוסר העכבות של הכלה והיעדרותו של החתן. מובן שהתוצאה היא שלל תגובות שלא איחרו להגיע מכל מי שהרגיש צורך להגיד את דעתו על האירוע הפרטי. למשל, מגיב שבחר את השם "סמים קשים" כתב "איזה בושותתתתת ממש מביך לראות אותה ככה אבל מממש", מגיב אחר כתב "מגי שלוכית זולה שהתחתנה עם כלומניק", ובתגובה נוספת נכתב "איזו מוגזמת היא מתנהגת כאילו איזה נס שלקחו אותה" (חוסר סימני הפיסוק במקור) וכמובן שזה עוד ממשיך.

השאלה שעולה מייד נוכח כל אותם מגיבים ארסיים לקוחה מאותה תגובה שמגי נתנה בזמנו על תקרית הטבעת – איך אנשים יכולים לקחת רגע כל כך רגשי ואמתי של אדם אחר ולעשות מזה צחוק? והתשובה לכך, אם נהיה כנים, היא פשוטה: קנאה.

אני זוכרת כמה התרגשתי לפני החתונה שלי, אילו ציפיות מהאירוע בניתי במשך שנים, עוד לפני שבכלל פגשתי בחתן. חלמתי על אירוע שבו אוכל סוף סוף להשתחרר מעקבות, להוציא את "האני האמיתי", להגשים את החלום – לשיר ולרקוד על במה, לשרוף את רחבת הריקודים עם כל האנשים שליוו אותי בדיכאונות, בשיברונות הלב, בבדידות. וכצפוי, האירוע עצמו לא היה דומה לכך בכלום. לא שלא נהניתי, חלילה, אבל בסופו של דבר, שמלה לבנה ואיפור מוגזם לא יכולים לשנות את האופי, וכמה שניסיתי להשתחרר וכמה כוסות קאווה ששתיתי – לא הצלחתי.  

עבור הרבה מאתנו, גברים ונשים, החתונה היא האירוע שבו סוף סוף אנחנו יכולים להרים לעצמנו. נרקיסיסטי? ברור, טיפשי? אין ספק. אבל כמה פעמים בחיים אנחנו כבר יכולים להיות נרקיסיסטים ומטופשים ולצאת מזה בסדר? כמה פעמים בחיים אנחנו יכולים לעשות בושות ופדיחות ושכל האהובים עלינו יסתכלו עלינו במבט מעריץ? אז מגי לקחה את ההזדמנות הזו בשתי הידיים והפיקה ממנה מטעמים. אנחנו יכולים רק לקנא.

מגי חגגה, רקדה, נצנצה והשתמשה בבמה שניתנה לה, כמו שרק שחקנית מוכשרת יכולה לעשות. זה ממש לא צריך להפריע לאף אחד, או להוציא את המירמור עם שלל תגובות בנוסח "טוב, היא עוד לא יודעת מה זה נישואים". להפך, אנחנו צריכות וצריכים לפרגן לה, כי הראתה לכולנו – גם לאלו שפספסו את ההזדמנות וגם לאלו שעוד יקבלו אותה (או יקבלו אותה שוב) איך עושים את זה באמת.   

הסרטונים שמראים את מגי חוגגת את נישואיה באמת צריכים להיות וויראלים, אבל לא כדי לעורר פרצי צחוק על הכלה הנרגשת, אלא כדי להוות השראה - ככה את שמה על כולם פס אחד גדול וחוגגת כמו שתמיד חלמת. לפחות ככה, כשתהיי בגינה בחום של יולי, כשמסביבך שלל ילדים מצווחים ואת לובשת חולצה מוכתמת מנזלת ושאריות אוכל בלתי מזוהות, תוכלי להיזכר ברגע ההוא, ולדעת שניצלת אותו עד תום.